ירושלים שוק מחנה יהודה

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

הקדמה

כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון, אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.

סיפורנו מתחיל באגדה שאותה מספרים לחלקת האדמה של וולירו בשוק מחנה יהודה , מששמע אברהם וולירו כי הערבי בעל החלקה רוצה למכור את האדמה וממילא על פי האגדה ,חלק רחוב יפו מבניין ג'נראלי הצד השמאלי ,לכוון השוק היו חלקותיו רצה להשלים הרצף של אדמותיו , אי לכך קבעו מפגש והלכו לכוון החלקה, וולירו העמיס על חמור שק אורז , ושניהם והחמור פסעו לכוון החלקה ,כשהגיעו למקום, הרים הערבי אבן ואמר לוולירו , תשליך את האבן ומנקודה זאת ועד לנקודת פגיעת האבן תקבל את השטח ,ובתמורה אקבל את שק האורז, בקיצור נטל ולירו את האבן והשליכה, מדדו הערבי וולירו את השטח סימנו במפות ,קיבל הערבי את שק האורז והריע לכם עסקה בנוסח הימים ההם.

המגרש שבו החל השוק היה הגובל עם רחוב יפו,  שייך היה למשפחת וולירו , כאשר החלו רוכלים ופלאחים לעשות בו שימוש לממכר מרכולתם , בתחילה הסחורה הונחה על מחצלות על הקרקע, בהמשך כהגנה מפני השמש והגשם הוקמו סככות משקי מיוטה ובהמשך החלו לצוץ פחונים וסוכות מעץ ,ובהמשך עגלות ודוכנים (בסטות) ,אי לכך החלה משפחת וולירו לגבות את השימוש בקרקע שנקרא "הארדיה " באמצעות הגובים היהודים שארם (השוק הגרוזיני) אבו נתן והערבי אבו אחמד .

השוק הגרוזיני שהוקם בצורה פרטית בשנים 1929-30 , בידי היזם יום טוב שרים, בנו של השד”ר רבי יוסף חיים שרים, שחזר בשנת 1927 ,לאחר שהתגורר בארגנטינה ועסק שם במסחר, הוא בנה סוכנות סיטונאית לממכר ירקות בשוק הגרוזיני ,אחרי ששכר חנויות ברחבת השוק, אפשר יום טוב לרוכלים ערביים בעיקר מהכפר סילוואן ,לאחר חתימת חוזה עם מוכתר הכפר, למכור את סחורתם ברחבה בתמורה לדמי מס "הארדיה "(דמי שימוש באדמה)  לאחר שקיבל הוא ושותפו אבו נתן רישיון מהשלטונות הבריטים לגביית המס.

בגיבוב התפתחות השוק ,שבו כול אדם שרצה הגיע הקים סככות ופחונים באי סדר וערבוביה וחסר התנאים הסניטרים הנחוצים לאזור מסחרי, האגדות מספרות כי ביניהם ניצבו שני פחונים של מצחצחי הנעלים המפוארות יחסית וכללו מראות מושבים לצחצוח וארגזי המצחצחים שהבהיקו בצבע הזהוב בציפוי הנחושת של הארגזים, אל דוכני הצחצוח הגיעו נכבדים ירושלמים יהודים ומוסלמים.

אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודיות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו.

עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא, שייח באדר, דיר יאסין , קלנדיה בצורך הזה ,והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות ,בשנים 1870 בערך ואילך ,יש הטוענים כי הוא נפתח בשנת 1887, שאז קיבל את השם שוק יהודה נבון ,אחיו של יוסף נבון שהיה בין מקימי שכונת מחנה יהודה, התגרנים הערבים שעבדו בשוק ,שילמו דמי שכירות מס "הארדיה"  (דמי השימוש בקרקע ) לשליחי משפחת וולירו ,אך הם לא השקיעו אגורה על מנת לפתח את השטח  .

כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,בתחילה מכרו הפלחים את תוצרתם , על הקרקע מתוך ארגזים וסלים את התוצרת החקלאית לאחר מכן בניסיון להגן על המוכרים והקונים מהשמש היוקדת ומהגשמים הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק, דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות, כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו, אלא ששלטונות המנדט ועיריית ירושלים ,סרבו לקבל את הגיבוב הזה שנקרא שוק ,ושלחו את המשטרה להרוס ולגרש את הסוחרים מהחלקה.

בחודש יולי 1922 נגמרה העסקה לרכישת שטח האדמה ממשפחת וולירו שבה רכשו הסוחרים את שטח האדמה והרסו את צריפי העץ ובנו חנויות מאבן על פי תוכנית שאושרה ותוכננה בידי העירייה בירושלים, אך רק בסוף שנת 1923 החלו אנשי העירייה בהריסת הצריפים על מנת לבנות במקומם מבני אבן, הן בשוק הלוואה וחסכון והן בחנויות שהיו צמודות לחומת ישיבת עץ החיים ברחוב יפו, למרות זאת נותרו עוד צריפי עץ ודוכני עץ בשטח השוק, חלקם שנהרסו בעת הריסתם ,יצרו מכתשים  עדיין במחצית 1925 בירושלים  ,שהוו עדות אילמת לכיעור של האדמה הפצועה.

הצורך בפתיחת השוק במקומו כיום, היה לקצר את הדרך לקניות מהשוק בעיר העתיקה שליד שער יפו, של תושבי השכונות החדשות, בעיקר תושבי שכונת בית יעקב ושכונת מחנה יהודה, שרצו לקצר את הדרך וסחיבת הסלים בהליכה הרגלית, בעת הקניות השתמשו התגרניות בסלנג שהגיע מהשפות הספרדיות ולדינו ומשפת האידיש.

בתחילת שנת 1936 פרצה שביתה של כחמישים סוחריה היהודים של שוק מחנה יהודה הרקע לשביתה הצפת השוק בתגרנים ערביים שאינם משלמים מיסים לשלטונות ושכירות לחנויות בשוק,בעיקר יצא זעמם של הסוחרים מהעדר הגנה של השלטונות כנגד התופעה, תגרנים אלו שהגיעו מיישובי הערבים שמסביב לירושלים ומהערים חברון ובית לחם ,שפגעו כלכלית בסוחרים היהודים ,במוכרם ירקות והפירות בכול קרן רחוב וסמטה בשטח השוק, במחירי הצף זולים יותר ,ממחירי הסחורות בחנויות ובדוכני הסוחרים היהודיים.

אל התגרנים הללו הצטרפו סוחרים ערביים שרכשו פירות וירקות מוזלים בעיר העתיקה ,והביאו את הסחורה לשוק שם מכרו אותו במחירים זולים , קבוצה מבין הסוחרים השובתים התקבלה לשיחה עם ראש העירייה ,במטרה לשטוח בפניו את הבעיה בשוק ,לאחר דיון בנושא החליטה העירייה להודיע לכול הסוחרים שהשכירו את חלק מהחנויות לסוחרים ערביים לסלקם תוך שבוע מהשוק, לעומת זאת נקבע כי התגרניות מהכפרים שבירושלים יהיו רשאיות למכור את סחורתם בדוכנים עד השעה 15 בכול יום.

בתקופת התחלת שוק מחנה יהודה שהתנהלה בעיקר בידי פלאחים ופלחיות ערבים , נוסף סלנג לרכישת סחורה , כאשר החל משא ומתן בין תגרנית לקונה וכאשר הצטרף קונה חדש ורצה לזכות בסחורה ,היה אומר " חברים " כלומר מודיע החדש לקונה הראשון, איני מעלה את המחיר במשא ומתן ,על מנת לא לגרום לך לנזק ,אך אנו שותפים לקניה ונחלוק את הרווח.

הספר של מחנה יהודה נחלק לארבע חלקים :

שטחו של השוק אינו מקשה אחת ,השוק נחלק לרחובות של שווקים , שהגגות לדוכנים ולחנויות היו בעבר מקורות בפחים, מחצלות מיוטה או סתם קרשים, חנויות ובסטות הצמודים זה לזה בסגנון שווקי המזרח התיכון ,חלק אחר של החנויות הבסטות והעגלות התמקמו בחצרות עם חנויות ודוכנים , המוקפים בבתי מגורים הנישאים לגובה של שתי קומות עד ארבעה חלקם של החנויות שימשו כמסעדות ובתי אוכל, האדם ההולך ברחוב יפו אינו שומע או מריח את ריחות השוק אלא לאחר שנכנס לרחובות השוק ונתקל בהמולה ,בצבעים ובריחות.

וכאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון, אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.

סיפורנו מתחיל באגדה שאותה מספרים לחלקת האדמה של וולירו בשוק מחנה יהודה , מששמע אברהם וולירו כי הערבי בעל החלקה רוצה למכור את האדמה וממילא על פי האגדה ,חלק רחוב יפו מבניין ג'נראלי הצד השמאלי ,לכוון השוק היו חלקותיו רצה להשלים הרצף של אדמותיו , אי לכך קבעו מפגש והלכו לכוון החלקה .

וולירו העמיס על חמור שק אורז , ושניהם והחמור פסעו לכוון החלקה ,כשהגיעו למקום, הרים הערבי אבן ואמר לוולירו , תשליך את האבן ומנקודה זאת ועד לנקודת פגיעת האבן תקבל את השטח ,ובתמורה אקבל את שק האורז.

בקיצור נטל ולירו את האבן והשליכה, מדדו הערבי וולירו את השטח סימנו במפות ,קיבל הערבי את שק האורז והריע לכם עסקה בנוסח הימים ההם.

אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודיות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו.

עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא, שייח באדר, דיר יאסין , קלנדיה בצורך הזה ,והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות ,בשנים 1870 בערך ואילך ,יש הטוענים כי הוא נפתח בשנת 1887, שאז קיבל את השם שוק יהודה נבון ,אחיו של יוסף נבון שהיה בין מקימי שכונת מחנה יהודה.

כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,בתחילה מכרו הפלחים את תוצרתם , על הקרקע מתוך ארגזים וסלים את התוצרת החקלאית לאחר מכן בניסיון להגן על המוכרים והקונים מהשמש היוקדת ומהגשמים הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק, דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות, כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.

בחודש יולי 1922 נגמרה העסקה לרכישת שטח האדמה ממשפחת וולירו שבה רכשו הסוחרים את שטח האדמה והרסו את צריפי העץ ובנו חנויות מאבן על פי תוכנית שאושרה ותוכננה בידי העירייה בירושלים.

אך רק בסוף שנת 1923 החלו אנשי העירייה בהריסת הצריפים על מנת לבנות במקומם מבני אבן, הן בשוק הלוואה וחסכון והן בחנויות שהיו צמודות לחומת ישיבת עץ החיים ברחוב יפו..

למרות זאת נותרו עוד צריפי עץ ודוכני עץ בשטח השוק, חלקם שנהרסו בעת הריסתם ,יצרו מכתשים  עדיין במחצית 1925 בירושלים  ,שהוו עדות אילמת לכיעור של האדמה הפצועה.

הצורך בפתיחת השוק במקומו כיום, היה לקצר את הדרך לקניות מהשוק בעיר העתיקה שליד שער יפו, של תושבי השכונות החדשות, בעיקר תושבי שכונת בית יעקב ושכונת מחנה יהודה, שרצו לקצר את הדרך וסחיבת הסלים בהליכה הרגלית.

שוק מחנה יהודה שוק שבו ניצבו פחונים וסככות , שוק שההמולה שלטה בו שניתן היה לראות מצטופפים תחת סוכך בית קפה ואטליז, לפרקים בתקופת התורכים ,נהגה להגיע לרחבה תזמורת הנגנים של השולטן לנגן להמון, רחבה זאת שימשה גם כמקום הענישה למלקות לחיילים שסרחו .

זכורות המראות של התגרנים הצועקים בקולי קולות על טיב סחורתם, את הוויכוחים האין סופיים בין עקרות הבית לתגרנים בקשר למחיר ,כאשר התגרן מכריז על המחיר שלא נראה לעקרת הבית , כאשר נסובה ללכת מלפני הדוכן היה מתרצה המוכר ומוריד מהמחיר ,תוך כדי שהוא צועק גברת בשבילך אני מוכר במחיר הפסד ,אז היה חוזרת הקונה ומקבלת את הסחורה במחיר שנראה לה, אל אלו הצטרפו קריאות הסבלים שהובילו סחורה על גבי חמורים, אלו ברצונם לפלס דרך היו צועקים אויעה אויעה  או בסגנון האשכנזי מלשון האידיש איצך איצך.

