בתחילת אכלוס השכונה תושביה היו בני עדות המזרח החילוניים , אוכלוסייה כללה בראשונה מורים, פקידים ופועלים מבני המעמד הבינוני, תחילתה של השכונה בשנת 1924 ,משנרכש שטח אדמה של 40.000 אמה, במחיר חמישה וחצי שילינג לאמה ,אדמה שהייתה שייכת לבית היתומים הסורי במחנה שנלר , השטח נרכש ברובו בידי הנדיב האמריקאי ברוך הירשנוף או (אהרונוף) תלוי את מי שואלים.
אלא שכמו הראש היהודי ממציא פטנטים ,מכר הנדיב את השטח לספסרי אדמות (סוחרים) , ואלו הם שמכרו את החלקות לאנשים ,בקיצור ריטואל ידוע להפקת רווחים מהציבור ,ששילם גם בעבור התיווך מחיר יקר יותר.
השכונה תוכננה כשכונת גנים עם רחובות רחבים , היא גם נקראה על שמו ברוך , לפני אכלוסה חולקה החלקה למגרשים שנמכרו לבודדים, שעליהם בנו הרוכשים מבנים מאבן ,בני קומה אחת ושתיים, בחזית הבתים ניצבה גינה קטנה לנטיעת עצים ,בגינה גם נחצבה באר לאיסוף מי גשמים ,שעליה הותקנה משאבה לשאיבתם .
בתוך הבתים הותקנו שירותים לרווחת המשפחות , ולצורך הפיכת השכונה למודרנית ,הוקמה תשתית למערכות ביוב חשמל ומים, וועד השכונה שהוקם שנים ספורות לאחר האכלוס, החל לטפל אל מול העירייה בנושאי המדרכות הניקיון ,התברואה התאורה ,ושמות לרחובות ומספור הבתים, כול זאת לאחר הזנחה מצד העירייה לאורך השנים של הקמתה.
בשכונה נסללו שמונה רחובות שנקראו על שמות סופרים וחכמים מיהדות ספרד, בשכונה ניתן היה לשמוע את התושבים משוחחים בלדינו וספניולית ומעט לאידיש , בתי הספר כמו תחכמוני שנסגר בשנת 1976 ,והפך לתלמוד תורה ענקי בתוספת אגף, ובית הספר למל שנסגר שנות השמונים.
בשכונה נבנה מועדון לקשישים ברחוב הטורים ,ומתנ"ס לפעילות ציבורית ששימש בשנות הארבעים ואילך עד שנת 1978 כמקום התכנסות שכונתית, לשמיעת הרצאות ולחוג מועדי חגים לשמחה, בשכונה גם נבנו מרכזי מסחר קטנים ,וקו אוטובוס עבר ברחובות השכונה.
לאחר הקמת וועד השכונה ,הוא החליט להקל על התושבים במיוחד בחורף לחלוקת נפט לבתים ,באמצעות מכלית נפט על עגלות רתומות לסוסים , למען שלא יגררו ויסחבו מכלי נפט לנקודת החלוקה ,הוועד מינה שני מפקחים ורשמו את התצרוכת השבועית והם דאגו לחלקה לבתים .
וועד השכונה נתמך בידי דניאל אוסטר ,שהיה סגן ראש העיר הערבי, על מנת למנוע חיכוך בין ההשפעה הערבית על השכונות היהודיות, בשכונה נבנה בית הספר תחכמוני ,שבעת הכיבוש החרדי של השכונה ,תלמידיו החילונים התמעטו והוא החליף את ייעודו לישיבה ובית תלמוד חרדי.
בתקופה שלפני מלחמת השחרור ובעת המלחמה , החלו תושביה הערביים מהשכונות הסמוכות בהצקה לתושבי השכונה השליכו אבנים לבתיה ועל התושבים, מספר חיילים סוריים ,שהגיעו במסווה כמורים לבית היתומים הסורי (שנלר ) , החלו להציק לתושבי השכונה ,והגדיל הלגיון הערבי באזור הר הצופים ומנבי סמואל, בהפגזות על השכונה במרגמות ואת בתיה.
