בית היתומים היהודי ליד טהרן,הוקם בעזרת כספים שהגיעו מהגויינט ,ויוזמה של שני שליחי הסוכנות ראובן שפר ואברהם זילברגברג ,שהגיעו בתחילת 1943 למחנה והקימו משרד לטפל ביהודים שבמחנה ,עוד פעלו השליחים וחברי תנועות הנוער שמונו כמדריכים ,לחפש בין אלפי הילדים הפולנים שהגיעו לפרס,את הילדים היהודיים ולהחזירם לידים יהודיות.
בתקופה מאוחרת יותר הגיעה ציפורה שרתוק (רעיית משה שרתוק) לבית הילד היהודי בפרס , שליחים נוספים מארץ ישראל לא קיבלו אישור כניסה מהשלטונות בפרס ,כתוצאה ממחסור בשליחים נתמנה סגל מדריכים לקבוצות הילדים ,נערים בוגרים חברי תנועות נוער החלוצי ציוני שהיו פעילים טרם המלחמה בפולין.
לאחר בואם של השליחים לפרס,דווחו השליחים מארץ ישראל, על המצב העגום במחנה הילדים היהודיים ,כתוצאה מהמחסור ותנאי המגורים לשולחיהם בארץ ישראל , דוחות אלו גרמו לזעזוע בארץ ולהקמת וועד ההצלה, שהורכב מגופים ואגודות ציבוריות בארץ.
חיי היום יום בבית הילד היהודי שבמחנה התנהלו כיחידה צבאית , הילדים חולקו על פי גילם לגדודים, פלוגות ומחלקות ,כול ילד קיבל ארבעה שמיכות שאותם פרש שתים מתחתיו כמצע שינה ושתיים שימשו לכסות , שמיכות אלו קופלו בבוקר והונחו בשולי האוהל בעת ההשכמה על מנת לפנות את השטח לפעילות היום יומית של לימוד ומשחקים.
בראש מדריכי ילדי טהרן במחנה הילדים שהיו מבוגרי תנועות הנוער הציוניות מפולין ,בראש המדריכים ניצב דוד לאור כמדריך הראשי במחנה הילדים,מתחתיו היו כשבעים מדריכים צעירים נוספים,שהנהיגו את סדר היום הצבאי למחצה .
מגורי הילדים והבוגרים היו שורות אוהלים הודים מחוברים, ששימשו גם את מגורי "בית הילד היהודי" ,בתוכו שוכנו הילדים וישנו על הקרקע,בבוקר סדר היום לאחר ההשקמה כלל רחצה ומסדר בוקר ,לאחריה נערכה סעודת הבוקר ,ממוצרי מזון שהצליחו המארגנים להשיג באמצעות שליחי הסוכנות ותרומות של ארגון הגו'ינט ,שהועברו למטבח מרכזי וממנו חולקו המנות לאוהלים.
לאחר ארוחת הבוקר ,התקיימו פעילויות של לימוד בכיתות (באוהלים), בהם נלמדו : עברית, היסטוריה יהודית,ידיעת ארץ ישראל וההיסטוריה של ההתיישבות היהודית בעלייה הראשונה והשנייה,הלימודים נמשכו עד שעות הצהרים ולאחר מכן נערכה ארוחה,את שעות אחרי הצהרים ,בילו הילדים בפעילויות ומשחק בסגנון פעילויות של תנועות נוער, מעט סיורים רגליים ומדי פעם נערך סיור בעיר טהרן.
בבית הילד כונסו בתחילה מעל לשבע מאות ילדים יהודיים, בין הילדים היו קרוב למאה שלושים יתומים מאב ומאם,חלקם רק עם הורה אחד וחלקם חולצו מהמנזרים ובתי היתומים, למרות שבתחילה סרבו ילדים אלו מהפחד לזרים ,לחשוף את זהותם הבדויה בפני מחלציהם.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.