על משטח האדמה היו נשארים בסופו של יום קליפות נוצות וחלקי עופות ומעל מרחפת עננת הריחות של : כמון ולענה פלפל, חרדל כמון ועוד, בתי הקפה בסגנון המזרחי הישן של שרפרפים ,שעליהם התיישבו תגרנים או בעלי התגרניות ובילו את זמנם בהאזנה לשירים מהרדיו ,בלגימת קפה , רכילות ומשחקי קלפים או שש בש.

על הקרקע מונחים סחורות האלטא זכאן על מחצלות , כמו זוגות נעלים ישנות בגדים מימי מתושלח וכלי בית וגרוטאות שונות שהעניים עדיין מצאו להם שימוש , תגרנים יהודיים היו מניחים את המסחר ,לשעה קלה כאשר יהודי היה מכריז מנחה מנחה לתפילה , אז כאחד היו פונים לכוון מזרח והתפללו.

הספר של מחנה יהודה נחלק לארבע חלקים :

1 שוק מחנה יהודה בתקופה העותומנית

מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם ,פירות וירקות על פי העונה, מזרוני קש ועוד , בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם.

המוכרים שוק היו גברים ונשים פלחים ,האגדות מספרות כי לפעמים הגברים בעלי הכבוד הגברי ,היו רוכבים על חמורים לבושים כהלכה ונעלים לרגליהם ואחריהם נשרכת האישה היחפה שהסחורה על ראשה, משהגיעו לשוק ירד הגבר מעל חמורו התיישב בבית הקפה המאולתר לנוח.

כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש, ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות, בהמשך החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .

את מרכולתם הביאו הפלחיות בהנץ החמה ,על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים, שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, בהמשך היום הגיעו הנשים והילדים הפעוטים ,שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים, היה החל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .

בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות, שגודלו ונאפו בחצר בייתם של המוכרים, הביצים נעטפו בקש כנגד השבירה ,על הירקות הונחו זרדים עם עלים למניעת קלקולם בשמש.

צעקות המוכרים ,התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים, בבליל השפות הערבית ,ספניולית ,לדינו ,היידיש האנגלית והצרפתית ,כאשר כול אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר  .

אחת הבעיות העיקריות של השוק ,הייתה חוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העותומאניים, להכיר בשוק החדש שנוצר יש מאין , בנוסף למחסורו בתשתיות, העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ,והניקיון ,בסוף יום בשור נותרו שאריות המזון בשטח ,כול זאת מהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לכן לא טרחו עובדי הניקיון העירוניים ,להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום ,וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.

תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה ,החלו להתיידד עם המוכרים, ודאגו על בסיס של ידידות ,לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה, והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.

האגדות הירושלמיות, יודעות לספר ,כי בעת שנערך הצבא העותומאני לקרב הבלימה ,כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917  בשטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה), הוצבה סוללת תותחים בת שישה תותחים, לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת ,החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו בתחילה את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר  ,ולאחר זמן קצר באור יום נעלמה סוללת התותחים ,ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.

2 שוק מחנה יהודה בתקופת המנדט

לאחר שביססו את שלטונם בעיר ,החליטו האנגלים לתקן את נזקי המלחמה, להקים מערכות צנרות הן לביוב והן למים בעיר ובשוק, לשפץ את רחוב יפו לסלק את הפחונים, ולתכנן מחדש את שוק מחנה יהודה , ובנוסף להילחם בזוהמה ובלכלוך, מכיוון שמראה השוק המאולתר על ציר הדרך הראשית של העיר לא ערבה למראה עינם .

כאשר נטשו היהודים לאחר המאורעות את שווקי העיר העתיקה , עלתה כמות הבאים בשערי השוק, אט אט החלו סוחרים ואנשי העליות להתמקם כסוחרים בשוק ,ודחקו את רגליהם של התגרנים הערבים, הסוחרים היהודים החלו בבניית סככות עץ משופרות ,אך השוק המשיך להתנהל תחת כיפת השמים.

בתחילת שנת 1936 פרצה שביתה של כחמישים סוחריה היהודים של שוק מחנה יהודה הרקע לשביתה הצפת השוק בתגרנים ערביים שאינם משלמים מיסים לשלטונות ושכירות לחנויות בשוק.

בעיקר יצא זעמם של הסוחרים מהעדר הגנה של השלטונות כנגד התופעה, תגרנים אלו שהגיעו מיישובי הערבים שמסביב לירושלים ומהערים חברון ובית לחם ,שפגעו כלכלית בסוחרים היהודים ,במוכרם ירקות והפירות בכול קרן רחוב וסמטה בשטח השוק, במחירי הצף זולים יותר ,ממחירי הסחורות בחנויות ובדוכני הסוחרים היהודיים.

אל התגרנים הללו הצטרפו סוחרים ערביים שרכשו פירות וירקות מוזלים בעיר העתיקה ,והביאו את הסחורה לשוק שם מכרו אותו במחירים זולים , קבוצה מבין הסוחרים השובתים התקבלה לשיחה עם ראש העירייה ,במטרה לשטוח בפניו את הבעיה בשוק .

לאחר דיון בנושא החליטה העירייה להודיע לכול הסוחרים שהשכירו את חלק מהחנויות לסוחרים ערביים לסלקם תוך שבוע מהשוק, לעומת זאת נקבע כי התגרניות מהכפרים שבירושלים יהיו רשאיות למכור את סחורתם בדוכנים עד השעה 15 בכול יום.

צעד זה גרם לשלטונות הבריטיים בעיר לאכוף ביתר שאת את החוקים בנושאי ניקיון ותברואה, והוציאו צווי איסור למכירות בשוק, על כן בניסיון לפתור את הבעיה ,להתארגן ביוזמה להקמת מבני אבן במקום הסככות ,לצורך זה פנו לעשירי העיר ולנכבדים בעזרה למימון הבנייה.

לאחר שנבנו המבנים ברחובות האגס ותפוח בצדדי הרחובות ,קבעה העירייה חוקים לדרך הוצאת הסחורה לרחוב בפתחי החנויות והגבילה אותו למרחק של ארבעים סנטימטר, מעל לכול חנות נרשם על לוח מברזל ,שמו של בעל העסק ותאריך פתיחת העסק כיום מעטות החנויות ששלטים אלו נותרו .

מלחמתם של היהודים בתוצרת חקלאית בשוק מחנה יהודה

המשך למלחמה בסחורה הערבית הזולה שנרכשה בידי סוחרים יהודיים בעלי חנויות התגברה לאחר מאורעות 36 בארץ ישראל, צעירים יהודיים ארבו למשאיות שהובילו תוצרת חקלאית שגודלה בידי פלאחים ערביים ובהגיעם לשוק בעת הפריקה התנפלו על המשאיות וגרמו נזקים לסחורה , מובן שהמשטרה הוזעקה ובעת פיזור המחאות נפצעו ונאסרו צעירים שמחו על הבאת התוצרת הערבית.

בפשקווילים שהופצו בשוק נקראו אנשים להחרים ולא לרכוש סחורה  מסוחרים יהודיים שעשו זאת ,דוגמא למלחמה זאת ארעה כאשר הסוחר יעקב שטרית הביא סחורה במשאית והצעירים טענו כי את התוצרת החקלאית הביא משוק רמלה .

שנים לאחר מכן בשנת 1931 – 1929, פנה ועד העיר למען ירושלים שמזכירו היה שמואל משיוף , שנחלץ והשיג הלוואות שיועדו לבעלי דוכנים בשוק מידי בנק הלוואה וחיסכון , שדרשו בתמורה כי חלק השוק החדש יקרא  שוק הלוואה וחיסכון בתמורה להלוואות ,מיקומו בכוון מורד רחוב אגריפס ממול לרחובות האגס והתפוח.

מכירת המגרש בן השלושה דונם הכלוא בין רחובות  השקד, עץ חיים ואגריפס שבשטחם של משפחת וולרו להקמת השוק בקטע הקרוב לרחוב אגריפס בשנות השלושים , שטח שבני המשפחה ייעדו לבניית שכונה חדשה לזכרו של אביהם שנפטר, למזלם של הרוכשים התוכנית לא יצאה אל הפועל, אז פנה ועד העיר ,שגבה ועד העיר חמש לירות דמי פיקדון ,על מנת להראות כוונה רצינית לעסקה .

לאחר גביית פקדון הרצינות פנה הועד לאחים יעקב גבריאל וניסים  וולרו ,והחל משא ומתן עמם לבין נציגי הסוחרים היהודים שבשוק אליהו יעקב בנאי ועזרא אג'אי , שייצגו  38 משפחות בהמשך גדל המספר לשמונים ואחת ,לחוזה צורף תשריט וחלוקת החנויות, החוזה שנערך והוכן בידי עורך הדין מרדכי אליאש נחתם ביולי 1922 לחוזה צורפה מפת מדידה מוסדרת.

בשוק הלוואה וחיסכון נמנים הרחובות השקד , האגוז ,החרוב והתות, כאשר מתבוננים במפת השוק , נראות 81 חנויות שגודלן 16 מטר ורוחב הרחובות חמישה וחצי מטר.

יש לזכור הלוואות אלו שיועדו לבעלי הפחונים והצריפים , על מנת לאפשר להם בניית מבנים חדשים ומבני קבע ,כמשקל נגד להריסת הישן , חלק מהסוחרים רכשו בהלוואות הללו ,מבנים חדשים שנבנו באזורים אחרים בשוק, במקביל החלו מלחמות בין בעלי החנויות ובעלי הבסטות , שלא נדרשו לפיקוח ולשלם מיסי עירייה ,ולכן יכלו למכור את מרכולתם במחירי היצף שגרמו לבעלי החנויות המסודרות הפסדים קשים .

בין הסוחרים שרכשו חנויות בשוק הלוואה וחסכון היו : מוכרי הטקסטיל ומוצרי טריקו אנקונה עובדיה ברחוב האפרסק 17,אנקונה עובדיה נפטר בשנת 1967 בן יוסף יוחנן באפרסק 3,מזרחי רחמים האפרסק 4 ,עוד סוחרים בטקסטיל היו בטיש לוי שאול, דיין דוד ברחוב הראשי וגאני יחזקאל, אפילו החייט יוסף זיתוני פתח חנות חייטים לא שכמו השפן הקטן ,שכח לכבות את המגהץ החשמלי, שהדליק את החנות ועוד שתי חנויות סמוכות.

סוכנות היבוא של האחים ויתקין האחים טובי בעלי מקור השקים לשקיות מנייר, ספרים ומוצרי קרטון, רוטמן יעקב סיטונאי לסחורות למכולות רקובסקי מ. סיטונאי להספקת מצרכי מזון וכלי בית.

עוד בין הרוכשים היה רחמים מזרחי ,שהפעיל חנות לירקות סיטונאות ששימשה בתקופת הצנע של שנות החמישים ,כנקודת חלוקת בצל ולימונים ,בעיקר למוסדות לילדים ומוסדות רפואיים ,ולנשים הרות ,כאשר מנת הבצל הייתה קילוגרם אחד לנפש במחיר 44 פרוטות , בהמשך עברה החנות לרחוב יפו לבית השרוף .

לאחר הקמת שוק הלוואה וחסכון פנו 22 סוחרים נוספים באמצעות ועד העיר למען ירושלים, לבניית עוד חנויות ולצורך זה  נרכשה עוד חלקה ממשפחת וולירו שמיקומה מערבית משוק הלוואה וחסכון , בקרבה לרחוב יפו אגודת הלוואה וחסכון עזרה לסוחרים במימון באמצעות הלוואה.

אלא שלאחר בניית החנויות בשוק הלוואה וחסכון , החלו לצוץ ליד חלקה הדרומי בשוק הלוואה וחסכון ,בסטות שבנו רוכלי העיר ותגרניה בסטות עם סככות ודוכנים מתחת לכיפת השמים.

אל החנויות שנפתחו בשוק הלוואה וחסכון בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע עשר ,הצטרפו תגרניות יהודיות חלקם מהישובים היהודים מסביב לירושלים וחלקם מבני העלייה התימנית ,שהביאו את מרכולתם מוקדם בבוקר והניחו אותם על הרצפה בפתחי החנויות היהודיות , את סחורתם של : הירקות ,הפירות, העופות, הביצים  ועשבי ,מוצרים טריים שנמכרו בשעות הבוקר המוקדמות ,עד פתיחת  החנויות בידי הסוחרים.

העלייה של  בני העדה התימנית לירושלים, בגלי העלייה משנת תרמ"ב ,החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים, לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה  אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,

נשות המשפחה וחלק מהגברים בעיקר הזקנים מצאו מקור פרנסה בתגרנות במכירת ירקות ופירות בפתחי החנויות בשוק הלווה וחסכון , חלקם הכירו את מלאכת הניקור ועבדו באטליזים שבשוק , מכיוון שרבים מבני העדה התימנית מצאו את פרנסתם לאחר עלייתם לירושלים באזור שוק עליה וחסכון הודבק לחלק משוק זה השם בשוק התימני שהתרכז ברחובות החרוב והתות .