בפאתי השכונה הוקמו עמדות הגנה ,ובשנת 1948 נפלה החלטה של ההגנה, להשתלט על השכונות הערביות שמסביבה על מנת להסיר את המצור על השכונה, החלו גם תקריות עם כיתות של חיילים אנגלים ,שירו מדי פעם אל השכונה ,אך בעמדות דממו ,על מנת לא להתגלות לבריטים ולמנוע כיבושם ומסירתם לערבים.
ערב אחד כך מספרות האגדות ,הטמינו ומיקשו אנשי לחי את הכביש שהוליך לשנלר ,שהפכה למחנה צבאי בריטי לאחר גרוש תלמידי ומורי שנלר בעת מלחמת העולם השנייה , במארב למכונית צבאית בריטית , נפגע הרכב ונפצעו מספר חיילים ואחד המתנקשים ,בנסיגתם נטלו המתנקשים את הפצוע שלהם וניסו להכניסו לבית בשכונה , התושבים סרבו אך הראו להם משעול סודי לכוון בית החולים שערי צדק ,ביודעם כי מיד תכותר השכונה ויערך חיפוש אחר המתנקשים.
ואכן מיד לאחר הסתלקותם של אנשי הלחי מהשכונה , הוקף המקום בידי הצבא הבריטי והתושבים הוצאו מהבתים למסדרי זיהוי ,שלא הניבו כלום, על פי ההחלטה של אנשי ההגנה ,לאחר עזיבת הבריטים פונו התושבים הערביים מהאזור, ובמקביל החלו לפוצץ בתים בליפתא , פעולה זאת נתנה את הטון לבריחה המונית של ערביי האזור.
דייריה של השכונה ,החלו לעזוב את השכונה לשכונות מודרניות וחדשות שצמחו בעיר ,בזרם חלש שהתגבר ככול שעברו השנים ,וזה היה האות לכניסה מסיבית של תושבים חרדיים במקומם, למרות שלאחר מלחמת ששת הימים , נהרו לשכונה גם רבים מסוחרי שוק מחנה יהודה בני העדה הכורדית ,שצמצמו את המרחק מהבית כמו הקסטל לדוכניהם בשוק, ואל אלה הצטרפו עולים ממרוקו, אך גם אלו נעלמו בעקבות תושביה הספרדים של השכונה .
כנגד מגמת הכיבוש החסידי , נוצר מצב חדש של התנגדות הצעירים החילוניים שפעלו במתנ"ס השכונתי ,להשתלטות החרדית על השכונה ,מצב זה הביא אותם למצבי אלימות, נוצרו קבוצות חילוניות שמטרתם הייתה להכות צעירים חרדים בשכונה , במיוחד עקב רצונם של החרדים לסגור מוסד זה.
נעשו פעולות לכבות את האש, אך לאחר רגיעה משהחלו החרדים שוב בדרישה לסגור את המתנ"ס , התחדש המאבק האלים, אורי עמדי שעבד כמנהל המתנ"ס, ניסה להגיע לדו קיום בשכונה ,לצורך זה נפגש עם רבני השכונה והנהגת חסידי גור, ונקבע כי שעורי הספורט ופעילות אחרות ימשכו אך חוג הריקודים יוסר.
בד בבד הגיעו לשכונה צעירים חסרי רסן שעסקו בשוד ,פריצות וסמים , פעילותם רק החמירה את המצב המתוח בין הקבוצות ,בין הבודדים שנשארו בשכונה הם הקשישים ,חלקם שגרו בדמי מפתח, אלא שגם זה דור שהולך בדרכו לאן שהולכים, לאלה מצטרפים הבתים שמזדקנים שהחיים נוגשים בהם, בשנות האלפיים אנו רואים הריסת הישן והקמת מפלצות המכילות יותר בתי חרדים בשכונה.
השכונה אוכלסה ונכבשה במשך השנים ,בפיחות זוחל של אנשים דתיים עד שנכבשה כליל, השטח הכבוש כלל רצף של אזור חרדי מאזור בית הטלוויזיה עליו השלום ,ועד לכיכר השבת ,בעקבות הכיבוש החלו להסגר כבישים בשכונה בשבתות לתנועה .
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.