זמן קצר לאחר מכן בשנת 1931 ,הוקם השוק העירקי בידי סוחרים שעלו מעירק .

חדירת התוצרת החקלאית הערבית בשנות השלושים

כתוצאה מהפרעות בשנים 1929-36 , הדירו רגליהם סוחרים יהודים מהשווקים בעיר העתיקה ,ועברו לשוק מחנה יהודה, שם החלו לבנות חנויות משלהם, מספר סוחרים בעלי רישיון הפעלה לחנויות בשוק ,אפשרו כהכנסה נוספת לתגרנים ערביים להקים בסטות צמוד לעסקיהם.

ירקנים ערביים שהתנחלו בשוק מאזור בית לחם וחברון , חלקם סוחרים ערביים שרכשו את הסחורה משווקי העיר העתיקה, סוחרים אלו שמכרו את סחורתם במחירים זולים יותר.

כתוצאה מהתחרות הבלתי הוגנת ,ועד סוחרי שוק מחנה יהודה היהודיים הכריז על שביתה לשלושה ימים, על מנת לאלץ את השלטונות לסלקם , כיוון שלא נענו הגיעה משלחת גדולה מהם לבניין העירייה ובפגישה עם ראשי העירייה ואנשי התברואה, נתקבלה החלטה שבעל רישיון ההפעלה לשוק חייב לפנות את הפולשים במשך שבוע ,או שיאבד את רישיון ההפעלה אך הותירו לנשות הפלאחים להמשיך למכור ירקות עד השעה 15 בשוק.

מעבר לבעיית הלכלוך והתברואה הגרועה, תגרנים אלו לא שילמו מיסים ,הם מכרו את סחורתם במחירים זולים ,ובעלי החנויות שהשקיעו ממיטב כספם להקמת חנויות בשוק הלוואה וחסכון , פרנסתם נפגעה מהתחרות הלא הוגנת והם החלו לכתוב לשלטונות להסרת פגע זה, וקרבות רחוב היו מנת חלקם בניסיון לסלק את המתנחלים החדשים.

לאחר בניית החנויות בשוק ,דרשה העירייה כי יוקם בית שימוש ציבורי, התנגדו הסוחרים וטענו כי את בית השימוש הציבורי צריכה העיריה להתקין על פי חובה לאחר משא ומתן הוחלט ,כי הסוחרים יתנו חנות אחת מהחנויות שנבנו ,לצורך הקמת בית השימוש לנשים ברחוב השקד ,והעיריה תכשיר על חשבונה את המקום .

שינויים אלו ובהרחבת בשוק יצרו את מראהו הבסיסי המוכר לנו כיום,  שני רחובות עורקיים ,וביניהם סמטאות צרות שגם שמשני צדדיהם נפתחו חנויות כמו סמטת האגס שהחליף את שמו לרחוב אליהו יעקב בנאי ( משפחת בנאי הידועה) וסמטת התפוח, מעל לחנויות נבנו קומות למגורים שגרו בהם לרוב סוחרי השוק, בשנות השלושים הצטרפו הרחובות הרוחביים:  שזיף, שקד, אפרסק ,אגוז, תות  וחרוב.

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק, שאר החנויות יוחכרו לעסקים, בתי מלאכה זעירה.

אנשי חברת כ"יח ששטחם גבל בשטח השוק ובאזור רחוב אגריפס , החליטו גם להעשיר את הכנסותיהם ,ובנו חנויות בקטע שלהם שגבל ברחוב עץ חיים ובאגריפס בתקופת מלחמת העולם השנייה ,שוק שכונה בתחילה שוק אליאנס על שם בית הספר השכן.

החנויות שפעלו בשנות השלושים בשוק כללו חנויות, מכולות, ירקות ,אטליזים לבשר, חנויות דגים,   חנויות לעופות, ועל כן הסחורה הייתה חייבת להיות טרייה כיוון שמקררים לא היו בנמצא, ומאחר והסחורה הייתה צריכה להימכר במהירות  ובזכות הגדלת כמות החנויות והתחרות הגדולה בינם, היו המחירים זולים והתאימו לאוכלוסיה המוחלשת והענייה והשוק תפס תאוצה וגדל, בזכות הגדלת מספרם .

היוזמה הפרטית עקב הפיכת השוק לשוק מרכזי בירושלים ,החלה להשפיע על האזור ,ובעלי ממון ויזמים בנו בחלקו המערבי של השוק ברחוב מחנה יהודה מבנים גדולים למגורים ,שבקומת הקרקע שלהם בחלקם היו חנויות וברחובות האשכול ,השקמה ,הדקל בית יעקב ועוד, הדירות בבתים אלו נבנו עקב רצונם של הסוחרים והספקים להתגורר ליד החנויות שבשוק .

בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב השקמה ,החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות שהקימו סיטונאים ותנובה שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין מכי המכירה שכונה קומיסיון.

עד היום נזכרים האנשים בבורסה ובתנובה ,ובהסברם לאובדים בדרך כי המקום שהם מחפשים ממוקם ליד או מול תנובה שוק סיטונאי נוסף הוקם באזור שכיום נבנה השוקיון ברחוב אגריפס, שטח שבו הקימו הבריטים משטחים  מבטון על מנת שהשוק הסיטונאי ירד אליו אך הניסיון לא צלח ,אי לכך הציעו לרוכלים בשוק ובמיוחד לרוכלים הערביים לעבור ולפעול בעזרת בסטות וסככות שיבנו על משטחים אלו כשל גם הוא.

משפחת הקבלנים רג'ואן בנתה בסוף המנדט ,מבנה בן ארבע קומות קומת הממסד יועדה לעשר חנויות והשלוש מעליה יועדו למגורים, מבנה שקיבל את השם  בניין מוריה המפואר, על רחוב יפו בחיבור הרחובות עץ החיים ורחוב מחנה יהודה , בחלק הבניין שגבל ברחוב , נתלה על הקיר לוח שעליו צוין  כי מבנה זה הוקם בשנת 1947,בני המשפחה אף התגוררו במבנה ,לאחר שאולצו להתפנות ממגוריהם באזור שהבריטים קראו לו אזור הבטחון ליד מגרש הרוסים.

ספור בנק הלוואה וחיסכון

בנק הלוואה וחיסכון נוצר כאגודה בין השנים 1918-1919 , בידי קבוצת חברים שמנתה 81 חברים ,עם הון עצמי של 150-200 לירות מצריות ,ובעזרת ארגון הג'וינט ובראשה סולה דה פול, הסכום הראשוני להון הגיע מארגון הג'וינט היהודי , משרדי הבנק היו ברחוב יפו ממול לבית העם הישן.

כמנהל הסניף מונה מרדכי בן הלל הכהן ,שהנהיג קבלת הלקוחות בסבר פנים מחייך להתייחס למצוקותיהם ולעזור ככול שיוכלו, הבנק התבסס על מתן הלוואות חסד לנצרכים ללא ריבית, לביסוס עסקים של בעלי מלאכה.

לשיטת הניהול של הקרן היו מספר מתנגדים , שטענו כי הלוואות ללא ריבית כמותם ככספים המחולקים לנזקקים ,כמתן צדקה או ככספי החלוקה , מתנגדים אלו יצרו בארגון ,ארגון פנימי שגבה דמי חבר כפיקדון בסך לירה אחת, כאשר נודע הדבר לג'וינט הם סילקו את המתנגדים מניהול הבנק.

סכום ההלוואה הגבוה ביותר היה בן 10 לירות, אך בדרך כלל גובה של ההלוואה הסתכם ב 2-3 לירות , אדם שנכנס לבנק הרגיש כמו בבית, הוא היה יכול לפנות למנהל יוסף שחור ,בעת שתינה את צרותיו, הבנק אף עודד לחבריו לחסוך ,אפילו כעשרה גרושים לחודש.

לאחר שהוקם הסניף הוא החל לפעול ממשרדו בבניין  ממול לבית העם הישן שברחוב יפו , בהמשך עבר למעונו החדש ברחוב בן יהודה, פרסומו הגדול החל בעת שנות השלושים ,כאשר במעשה חלוצי החל במתן ההלוואה לבניית החנויות החדשות בשוק מחנה יהודה , החלק מהשוק שאף נקרא על שמו של הבנק, הבנק גם חינך את חבריו לפתוח קופות חסכון אישיות שבהם הופקדו גם עשרה גרוש לחודש, כדרך ללימוד הכדאיות בחיסכון.

לאחר זמן עבר הבנק למשכנו החדש ברחוב בן יהודה 14, אחר זמן עבר הבנק למשכנו החדש ברחוב בן יהודה 14, בשנת 1954 חזר בנק הלוואה וחסכון למשכנו המשופץ ברחוב בן יהודה   ,לאחר שנהרס בפיצוץ בפברואר 1948 ברחוב, בעזרת משאית ממלוכדת שהועמדה ברחוב, ביד עריקים בריטיים בשליחות הערבים, הבניין המשופץ התנשא לגובה חמש קומות ולו מרתף כספות .

הסניף הירושלמי של אגודת הלוואה וחסכון  נמכר לבנק מזרחי בשנת 1972 בסכום של 14 מיליון לירות, למורת רוחם של חלק מחבריו , והתנגדות חלק מחבריו , דבר שגרם לאובדן שליטה על הנהגתו ,וזאת כי בנק ישראל שיזם את ההתמזגות קבע כי את דרך תפקודו יקבע הבנק הגדול מבין השתים שהיה בנק מזרחי .

עוד הוסיף המפקח על הבנקים כי אפילו אם יבחרו מחצית מההנהלה כנציגי בנק הלוואה וחסכון  , לא יוכלו להשפיע או לקבוע את המדיניות , עוד נקבע כי מניות הבנק יחולקו כ 75% לבנק הפועלים ,ורבע בידי אנשי בנק הלוואה וחסכון.

למצב הזה הגיע הבנק עקב הגיעו למצב של כמעט חדלון , ועקב הכנסות נמוכות ,בנק ישראל הורה לו להתאחד עם בנק גדול, ולכן חלק מהסניפים נבלעו בידי בנק לאומי, עוד לקחו חלק במכירה אנשי ועד העובדים ,ברוכשם שליש מהמניות בחמישה מיליון לירות,  יש לציין כי בנק הלוואה וחיסכון פעל במשך 46 שנים.

זמן קצר לאחר פתיחת שוק הלוואה וחיסכון  בשנת 1931 ,הוקם השוק העירקי בידי סוחרים שעלו מעירק .

בסיום הבנייה נקבעו החוקים הבאים בידי הסוחרים שהיו מאוגדים באגודות שונות בסך הכול כ 110 סוחרים : החוק הראשון היה שאין למכור או להשכיר חנויות למי שאינו בן הדת היהודית, החוק השני חל איסור לפתיחת החנויות בימי שבת וחג, והחוק השלישי קבע להקמת וועד סוחרי השוק ,שימנה שלושה נציגים שיבחרו בכול שנה באספה הכללית של סוחרי מחנה יהודה ,גוף שייצג את הסוחרים בפני מהעירייה והשלטונות.

חנויות השוק לפחות בתחילת הדרך ,התרכזו על פי עיסוקם ברחובות השונים ברחוב האפרסק היו חנויות הבדים, ברחוב השזיף התרכזו מוכרי הירקות ברחוב האגס התרכזו חנויות הדגים ,חנויות העופות התרכזו ברחוב התפוח וחנויות התבלינים עבדו ברחובות השקד והאגוז.

אחת החנויות בשוק היא מעדניית חי בונה ברחוב התפוח 17 במפגש עם רחוב התפוח ,כיום מופעלת בידי הדור השלישי של המשפחה ,שהחלה בשנת 1923 כאטליז ונפתחה בידי הסבא של דוד בונה ,שנולד וגדל בבית ברחוב מחנה יהודה 8 .

לאחר שהבריטים החלו לסלק את הרוכלים הערבים משוק מחנה יהודה כחלק לבנייתו מחדש ,החליטו חלקם של הסוחרים הפלאחים הערבים, לפתוח שוק מאולתר חדש באזור רוממה, והתחרו במחירי בשוק מחנה יהודה ,חלק מהיהודים ,שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות ,הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפירות החדש שנפתח עבורם ברוממה .

השוק בשער יפו בשער שכם ובעיר העתיקה ,המשיך במקביל להתקיים ,אלא שלאחר מאורעות 1929 ובשנת 1936 ,חדלו היהודים להגיע לשווקים בעיר העתיקה, באותה העת ,נסגרו חנויות רבות של יהודים בתחומי העיר העתיקה ונוצר הצורך הגדל והולך לאספקת מזון טרייה ,למספר היהודים שגדל בירושלים ושנזקק לשרותיי השוק.

הצורך בפתיחת חנויות נוספות , גרם לפיחות זוחל, לכוון שטחים נוספים שצורפו לשוק ,חנויות חדשות נפתחו ,עולים חדשים וסוחריה של העיר העתיקה שעברו לשוק מחנה יהודה ,החלו גם הם לדחוק את הסוחרים הערביים מהשוק.

קוריוז משנת 1936 מספר על משלוח ירקות בארגזים ,שהגיע בטעות לסוחר יהודי במחנה יהודה ,שבו הוסלקו כלי נשק שהיו מיועדים לסוחר ירקות בעיר העתיקה ,נשק שהיה אמור מועבר לכנופיות הערביות בעיר העתיקה .

תוכניתו לתכנון השוק החדש של האדריכל צארלס רוברט אשבי

בשנות השלושים החלו בשלבים של ביצוע בניית השוק מחדש, על מנת לפתוח בו חנויות חדשות, בצורה מתוכננת על פי התוכניות שתוכננו, בידי האדריכל צארלס רוברט אשבי , אלא שתוכניתו הגרנדיוזית לבנייה מחדש ,הייתה אמורה לעלות בסכום רב , תוכניות אלו נתגלו בתקופה האחרונה בארכיון הציוני ,על כן צורפו תכניות אלא להררי האשפה של השוק.

על פי תוכניתו היה השוק נבנה בצורת מלבן בעל ארבעה פתחים, בתוך המתחם היו פרושות חנויות  עם גג כיפתי מסביב  במרכז המתחם תוכננה כיכר מרכזית שבמרכזה סביל מים ,ובמרכז שורת דוכנים ובסטות ,בקיר החצר לכוון רחוב יפו רצה המתכנן לנטוע  עצים שמטרתם לחסום את רעשי השוק.

למרות אי התחלת הבנייה החדשה ,על בסיס התוכניות שתוכננו, הוציאו הבריטים בשנות השלושים , צו פינוי לחמישים דוכנים ארעיים של סוחרי ירקות יהודיים ,להרוס את הדוכנים ופקדו עליהם להסתלק מהשטח , זאת למרות צעקות הסוחרים העניים ,התעקשו השלטונות לבצע את הצו.

כאשר הבריטים החליטו לא לבצע את התוכנית הגרנדיוזית לבנייה מחדש של השוק , הם החלו להילחם בבעלי הסטות והתגרנים של השוק, בהצרת רגליהם, ובהוצאת צווי הריסה למבני הפח והצריפים שבשטח של שוק מחנה יהודה, בפרק זמן של חודשיים, בקבעם כי במקום יפעל שוק במבני אבן שבנייתם תאושר בידי השלטונות בלבד.

חנויות ישיבת חפץ חיים

חלק מהרחבת שטחו של השוק התנהל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים , ישיבת עץ חיים שחצרה הוקף בחומה, החליטה להרחיב את הכנסותיה ,ולכן בצדו של רחוב יפו ,פרקו את החומה ובנו בשנת 1910 , 16 חנויות בחומת המוסד ברחוב יפו ,חנויות אלו פונו ונהרסו 2001 , על מנת להרחיב את הרחוב בו מקום למסילת הרכבת הקלה, העוברת ברחוב יפו .

בשנות השלושים, החליט ועד הישיבה ,על תוספת לחנויות  ונבנו עוד חנויות של הישיבה ברחוב חפץ חיים והותקנו בהם  פתח אחורי לחצר הישיבה, על מנת לאפשר לסוחרים הכנסת הסחורות בקלות לחנויות .

בסך הכול נבנו בידי הישיבה בשתי התקופות ,כארבעים חנויות בעזרת תרומות של נדבנים כמו : מיכאל ביניא גורג'י האלמנה שרה רבקה, קרן שמואל ודבורה, רבקה ראטבערג חלקם לזכר יקיריהם שמתו ,וחלקם מהצורך לעזור לפרנסת בחורי הישיבה, כאשר לכול תורם נקבע לוח שיש בפתח החנות עם שמות בעלי החנויות (חלקם נמצא גם כיום ) .

שורת החנויות החלה מהמבנה של משטרת מחנה יהודה ובית הקונסול עד הכניסה הראשית לשוק במטרה להשכירם ולהשתמש בכסף זה לפעילות הישיבה , אותו רעיון של בניית חנויות והשכרה ,ביצע בית הספר כי"ח אליאנס שבנה ופתח חנויות ברחוב אגריפס וברחוב חפץ חיים.

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק (השווק הסיטונאי)  שאר החנויות הוחכרו לעסקים, בתי מלאכה זעירה.

אנשי חברת כ"יח ששטחם גבל בשטח השוק ובאזור רחוב אגריפס , החליטו גם להעשיר את הכנסותיהם ,ובנו חנויות בקטע שלהם שגבל ברחוב עץ חיים ובאגריפס בתקופת מלחמת העולם השנייה ,שוק שכונה בתחילה שוק אליאנס על שם בית הספר השכן.

החנויות שפעלו בשנות השלושים בשוק כללו חנויות, מכולות, ירקות ,אטליזים לבשר, חנויות דגים, חנויות לעופות, ועל כן הסחורה הייתה חייבת להיות טרייה כיוון שמקררים לא היו בנמצא, ומאחר והסחורה הייתה צריכה להימכר במהירות  ובזכות הגדלת כמות החנויות והתחרות הגדולה בינם, היו המחירים זולים והתאימו לאוכלוסיה המוחלשת והענייה והשוק תפס תאוצה וגדל, בזכות הגדלת מספרם .

היוזמה הפרטית עקב הפיכת השוק לשוק מרכזי בירושלים ,החלה להשפיע על האזור ,ובעלי ממון ויזמים בנו בחלקו המערבי של השוק ברחוב מחנה יהודה מבנים גדולים למגורים ,שבקומת הקרקע שלהם בחלקם היו חנויות וברחובות האשכול ,השקמה ,הדקל בית יעקב ועוד, הדירות בבתים אלו נבנו עקב רצונם של הסוחרים והספקים להתגורר ליד החנויות שבשוק .

השוק העירקי ששמו היה שוק ב'

אל השוק העירקי מגיעים בהליכה ברחוב מחנה יהודה , לכוון רחוב יפו, מטרים מעטים לפני המפגש עם רחוב יפו נכנס שמאלה לסמטה צרה , על הקיר נמצא שלט המציין כי זאת הכניסה לשוק העירקי, בסמיכות קיימת עוד כניסה בסמטה מרחוב שוק מחנה יהודה , למעשה נכנסים לסמטה עושים סיבוב ויוצאים בסמטה השנייה מעין סיבוב מעגלי, מהסמטה השמאלית יורדים לרחבה שבה מסעדה של עזורא, מסעדה שבה מבשלים עדיין על פתיליות ,ולידה חמארות המשמשות ללגימה חריפה וקפה ,תוך כדי משחקי שש בש וקלפים על שולחנות נמוכים  ,לטובת האנשים המבוגרים.

פתיחת השוק העירקי (שוק ב') בחלק המערבי של השוק , התקיימה בשנת 1931,שוק שנוצר זמן קצר לאחר הקמת שוק הלוואה וחסכון, שמו ניתן לו בזכות סוחריו שהגיעו מעירק, שוק שהוקם גם כן בהלוואות שהשיג ועד השוק מגורמים שונים חרף התנגדות בנק הלוואה וחיסכון שהקים את שוק הלוואה וחיסכון בשוק מחנה יהודה ,כיום בשוק העירקי  כשישים חנויות שבהם נמכרים בעיקר ירקות ופירות ,בשרים ומאפים במחירים יותר מוזלים, על חלק מהקירות תמונות המספרות את ספור השוק בעבר.

בסוף השוק לכוון רחוב אגריפס, יורדים במדרגות לרחבה הנמוכה יותר ממפלס השוק ,שנוצר בימי בית שני כאשר המקום שימש כמחצבה , ברחבה ממוקמת חמארה והמסעדה של עזורה.

הסוחרים של השוק העירקי בני העדה העירקית יצרו להם הווי משלהם שפת סלנג ,ושלל פתגמים בעירקית עסיסית ולדוגמא:

חרצן אחד קטן של זית יכול לייצב דוכן שלם : שפרושו בשפת אנוש לכול אדם מקום ביקום, פתגם נוסף ,באם נולדת זית ,אל תנסה להיות אבטיח :כלומר דע את מקומך ואל תתרברב ותקפוץ מעל לפופיק, לנחפזים להביע את דעתם בטרם עת, נשמע הביטוי : מוכרים בטרם קנו דוכן , לאנשים בעלי חלומות הטביעו את המשפט : צועק עגבניות בטרם בדק שהם נמכרו.

השוק העירקי החנויות ובעליהם

נתחיל באגדה המפורסמת ,שבכול יום בטרם פתחו את עסקיהם ,נהגו הסוחרים העירקיים לפזר מלח כנגד עין הרע,

הסיור מתחיל בכניסה הראשונה לשוק מכוון רחוב יפו , החנות הראשונה הייתה דוכן הירקות של העירקי משה שייך עודה , ולידו דוכן אחיו אברהם ,שמכר פיתות אש תנור.

לידם דוכן השיפודים של אהרונה אליהו ,בפינת רחוב מחנה יהודה וסמטת השוק העירקי שהפכה בשנות התשעים לחנות חשמל, כיום חנות הירקות של ביבי אפי .

דוכן הירקות של אלפי יחזקאל ,

ליד חנותו של אלפי ,הייתה חנותו של פנחס מסלוואי שמכר עופות, ששינתה את יעודה והפכה לדוכן לממכר פיתות ולחמניות של משפחת חבה .

דוכן הירקות של יחייא האילם שבו עבדו גם בני המשפחה .

אחריו היה דוכן השיפודים של אבו שאול , כיום חבה פיתות ולחמניות.

אחריו דוכן הירקות של יוסף שאול שכונה יוסף אל אעוור , במכירה עזרו גם ילדיו.

אחריו צמוד לחנותו של יחייא דוכן הירקות של יוסף עג'מי ,וממולו דוכנו של אחיו

שבהמשך עבדה בו תקווה עג'מי .

הדוכן הסמוך היה שייך לסבא של משפחת יחזקאלי (שבתחילה נקרא שייח עודה) ושינה את שמו ליחזקאלי ( היחוס של כתבנו לענייני ערבים יחזקאלי שחזר בתשובה ).

דוכן הירקות של עובדיה ירוחם שכונה (עמבדי)

ליד מאפיית יוסף , היה הדוכן הירקות של משפחת יעל אברהם שכונה  "אבו בטטה " בעירקית כינוי לצרות  העין שלו.

דוכן הירקות של משה שייח עודה  דודו של יחזקאלי

דוכנו הירקות של ששון הכורדי

חנות הירקות והפירות של משפחת צמח , כיום חנות לתבלינים

חנות הפירות של בגלר

חנותו הירקות של הסבא רפאל חקק , שנכדיו הרצל ובלפור זכו בחידון התנך.

בפינה לכוון הכניסה השנייה  לשוק לכוון רחוב מחנה יהודה :

ממש בכניסה בפינת רחוב מחנה יהודה והסמטה חנותו של רחמים און חנות פיצוחים

לידו שתי חנויות לבשר ועופות ,אחת מול השנייה של דוד און

ממולו כיום חנות חמוצים ,בעבר חנות לבשר

בין החנויות של בן סלמן ואון ממוקמת חנות הביסקוויטים של שקורי נעים , כיום שוכר את המקום ערבי המוכר בדוכן ירקות

חנות הירקות של רחמים רחמין היום חנותו של אגא עזרא לירקות ,בניו מנהלים עסק לסיטונאות בשוק הסיטונאי בגבעת שאול.

ממולו מדוכן  הירקות של סלמן כהן ,כיום ויצמן ירקות

הירידה במדרגות לכוון חצר מסעדת עזורה החמרה של משפחת בנימין לידו בית הקפה של מנו און (חצי בית קפה וחצי שיפודים) מסעדת עזורה המורכבת משלוש חנויות ששכרו ממשפחת מגזימוב אימפריית הבשר.

השוק הגרוזיני

השוק הגרוזיני שהוקם בצורה פרטית בשנים 1929-30 , בידי היזם יום טוב שרים, בנו של השד”ר רבי יוסף חיים שרים, שחזר בשנת 1927 ,לאחר שהתגורר בארגנטינה ועסק שם במסחר, הוא בנה סוכנות סיטונאית לממכר ירקות בשוק הגרוזיני .

אחרי ששכר חנויות ברחבת השוק, אפשר יום טוב לרוכלים ערביים בעיקר מהכפר סילוואן ,לאחר חתימת חוזה עם מוכתר הכפר, למכור את סחורתם ברחבה בתמורה לדמי מס "הארדיה "(דמי שימוש באדמה)  ,לאחר שקיבל הוא ושותפו אבו נתן רישיון מהשלטונות הבריטים לגביית המס.

השוק שקיבל את שמו מסוחריו שהגיעו מקוקז וגרוזיה, ממוקם מטרים ספורים לאחר הכניסה לשוק בהליכה ברחוב עץ החיים  מכוון רחוב יפו נפנה ימינה לסמטה צרה , כניסה שנייה קיימת בפניה שמאלה מרחוב יפו לרחוב הפתוח של השוק רחוב מחנה יהודה , לאחר עשרות מטרים בודדים נפנה שמאלה לסמטה שני הרחובות נפתחים בסופם לחצר שבה ממוקמים חנויות ובמרכז דוכנים לסדקית , לידם מבנה השירותים הציבוריים.

המחירים בחנויות הירקות ,הסדקית ,חמוצים ,בית הקפה , שבסמטאות של השוק וברחבה זולים משמעותיים , עוד ברחבה של השוק העירקי בפינה השמאלית ,קזינו דה פריז , בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר לשתיית בירה ומשקאות חריפים ומסעדה, במחצית 2020 בעת מגפת הקורונה נסגר המקום.

שוק הפשפשים

השוק ממוקם בסגנון רוכלות ,בירידה של רחוב אשכול , למסעדת רחמו בשוק היוצאת מרחוב מחנה יהודה, על משטחי בד או קרטון מונחים ונמכרים סדקית משומשת לשימוש חוזר או אספנות, כאילו חזרה לימים עברו שבו הכריזו שלטים על מכירת בגדים מיד שניה ואפילו שלישית, למרות התגרנות של השוק המאולתר עוצמת העירייה ומאשרת את קיומו ,למרות מפגעיו כמו חסימת מדרכות בתוצרת הנמכרת.

אגדה מצחיקה וכואבת מספר כי ברחוב היורד מרחוב מחנה יהודה לכוון מסעדת רחמו , היה בעברו פתוח לנסיעת רכבים כאשר רכבים נכנסו מרחוב אגריפס ופנו לרחוב , האגדה מספרת על רכב פרטי שפנה לרדת ברחוב בשנות התשעים , פגע ברכב חונה ברחוב הצר, ירד הנהג הפוגע לבדוק את מידת הנזק, ונתקל בשני אנשים שאחד מהם טען שהוא בעל הרכב.

החל דיון בגודל הפגיעה ובסכום התיקון , הנהג הפוגע הסכים לסגור עסקה במזומן לתקון ללא ערכאות או הגשת תלונה, שלשל ליד של הנהג שהציג עצמו כבעלים , מאה וחמישים שקל , לאחר התשלום עזבו והתרחקו שני האנשים שנפגעו , לכאורה לעסוק בעניינם .

במקרה עבר במקום לאחר עזיבתם קצין משטרה שיעץ לנהג הפוגע להשאיר פתק על שמשמת הרכב שנפגע , הפוגע חייך ואמר כי הכול מסודר והוא נתן לאדם שהציג את עצמו כבעלים סכום כסף לתיקון , למקום הגיע בעליה של האמתי של המכונית הנפגעת ודרש לקבל את פרטיו של הפוגע, למזלו של הפוגע קצין המשטרה ראה את שני המתחזים והרמאים שהכיר ושחלפו לידו כאשר הגיע למקום בדרכו לאכול, ביקש השוטר שתוגש תלונה במטרה ודאג שהבלשים יגיעו לאנשים שביצעו את התרמית.

השוק הסיטונאי בשוק

בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב השקמה ובסביבתו, החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות ,שהקימו סיטונאים ותנובה שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין דמי המכירה שכונה קומיסיון.

בשוק היו החנויות של : צדוק לוי סיטונאות למכירת ירקות ופירות ,במקביל הייתה לו חנות ירקות ופירות בחנות של אורי חמוצים כיום, סיטונאים האחים פאשה , קצב עזרא סיטונאות ירקות ופירות, סיטונאות קנטי לירקות ,פירות ודגים ,ועוד.

עד היום נזכרים האנשים בבורסה ובתנובה שמיקומה היה בשטח בשוקיניון של היום ,ובהסברם לאובדים בדרך כי המקום שהם מחפשים ממוקם ליד או מול תנובה ,בהמשך נוסף שוק סיטונאי נוסף באזור שכיום נבנה השוקיון ברחוב אגריפס, ליד תנובה

בשטח שבו הקימו הבריטים משטחים  מבטון על מנת שהשוק הסיטונאי ירד אליו אך הניסיון לא צלח ,אי לכך הציעו לרוכלים בשוק ובמיוחד לרוכלים הערביים לעבור ולפעול בעזרת בסטות וסככות שיבנו על משטחים אלו כשל גם הוא.

כבודו של הלקוח בשוק בעבר ,נמדד בכמה בסטות הוא יכול להשאיר את הקניות וללכת לשאר הסידורים , בניית הכבוד הזה מתחיל בכבוד שנתנו להוריהם של הקונים ,כבוד שהיו צריכים לבנות לעצמם בבגרותם, ולא לספר לבעלי הבסטות שהם בנים של.

משפחת הקבלנים רג'ואן בנתה בסוף המנדט ,מבנה בן ארבע קומות קומת הממסד יועדה לעשר חנויות והשלוש מעליה יועדו למגורים, מבנה שקיבל את השם  בניין מוריה המפואר, על רחוב יפו בחיבור הרחובות עץ החיים ורחוב מחנה יהודה , בחלק הבניין שגבל ברחוב , נתלה על הקיר לוח שעליו צוין  כי מבנה זה הוקם בשנת 1947,בני המשפחה אף התגוררו במבנה ,לאחר שאולצו להתפנות ממגוריהם באזור שהבריטים קראו לו אזור הבטחון ליד מגרש הרוסים.

פעילות משרד ההוצאה לפועל בשוק מחנה יהודה

אפילו משרד ההוצאה לפועל ,התחיל משנות העשרים המאוחרות עד מלחמת העצמאות ולאחריה בימים קבועים ,להשתמש בשטח השוק על מנת למכור רכוש של חייבים , שנתבעו בבתי הדין ,וחויבו בתשלום חובם.

רכושם הועמד למכירה פומבית מטעמם ,דוגמא אחת הייתה מכירת רכושו רהיטי בייתו של סירי לוי , על מנת לסלק חלק מחובו בן חמשת האלפים לירות לבנק א"פק.

3 שוק מחנה יהודה לאחר קום המדינה

מיד אחרי עזיבת הבריטים את המוסדות בעיר ופינוי מתחם ההגנה (הבוידר ) הבריטי , החלו הירדנים להתקדם לכיבוש השטח והעירייה במגרש הרוסים בשלב זה נטשה העירייה את משרדיה ועברה זמנית לבניין בית הבריאות ,שליד מחנה  יהודה ברחוב יפו.

האגדות מספרות שלאחר הנטישה הבריטית של ירושלים, הגיעו עקרות בית וחיפשו מזון בין הדוכנים הריקים של חנויות השוק, התור ליד  המאפיה היה ארוך מהרגיל ,אחד מהסוחרים היזמים ירד לשדה באזור שיח באדר (ליד הכנסת של היום) קטף חלמית הנראית כמו עגבניות זעירות ,שתושבי ירושלים עשו ממנו מרק בתקופת  מלחמת השחרור, בחלק מהחנויות נותרו מעט שימורים שנמכרו במחירים מופקעים, ומחיר הסיגריות היה בשמים.

גלי העלייה מתפוצות ישראל הביאה לשוק מחנה יהודה סוחרים מארצות האסלם ,שהשתלבו במהרה כסוחרים ורוכלים בחנויות ובבסטות של השוק, השוק המשיך וגדל ,ומצבו התברואתי, היה קשה הן מבחינת הלכלוך החשיפה לתנאי מזג האוויר ,והתחרות עם הסופרים הגדולים שהחלו לצוץ בירושלים , בשנת 1949 פרסמה העירייה היהודית החדשה מכרז לשדרוג מערכת הביוב בשוק.

בד בבד עם התרחבות עורק רחוב יפו וזרימת משאיות הסחורות לשוק, החלו להתרחש באותה תקופה ,תאונות דרכים רבות של דריסה ,שהסתיימו במוות של קונים בדרכם לשוק ובחזרה כאשר היו עמוסים בסלים, למרות שבשוק הוצב שוטר להכוונת התנועה.

בשנות החמישים החלו להגיע תלונות על ניקיון חסר בשוק, על השלכת תוצרת חקלאית בשולי השוק ,תוצרת זאת שמרקיבה ,מותירה לכלוך וסירחון הריקבון מדיר רגליהם של קונים מועלות הצעות שונות לעירייה לשפר את המראה והפגמים ובמיוחד כיצד לשמור על הניקיון.

בשנת 1948 לפני הכרזת הקמת המדינה ,נכנסו שלושה אנשי לח"י לחנות הדגים של נח אפשטיין בשוק, ודרשו ממנו כסף לארגונם,  משסרב הוכה בקתות אקדחי הצעירים, לקול צעקותיו חשו אנשים לחנות והצעירים נמלטו תוך כדי ירי באוויר , תנועת לחי פרסמה כי נח היה ספסר כספים מחוץ לעבודתו בחנות הדגים .

הווי הצעקות בשוק

כבר בשנת 1938 קמו התארגנויות של צעירים בני תנועת עקיבא  ,וחברי הארגון גורי יהודה להגיע בימי שישי לזירוז הסוחרים בצעקות ,לסגור את עסקיהם בטרם תגיע השבת, בפשקווילים נאמר שכולם חייבים להופיע למקום הכינוס ובשעת הכינות על מנת לצאת בצורה מאורגנת לשמור על השבת.

צעירים נוספים מישיבת גור "שפת אמת ",הגיעו לבושים במחלצות השבת של הקפוטות מהמשי, שהגיעו לשוק בכול יום שישי קרוב לזמן הדלקת נרות האברכים הסתובבו בקבוצות ולא היססו ,להרים ידם על צעירים חילונים משועממים שהגיען והלכו אחריהם ולעגו להם.

לאורך השנים סוחרים בשוק לצעוק בתקוה למשוך לקוחות לדוכנים , רק היום (כוונה למחיר) יאללה ירד ירד,  בעל הבית השתגע, סחורה טרייה ,או מוכרי החומוס הירוק ,שצעקו חמאלה מלאן (מלאנה) ,כלומר התרמילים מלאים בגרגרים , בדרך כלל משהחל סוחר לצעוק , הצטרפו סוחרים מסביבו בתשבחות משלהם, נוצר הווי ושירים בסלסולים במלוא הגרונות, תופעות הנמשכות גם כיום בעת שהמכירות נחלשות.

סוחרים שהיו אוהדי ביתר ,נהגו לצעוק משמש מלמיליאן ,שהפך לשסק  ובהמשך לאפרסק, גם מוכרי הדסקית צעקו בפתח החנויות הכול בלירה והגדילו לעשות מוכרי התמר הינדיאי , או משקה הלוז ,הלא הוא משקה השקדים המרים, אך אלא יש להוסיף את הברכות ,הניחוחות הטעמים וריח התבלינים.

לעומתם יש הצועקים חרוזים כמו : גיברת קנית – בחיים לעולם לא בכית ולגברים הוא צעק לעידוד הקניה : מנגו מנגו אכלת – כל-היום כל- היום יכלת למי שמבקשים תרומות שגור המשפט :מהשוק יוצאים לאחר נתינה לחולים, ואברכים המחפשים תרומות בקופות הצדקה שגור המשפט :  בחודש כסליו פותחים את הלב.

חלוקת מזונות בימי הצנע בשוק בשנים 1949-59

מעט על הצנע והקיצוב במדינת ישראל

תקופת הצנע במדינת ישראל, שהוכרזה בשנים 1949-1959 ,תפסה את החנות למכירת מזון בסיסיים בתלושים שבהם שובצו נקודות , שחולקי על פי הקצבה ומפתח הקצבות על פי גודל המשפחה, נשים הרות ,ילדים, נכים ועוד , אל אלא נוספו הגבלות לכמות הכסף הזר שנוסעים לחו"ל יכלו לרכוש בטרם נסיעתם, בצו גם נאמר כי היוצאים לחו"ל יחזירו את פנקסי התלושים, לדרכון יצורף דף עם חותמות המאשרות את החזרת פנקס התלושים למזון.

משטר הצנע והקיצוב נוצרו בכדי לאפשר למדינה את קליטת מאות אלפי היהודים שהגיעו למדינה החדשה ,ולתת להם מזון במשורה שיספיק לכולם ואחידות אל מול התושבים הוותיקים , לצמצם את הגרעון במדינה ולמנוע אינפלציה, תחנת הפיקוח על הצנע ,מוקמה בבית המרקחת שבשוק.

בנוסף הוקצו על פי המלאי בישראל ,כמויות משתנות של סבון לכביסה ורחצה, ביצים ,שוקולד ,דגים מלוחים ,אבקת חלב ריבה מרגרינה וחמאה, במקביל הופעל הצנע גם הקיצוב לפריטי הלבשה וריהוט , תחת תלושים טקסטיל לכול , הבגדים נתפרו מבד פשוט וזול שיוצרו במפעלי ,אתא לודג'יה גוטקס .

משרד המסחר והתעשייה מינתה סוחרים בכול עיר ועיר על פי סוג הסחורה שמכרו בחנויות כמו :דגים בשר, קטניות ועוד ועוד, סוחרים אלו מכרו מזון על פי תלושי הלקוחות , החנות של סלים ונאג'ח כמכולת קבלו זיכיון כזה .

על מנת לרכוש את הסחורה מהיבואנים או המשווקים נדרש מבעל החנות לקבל רישיון רכישה ממשרד המסחר והתעשיה בעירם, מספר חנויות בכול עיר קבלו אישור ורישיונות למכסה לחנותם לרכישת קמח אורז ,דגים , בירושלים בהקצאת הרישיונות היה ממונה אליהו מלמד.

בעזרת התלושים שחילקה ממשלת ישראל על פי מפתח של מספר נפשות במשפחה ,ילדים, נכים ,תוספות לחולים עם אישורים רפואיים , גודל המנות החודשיות ,היו תלוית בגודל הייבוא ובמלאי במחסנים, בהערכות רפואיות לצריכה לנפש לקיום, המצרכים שהוקצבו על פי תעריף קבוע שגם הוא השתנה לפרקים, שנקבע על ידי הממשלה בשנת 1949 למשפחות:

נפט חולק על פי גודל המשפחה והמנה המוקצבת הייתה בין 3-8 ליטר שלושה גלונים למשפחה ,בתוספת למשפחה מוגדלת

על מנת לסגור פרצות בנושא מנת השמן והמרגרינה הוחלט ,כי הצרכן יודיע לחנווני שממנו הוא מקבל את הקצבת המזון, בתאריך מסוים ,מהו היחס שבין מנתו שכללה 1000 גרם לשמן ולמרגרינה ,על מנת למנוע מצרכנים לרכוש רק שמן, ובכלל איך לחלק את מנתו לאורך החודש, התקשרות זאת לחלוקת השמן והמרגרינה היא לתקופה של שלושה חודשים בכול פעם בהודעה מוקדמת של שבועיים .

בשר משומר בקופסאות ,קופסא לשתי נפשות רווקים קיבלו קופסא אחת,, כאשר במשפחה היה מספר המשפחות אי זוגי קבלו קופסא שלמה, אורז 400 גרם לילד עד גיל 18,במחיר 120 מיל, חלב משומר ללא מתיקות קופסא לילד, קמח לבן 500 גרם לנפש , חמאה אוסטרלית קופסא אחת לנפש מעל לגיל 18 גבינה הולנדית 200 גרם לנפש, לילדים חמאה מקומית 50 גרם לילד ,צימוקים 50 גרם לנפש, משמש מיובש 60 גרם לנפש, מרגרינה 100 גרם לנפש, חמאה תנובה 100 גרם לילד עד גיל 18 .

ביצי משק 5 ביצים לילד עד גיל 18 , בננות 400 גרם לילד , ביצי יבוא 2 ביצים למבוגר ,גזר 250 גרם לנפש, תפוחי אדמה הולנדיים 2 קילו לנפש, בשר עוף טרי 200 גרם לנפש, סוכר 100 גרם לנפש, שמן 400 גרם לנפש, סרדינים או מקרלים קופסא לנפש, גבינה דנית או קשקבל 150  גרם לנפש, ריבה אוסטרלית קופסא אחת לשתי נפשות, ירקות כמו בצל קילו אחד לנפש, שום, פרי הדר , תפוחי אדמה 2 קילו לנפש, ועוד ועוד.

בתלושי ההקצבה למזון נקבע רף צריכה לנפש, על פי חוות דעת של מומחי תזונה, מנה לנפש כללה : לחם אחיד ,60 גרם תירס ,60 גרם סוכר, 60 גרם קמח 20 גרם אורז,200 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 200 גרם גבינה לבנה,600 גרם עד קילו בצל ,75מ גרם בשר .

בשנים טרם מלחמת השחרור החלו להגיע לשוק שטרות כסף מזויפים, אחד הסוחרים שגילה ערנות , תפס זייפן ערבי מנסה לשלם לו בשטר של חמש לירות מזויפים ,הזייפן נתפס והוסגר למשטרה.

אל השוק עד מלחמת השחרור הגיעו ענבים מחברון, שזיפי קולוניה (מבשרת) תאנים מענתות, ירקות שגודלו בחממות בכפר השילוח ,שועפט ובית חנינה , לאחר המלחמה פסקו להגיע ירקות ופירות אלו ,אז נפתח השוק הסיטונאי בדרום השוק, ואליו התנקזה הסחורה ויחסית בכמויות,

בשנות השישים לאחר שתקופת הצנע הוסרה, ניתן היה לראות גבינות מיובאות, חביות מלאות בדגים מלוחים, זיתים ,לחם, תבניות של עוגיות ועוגות, ממתקים דוכנים של דגי ים ,בשר בשפע על אנקולי האטליזים ועל דלפקי השיש, סחורות גלנטריה וכלי בית.

אגודת השוחטים בשחיטה המאוחדת ,צרפו את האטליזים שבשוק מחנה יהודה בשנת 1937 ,הסוחרים בשוק שחתמו חתמו על ההסכם : א.ורפטינג, מ. פרידמן ,א ,דרזנר, מ,א,ס,כהן ,ש.מזרחי  ,א.ישי ,ג,פדרמן .

בתקופת הצנע שנות החמישים החלו לחלק מזון בתלושים גם בחנויות השוק דוגמא כזאת נמצאת בפרסומי ועדת הצנע שבו מצוין כי שום יבש במנות של מאתיים גרם יחולקו בשוק על פי תלוש ש.ז 7 ,המחיר יחושב על פי ארבעים וארבע פרוטות לקילו ,הסיטונאי המחלק לסוחרים הוא משדה קוריס.

סוכר חולק בהקצבה 1.500 גרם לנפש ,אורז 300 גרם לנפש, קמח קילו לנפש חבילת מצות של שנים וחצי קילו וחבילת קמח מצות 250 גרם לחג הפסח, שש ביצים לילד ושתי ביצים למבוגר, עופות מאתים חמישים גרם לנפש ,בננות 500 גרם לילד עד גיל 18.

בתחילת שנת 1950 נידון הירקן שמואל יוסף מיכה בבית משפט על הפקעת מחיר לבצל בשוק הוא נידון לקנס של 10 לירות בניגוד להוראות הצנע נתפס חמו מורדכי רוכש כעשרה קילו אורז ללא היתר, אי לכך קנס אותו בית המשפט בחמש לירות והאורז הוחרם.

הבעיה בחלוקת בשר העוף הייתה חוסר הידיעה מתי יהיו זמני החלוקה, באחד הימים כאשר הגיע משלוח עופות לקצבים במחנה יהודה ,רב סרן שמועתי החל לפזם ומיד התכנסו המונים בתור לחלוקת בשר העופות, אלא שהסוחרים מנימוקיהם סרבו למכור בשר זה בתואנה כי הבשר מיועד לחלוקה לחולים .

רב סרן שמועתי הוסיף כי הממשלה מבטלת את חלוקת המזון בתלושים ושהתלושים למעשה חסרי ערך ,שפיכת שמועה זאת בקרב הממתינים נתנה את האות לסערת הרוחות במקום פרצה מהומת אלוהים והמכות עפו חופשי עד שנזעקו שוטרי ירושלים והפרידו בין הניצים.

האטליז של הקצב דוד נחמיאס נסגר לשבועיים עקב עברה על חוקי הפיקוח , המקבלים את הבשר בקצביה שלו ,יפנו בעת הענישה לקבל את מנתם אצל הקצב יוסף שושני במחנה יהודה.

במושבה הגרמנית בבית הספר הכרמלי, בשנות החמישים (תקופת הצנע ) הייתה חלקת גן ירק מאחורי בית הספר ,ששימשה ללימוד חקלאות במערך שעות הלימוד, חלק מתנובת הירקות נמכרו לסוחרי שוק מחנה יהודה וחלק הועבר למסעדת בית הספר.

שוק מחנה יהודה אגדות בימי הצנע

אגדת השמן בשוק

לא כול סוחרי שוק מחנה יהודה היו ישרים ,ידועה האגדה על עזרא דאבח משנות השלושים בעל זיכיון חברת שמן החיפאית בשוק מחנה יהודה בירושלים שהתפתה לרכוש שמן במקומות אחרים, התהדר בשמה של חברת שמן ומכר במחיר מלא, את השמן שרכש מאיכות גרועה, לאחר שהכניס לפחי השמן המקוריים.

לאחר שנתפס בידי מנהלי חברת שמן אולץ לפרסם כתב התנצלות למעשיו הנלוזים ואף הוסיף בקשת סליחה לחברת שמן, אפילו שלטונות המנדט החלו להילחם בהפקעת המחירים בידי סוחרים בשוק ודנה אחד מקצבי השוק בעוון ספסרות והפקעת מחירים והטילה עליו קנס גבוה למען יראו וירעו .

אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה

אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.

סיפורי הכייסים בשוק בשנות החמישים

כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.

בשנות השישים ,צעירים שנפלטו ממסגרות חינוך בני 13-16 ויותר , שהגיעו מבתים חסרי כול , התאגדו ככנופיות שכונתיות והתפרנסו ממעשי כייסות וגניבה מחנויות , נערים אלו שנאו את הממסד ושליחיו והחליטו שהם אינם מאזינים יותר ,למילים היפות ודברי המוסר של המבוגרים ונציגי העירייה והמדינה , אב המשפחה היה חסר עבודה לרוב, אדם שעיסוקו בהימורים ושתיה של משקאות חריפים וחלקם אף השתמשו בסמים לצרכיהם.

כנופיות נערים אלו למדו שניתן להתפרנס ממעשי כייסות ,גניבה ופריצה לכלי רכב ,שהביאו הכנסות מהירות וגדולות לכיסם יותר מעבודת כפים , גם המאסרים ומוסדות השיקום לא עזרו ,בשובם חזרו נערים אלו מיד לאורח חייהם הקודם, ברור שהמיקום במדרג והמעמד בכנופייה היה ברור ,והרדיפה אחר הכבוד הייתה חשובה ההשתייכות נוצרה על מנת לפצותם על תסכולם מהחיים .

תיאורי הצעירים לדרכם הנלוזה ניתן היה לשמוע מפיהם , בדרך כלל התארגנו מספר נערים ונכנסו לשוק מחנה יהודה , התבוננו בנשים בעת הקנייה והמיקוח , שלפו מתיקי הנשים את ארנקם ,ונעלמו בסמטאות השוק, חלקם נכנסן לחנויות ופנו והעסיקו את בעל החנות בשאלות ,וחלק מהם גנב מעל למדפים סחורה ,יצאה כול הכנופייה מהחנות ,הלכו כרגיל ברגל על מנת לא למשוך תשומת לב עד קצה הרחוב ונמלטו בריצה.

חלקם גילו כי בפריקת משאית אבטיחים למשל, יכלו לקבל סכום כסף נכבד ,יותר מאשר מעבודת כפים רגילה, צבא לא התאים לדרכם ,והם עשו הכול על מנת להשתמט , גם להם הייתה הסיבה שקודם יגייסו את בחורי הישיבות ואז אולי ישקלו גם הם להתגייס.

סדר יומם היה שינה עד שעה מאוחרת ,אכילה מתבשילי הבית ויציאה  אל הרחוב, משחקים ,מתפלחים לבית הקולנוע או הולכים להמר, לרובם אין חברה קבועה , מכיוון שזאת הוצאה יום יומיומית נכבדת להזמינם לבילוי, הם העדיפו לשלם לפורקנם לבעלת המקצוע העתיק לפריקת המתחים.

אגדת הילד המקלל

אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .

אגדת הברחת הבדים

אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.

אגדת מכירת הדלעת

אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.

אגדת הנשים הכורדיות התגרניות מהקסטל

נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.

סינמה בלש בשוק מחנה יהודה בעבר וכיום

כבר בשנת 1938 קמו התארגנויות של צעירים בני תנועת עקיבא  ,וחברי הארגון גורי יהודה להגיע בימי שישי לזירוז הסוחרים לסגור את עסקיהם בטרם תגיע השבת, בפשקווילים נאמר שכולם חייבים להופיע למקום הכינוס ובשעת הכינות על מנת לצאת בצורה מאורגנת לשמור על השבת.

צעירים נוספים מישיבת גור "שפת אמת ",הגיעו לבושים במחלצות השבת של הקפוטות מהמשי, שהגיעו לשוק בכול יום שישי קרוב לזמן הדלקת נרות האברכים הסתובבו בקבוצות ולא היססו ,להרים ידם על צעירים חילונים משועממים שהגיען והלכו אחריהם ולעגו להם.

כאשר ראו רוכל מתמהמה נעמדו על ידו ומנעו ממנו להמשיך בתגרנות, סוחרים הבינו שלא כדאי להתנגד פן תיהרס חנותם והסחורה תושלך לאדמה, וסגרו את העסקים, האבסורד הגיע כאשר העירייה שלחה פקחים , על מנת לטפל במאחרים לסגירה, ולרישום שמותיהם על מנת שיועמדו למשפט, חלק מבעלי מסעדות הגיפו את התריסים והיו גוללים את התריס והכניסו אנשים בעת שהמפקחים והמשמורת של האברכים לא נמצאה בשטח.

אלא שתושבי ירושלים החילונים ,עדיין מחפשים את ההצגה הגדולה שבעיר, הפעילה חינם אין כסף בסדרת הסינמה בלש (לאחר שקולנוע ציון ובריכת ירושלים סגרו את שעריהם מזמן) מדי שבוע ניתן לראות את המשך ההצגה בשוק מחנה יהודה שאליו מגיעים אנשי סיירת השבת הנקראים גם מזהירי השבת, הנמנים כיום על חסידיו של הרב שטרן.

אברכים וחסידים אלו ,מגיעים זמן קצר לפני כניסת השבת לשוק , גם בסוף 2018 ומזרזים את הסוחרים לסגור את החנויות בצעקות , סוחרים שמתמהמהים במעט וגולשים לאיחור של דקות זוכים לצעקות שבת קודש אסור לחלל שבת, לדעתי מגיע להם פרס ירושלים על התמדתם .

אברכים אלו ,אף מגיעים במוצאי השבת לבחון ולמנוע פתיחת חנויות ומסעדות , אלא רק לאחר צאת השבת , ומדוע בכדי למנוע הכנסת סחורות חקלאיות טריות, או הגעת בעלי החנויות והמסעדות ברכבם בטרם יצאה השבת.

שוק מחנה יהודה והקרח בירושלים

עוד בשנת 1888 החלו להישאל שאלות בעיתונות לטיב הקרח למשקלו ,והאם יש קרח בארץ ישראל ובירושלים בפרט ,עקב החום השורר בארץ אל מול מזג האויר הקריר באירופה, נשאלו גם שאלות מה הם מחירם של המכונות ,והאם יש מרתפים עמוקים להצבת המכונות.

התשובות נאמרו מיד שהמים בירושלים מיוצרים ממימי הגשמים והם צלולים ונקיים, עוד נוסף המידע כי מכונה ליצירת קרח יקרה מאוד, ועלתה בסביבות 1800 פראנק .

בשנת 1904 הגיעה מכונה לירושלים ליצור בלוקי קרח , מחיר קילו קרח נמכר ב 10 פרנקים  , סכום עצום לתושביה העניים של העיר ,מוצר שרק העשירים יכלו לרכשו.

אי לכך החליט הנכבד סלומון עליאש , לפנות לבעלי הון יהודים שירתמו לנושא ויעזרו בתרומות לרכישת מכונה כזאת שבה יוכלו למכור קילוגרם קרח במחיר של עשרה סנטים , למשימת גיוס הכספים נרתמו העשירים כולל הלורד רוטשילד ואגודות ציוניות , על מנת שלא יילקח הכסף למטרות אחרות ,התמנה מפקח לשמור את הכסף רק למטרה זאת.

בשנת 1925 החלו חברות לציוד מכני לפרסם בעיתונות כי ברשות לממכר מנועים להפעלה ויצור קרח ,

מפעל יצור הקרח קריסטל של מר ויזמן בגבעת שאול ,החל ליצר קרח בשנות השלושים, אליו הצטרף המפעל בשנת 1946 בתל ארזה , ושני מפעלים ערביים אל מול 21 מפעלים ליצור קרח בתל אביב., בעיר הוקמו מרכזי מכירה לקרח עם זכיינים מאושרים , כמובן הראש היהודי ממציא פטנטים לספסרות , אלה שנתפסו נשללה מהם הזיכיון למכירת קרח.

מפעל ליצור קרח נבנה ברחוב רחל אימנו שבקטמונים , והמפעל הקטן ליצור קרח שהופעל בקיץ ,של היווני שטקלס בחצר תחנת אגד הישנה ליד תחנת הקמח שלו ,תחנה שילדי ירושלים נהגו לקושש שאריות שניתזו בעת חלוקת בלוק הקרח בעבור קירור כוסיות הערק שלגמו

בית החרושת קריסטל פרסם מודעות ומספר טלפון שהיה 807 לקהל ,על מכירת קרח כבר בשנת 1931,בעת שהכריז כי רכש מכונות חדשות ומודרניות ליצור בלוקי קרח, על מנת לאפשר הספקה נרחבת של קרח נקי בקווי החלוקה במחיר סביר  ומי שיצטרף כמנוי וירכוש לפחות 5 קילו ,יקבל את המשלוח ישירות לבייתו.

בשנת 1945 הוקם סינדיקט יצרני הקרח ושיווקו, ולצורך חלוקת הקרח בעיר הסינדיקט  ישב עם נציגי המפעלים ועם נציגי המחלקים והתחייב לרכז את הנושא תחת מרות וועד הקהילה, מובן שהסינדיקט פנה לשלטונות המנדט לקבלת אישור ומרות מטעמו, שאף החליטה שלכול אחד מאחד עשר הקרונות יצורף מפקח חמוש למניעת חריגות בחלוקה, בנוסף החליטו שלטונות המנדט למנות שלושה מפקחים שיבדקו את טיב הקרח ומשקלו בבלוקים, ופיקוח על מחירו שהניה עשרים ושבע מיל לבלוק בן חמישה קילו .

לקראת החגים בשנת 1945 ,אגרו מפעלי הקרח בלוקי קרח במחסניהם בלוקים אלו נמכרו לתושבים בשעות המוקדמות של הבוקר ערב יום החג, מחירו של רבע בלוק  היה 33 מיל למנה, כ 9000 משפחות החזיקו בפנקס תלושים לקבלת קרח, בנוסף היו כ 250 אנשים שהיו בעלי אישור רפואי למנות מוגדלות, בימי החג לא חולק הקרח .

זוכרים אנו את עגלות בלוקי הקרח שסבו בשכונות העיר בשנות הארבעים , מעיין צריפי עץ על עגלות, המוכר בעת שעבר בשכונות צלצל בפעמון וזעק בשארית קולו מהחום קרח קרח , קרוניות קרח אלו סיפקו בלוקי קרח לחנויות ובתים פרטיים.

ליד העגלון ישב נער צעיר כשולייה ,כאשר הגיע העגלון לנקודת חלוקה ,היה יורד מכיסאו בעגלה ועמו השולייה שאחז בשק ,שעליו היה מניח העגלון רבע או חצי בלוק ושולח אותו לבית הלקוח בבתים שבחלקם היו בני כמה קומות בלווי צעקה אל תתעכב ,משחזר השולייה נעמד שוב ליד העגלון וקיבל שוב את ההזמנה שאותה מיהר לספק לבתים ,יש והיה מקבל לידיו שנים שלוש הזמנו למשפחות שונות באותה הקומה ,ואז היה חוזר שוב ושוב עד שההזמנות בחנייה הזאת סופקו, שכרו של השולייה נע בסביבות העשרים גרושים ליום עבודה  .

בשנת 1946 עקב המחסור בקרח בעיר הוחלט כי מכירת הקרח תעשה באמצאות תלושים מחיר בלוק בן חמישה קילו יעלה 27 מיל, כול זאת עקב המחסור במוצר במיוחד בעיר בבתי החולים ובבתים הפרטיים, את הקרח היה ניתן לקבל אחת ליומיים כנגד הגשת תלושי הפנקס, חלוקה שוויונית זאת נקבעה על ידי שלטונות המנדט, אל כול עגלת חלוקה צורף שוטר חמוש למשמורת.

לקראת החג החלה מכירת הקרח ביום ערב החג ,החל משעות הבוקר המוקדמות, אך השלטונות הורו לבתי החרושת למכור קרח ,גם בימי החג לחולים עם תעודות רפואיות לשימור התרופות.

יצירת חלוקת הקרח נערכה לאחר בדיקת הייצור של מפעלי הקרח העירוניים בירושלים ,שייצרו 39 טון קרח ליום (1560 בלוקים) בני חמישה קילו ,עד מחצית שנת 1945 סופקו לירושלים מתל אביב 15 טון , אך הספקה זאת נפסקה עקב מחסור בקרח בתל אביב.

עד שנפסק היבוא של הקרח מתל אביב סופקו כשלושים טון קרח ליום למוסדות ובתי חולים ,ותשע טונות לצרכנים פרטיים, אי לכך בתקנות החדשות יונפקו 5 קילו למשפחה אחת ליומיים ,ניתן היה לקבל תוספת כנגד הצגת תעודה רפואית של חולה נצרך ,תהליך החלוקה בידי המחלקים התבצע בלווי פיקוח צמוד של שוטרים חמושים ,שאותם החליפו חיילים משוחררים מהצבא ,על מנת לשוטרים לבצע את עבודתם הרגילה, מפקחים גם ימונו לבקרה במפעלי יצור הקרח.

את האישורים הרפואיים שנכתבו בבית החולים הדסה ,או בקור חולים או במרפאת קופת החולים ,להוספת מנת קרח ,נדרשו החולים להגיש בין השעות 8-10 במשרד קואופרטיב ברד ברחוב אגריפס מול קולנוע עדן.

האגודה השיתופית חברת ברד לממכר קרח בירושלים ,פרסמה הודעה בסוף שנת 1945 ,להירשם לרשימת חלוקה קבועה בעזרת פנקסי תלושי הקרח לאספקה מסודרת דרכם של קרח

בסוף שנת 1946 הצטרף מפעל קרח חדש בתל ארזה בירושלים, המפעל הוקם בעזרת הון שגייסה העירייה מארבעה משקיעים , מאחר ולמפעל נדרש חשמל שהיה בחלקו בשליטה מהנדסים ערבים סורבה בקשתם ,אי לכך נרכשו גנרטורים שיספקו חשמל בעזרת מזוט, קושי נוסף היה באספקת המים ליצור מעיריית ירושלים, בבניית חדרי הקירור השתמשו בידע של המהנדס איסר שניידר לניצולת מקסימלית של השטחים בשבעת חדרי הקירור .

תוספת זאת ליצור בלוקי הקרח בירושלים ,הוסיפה כמות של 1400 בלוקים מדי 16 שעות, הזיכיון למכירת הקרח נמסר לאגודת החיילים המשוחררים, בלוקי הקרח ימכרו במחיר קבוע למניעת ספסרות.

בסוף שנת 1945 הכריזו בתי החרושת בירושלים על שביתת יצור מכיוון שהעירייה בירושלים צמצמה את כמות המים הנדרשת ליצורו, לאחר שהנושא טופל ,חזרו החיים למסלולם.

בשנת 1951 , עקב כניסת החגים ,ומחסור במים שלא סופקו מהעירייה בכמות הנדרשת לא פעלו בתי החרושת לקרח במלא עוצמתם ,בתל ארזה ובקריית שאול בירושלים , כמויות מזון שהוכנו לחג הושלכו לפח האשפה, תושבי ירושלים נהרו ביום שישי ושבת לפתחם של המפעלים ולמרכזי החלוקה כולל מרכז הקרח ברחוב אגריפס ליד הפלאפל במחנה יהודה בתקווה לרכוש בלוקי קרח,

כתוצאה מההתקהלות ,החלו ריבית ומכות בין האנשים שניסו לשים את ידם על מצרך נזיל זה, המרמור גבר כאשר נתגלו אנשים בעלי פרוטקציה מקבלים בלוקי קרח מהדלת האחורית ,ואף היה ניסיונות בחצות לפרוץ למפעל ולקחת בלוקי קרח בכוח, לעזרת התושבים ,כנסה המשטרה ועזרה בחלוקת קרח אך הכמויות הקטנות לא הספיקו לכולם.

התסכול גדל בשנה שלאחריה שנת 1952 שנוצר שוב מחסור , עקב מחסור בכמה חוטי חשמל להשלמת מפעל הקרח החדש בקטמון , עקב הזנחה של משרד המסחר והתעשיה לטפל בהזמנת החוטים.

אספקת קרח נדרשה בשוק ממחנה יהודה לצורך קירור בשר באטליזים, דגים בחנויות הדגים ובחנויות המכולת לשמירת החלב והגבינות ועוד.

גם במושבה היוונית נפתח מפעל לקרח שהיה ברחוב רחל אימנו ומרכז חלוקה לקרח בפינת הרחוב של נעלי מועלם בית סמכה ,עם רחוב עמק רפאים .

שוק מחנה יהודה פינה קטנה לתנורי המאפיות והחמין 

מאפיית שאובר האשכנזית ,שמיקומה ברחוב הצר שמימין לבניין עיני, פתחה את תנורה לתושבי השכונות האשכנזים של שכונת כנסת ישראל ושכונת נחלת ציון, בכול ימות השבוע עסקה המאפייה באפיית עוגות ועוגיות, ביום שישי בצהרים היו מגיעות הנשים או הילדים למאפייה והאופה היה מניח את הסירים גדושי החמין  בתנור ,שבידיות שלהם כרכו הנשים חוטים צבעוניים בצבעים שונים לזיהוי.

בגמר התפילה לקראת הצהרים היה האופה שאובר ,פותח את התנור והי שואל את בן המשפחה שהגיע לקחת את הסיר את השאלה ” כיתק ?,כלומר איזה חוט שלכם, אז היה פותח את הסיר ולוקח מעשר במקום כסף ,על פי תקן קבוע מהסיר שבו היו בייצים לקח 2 ביצים חומות,  מהסיר עם חלקי העוף היה לוקח רגל, מסירי הבשר והקיגל לקח חלק וכמובן גם מהקישקה הממולא מעשר.

בקיצור מעשר זה היה מספק את ארוחת משפחתו מידי שבת , חלק מהספרדים עשו את אותו הדבר במאפיות של בני המזרח או חיממו את האוכל על פתיליה .

רוכלות בעגלות ברחוב מחנה יהודה

עם התפתחות השוק , החלו לצוץ עגלות המזון ודוכנים ,שבהם נמכרו מאכלים בעיקר עדתיים לאוכל כורדי ,סורי ,אוכל מזרחי ועוד בפיתה או בצלוחיות , כמו עגלת הקובה חמו בתוך פיתה של בני משפחת יצחק וחמו דוגה שעלו מבגדד עם תוספת חמוצים ופלפל חריף, קובה שאם המשפחה חסינה בישלה בביתה שבקסטל בנוסף לפיתות ,את האגדות מספרות שהיה מסתובב בשוק לבדוק את התוצרת של החקיינים, למנת הקובה חמו שנקראת גם היום לזכרו, לאחר זמן מה פתח מסעדה בשוק העירקי .

בשנות השבעים החליטה העירייה ,לחלק רישיונות לעגלות רוכלות על גלגלים , עגלות אלו ניצבו ליד חזיתו חנויות ברחוב שוק מחנה יהודה , הזוכים ברישיונות אלו נמנו אסירים לשעבר על מנת לשקמם ,בעלי משפחות מרובות ילדים ומקרי סעד.

רוכלות לשמה  על גלגלים ,ולא התאפשרה להזיזם למקומות מכירה לאורך הרחוב, עגלות אלו שהיו בסטות לירקות חנויות לממכר מאפים , פיתות חלות לשבת עגלות שבהם נמכרו חמוצים ודגים מלוחים, נעלים, קסטות ,תשמישי קדושה ועוד .

צורתם של העגלות כמחסנים, שניתן לסגרם בסוף יום העבודה,  וביום בעת שעבדו , הונחו על שורת המדפים הסחורות או הירקות והפירות, עגלות אלו נעלמו בשנת 2005 בעת שהעירייה החליטה לעשות שיפוץ ולסלקם ,כיוון שחסמו את דרכם של ספקי הסחורות לחנויות והיו מטרד לקונים בשוק .

מי היו בעלי העגלות בסטות  :

אליהו ביבי מכר ירקות ופירות, כיום ילדיו שכרו חנויות ממול למקום שעגלתו ניצבה, שמביקו שהיה נכה מכר ירקות ,ובהמשך הצליח לרכוש מספר חנויות בשוק, באחת החנויות ברחוב מחנה יהודה 6 מוכרים שנים מילדיו , אמיגא מכר בגדים ,אדם שחיבב את הטיפה המרה וגמר את הכבד משתייה זאת , אחיו היה בעלי מסעדת הבשר והקובה מכ"מ , בני אובגר מול חנות אור לחמוצים בעל משפחה מרובת ילדים, צמח ירקות בפינת רחובות מחנה יהודה והתפוח.

נחום בן יצחק מכר קסטות שעגלתו ניצבה ליד שרותי נשים ( ומורנו כיום) היה אבא לעשרה ילדים, ברחוב האשכול פעלו העגלות של נחום שמכר תשמישי קדושה , ואב לעשרה ילדים ,בדוכן עבדו גם אשתו וילדיו .

לידו ניצבה העגלה של טובול שמכר נעלים , שגר בצפת בשנות השישים ,נפל על גבו והוכר כנכה ,עבר לירושלים וגר בשכונת נחלת שבעה, טיפוס מעניין שתחביבו היה לתבוע בתביעות נזיקין את חברות הביטוח בשיטת מצליח , העגלה של פייסל מוקמה בצומת הרחובות האשכול ומחנה יהודה, פייסל קיבל את הרישיון העגלה לשיקומו.

בנוסף לעגלות שברחוב מחנה יהודה , היו עוד שלוש עגלות של מאפיות בשוק שמכרו פיתות לחמים וחלות לשבת, בעגלה שהייתה צמודה לאורי חמוצים מכר עובדיה חבה שקנה את הפיתות של מאפיית ברסקה ועבד בה עד שנת 1967  שבה רכשו עובדיה ואחיו יעקב ,את מאפיית ברסקה והקימו את הממלכה.

שישים שנים התנהלה הממלכה של מאפיית חבה , על מי מנוחות וצמחה , עד שנת 1918 ,עת שבה החלו בניו של עובדיה ובניו של יעקב ,להסתכסך ביניהם בתביעות כספיות אלו כנגד אלו ,בתחילה ניסו האחים השותפים עובדיה ויעקב לפרק את השותפות ולחלקו חצי בחצי , אלא שניסיון זה כשל וכיום הסכסוך נידון בבית המשפט .

עוד פעלה בשוק עגלת הפיתות של מאפיית ניסים לוי , המוכר היה ישראל שמיקומה היה ברחוב שדל , ליד רחוב אשכול .

בעגלה השלישית מכרו האחים משה, עגלה שהייתה צמודה לקונדיטוריית חן  את הפיתות והבייגלה של מאפיית עבדי שברחוב הדקל ,וגם היא ניצבה ליד העגלה השנייה שברחוב אשכול , אב המשפחה בהמשך פתח את מסעדת סימה למעורב ירושלמי.

חנויות התרנגולות בשוק

בשוק גם נפתח בהמשך משחטות לעופות ,זוכר אני כילד ,שהגעתי אני ואימי לשוק לפני יום כפור ,על מנת לקבל ברכת כפרות ,תוך סיבוב תרנגולת שנאחזה ברגליה בידי המברך , תרנגולת שצרחה במלא גרונה ,ונפנפה בכנפיה מעל לראשי ,(חשבו על פחדיי כילד מהטקס והצווחות של האומללה, לפני שהובלה לטבח,) בסיום הטקס אחז השוחט בתרנגולת שחט אותה בסכין גילוח, נוצותיה נמרטו בידי נשים במקום ,והיא הובלה כלאחר כבוד לסיר הבישול, להכנת המרק לסעודה המפסקת.

בשנות החמישים והשישים החלו נשמעים קולות מחאה למשחטות שפעלו בשוק ,עקב ההמולה , הריח והזוהמה כתוצאה מהלשלשת והדם ומריטת הנוצות שנעשו לאורך כול הימים , לשכת הבריאות העירונית ,פעלה לחיסול המשחטות בשוק, ונתנה אולטימטום לשוחטים להעביר את עסקיהם מהשוק למקום אחר.

מאחר וקיים חוק שאין לשחוט תרנגולות במקום שבו מתבצעת ברכת כפרות על פי החוק העופות צריכים להגיע לבית מטבחים על מנת לעבור שחיטה, אבל בשנת 2014 עדיין התקיימו הברכות והשחיטה בשוק, למורת רוחם של העיריה ומחלקת התברואה , שבתגובה החרימו כלובי עופות ,והצילו 2200 עופות שהוכנו לברכות ושחיטה, שנחשפו לשמש ולסבל בכלובים

ואם בתרנגולות דנו נזכר בחנויות לביצים שהיו בשוק, עד שבשנים האחרונות התחילו להגיע לשוק ביצים מלולים שמעבר לקו הירוק משטחי הגדה ,ביצים שלא עברו בדיקות של משרד הבריאות ,ועליהם חותמות מזויפות של משקי לולים בישראל, אלא שמשרד החקלאות נלחם בתופעה ודוכני הביצים חלפו מהעולם.

אגודת השוחטים בשחיטה המאוחדת ,צרפו את האטליזים שבשוק מחנה יהודה בשנת 1937 ,הסוחרים בשוק שחתמו חתמו על ההסכם : א.ורפטינג, מ. פרידמן ,א ,דרזנר, מ,א,ס,כהן , ש.מזרחי  ,א.ישי ,ג,פדרמן .

מעט על התימניים

העלייה של  בני העדה התימנית לירושלים בגלי העלייה משנת תרמ"ב החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים.

אנשי העדה מצאו עצמם חלוקים ברצונם להשתייך ולהסתפח בין העדה האשכנזית והן לבני העדה הספרדית , הקושי של בני העדה התימנית בחיבור לעדה האשכנזית היה קשיי השפה ,ואילו בני העדה הספרדית ,שדברו הן ערבית והן עברית ,וקרבתם לשלטון המקומי הביאו אותם לבסוף לבחור צד להשתייכות.

בעיה נוספת בנושא לימוד התורה בכיתות התימנים ,הייתה השימוש בנוסח האר"י בעת התפילה ובלימוד בספרי הזוהר והקבלה ,תוך שימוש בלחשים והשבעות ,אל מול המאמינים בתורת הרמב"ם ובמנהגיו , בניסיון לפשר בין החלוקים לסוג התפילה והלימוד הצטרפו רבים ידועים הן מהעדה האשכנזית והן מהעדה הספרדית.

למרות זאת היו מספר תומכים אשכנזיים לבני העדה כמו ישראל פרומקין בעל עיתון החבצלת , לעומתם ערכו בני העדה הספרדית מגבית תרומות אצל אחיהם במדינות ערב ,ששימש את בני העדה התימנית למחיה .

אט אט החלו התימנים להבין את המנגנון ,והחלו להקים מוסדות לימוד משלהם, התימנים החלו להשתמש בשוחטים ומנקרים מבני עמם על פי ההליכות והאמונה שלהם, חלקם פנו לעבודת החקלאות , חלקם עבדו בצורפות, בכתיבת ספרי תורה, ביצירת אומנות בנחושת ועץ, ועבודות רקמה ואריגה .

לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה  אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,

בתפקידם זה ,נאלצו בני העדה לעבוד בהעלאת אבני הבניין לעובדים ואף לערבב מלט לבונים, זאת הייתה בעיקר עבודתם של הצעירים שיכלו לעמוד בעומס, לעומתם הזקנים מצאון את פרנסתם מעבודות סנדלרות ורצענות, וחלקם בתיקון סירים מאלומיניום או ברזל וקדרות מחרס.

1937 בסקר בעלי מלאכה נספרו כמאתיים עובדים במלאכת הריצוף 160 מהם נימנו על בני העדה התימנית

בחודש מרץ 1912 הגיעה קבוצה של כשישים תימנים שעלו לארץ והתיישבו כשלושים במושבה כנרת ובדגניה כפועלים חלקם עזבו למושבה מגדל גם כן כעובדי אדמה .

בכפר השילוח בשנת 1929 עסקו כשמונים נשים במלאכת הרקמה חלקה נעשתה בשלושה מרכזים ורוב העבודה נעשתה בביתם של הרוקמות , עבודה שנעשתה בתנאים קשים ובשכר נמוך מאוד, של אחד ל"י לשבוע  העבודה

בשנת 1912 העסיק בוריס שץ מקים האקדמיה לאומנות  בצלאל כחמש מאות בתי מלאכה  שיצרו פרטי אומנות שונים : תשמישי קודש, ארגו שטיחים, נפחו כלי זכוכית, יצרו שולחנות בסגנון דמשקאי קלעו סלים וכסאות מקש, ליטוגרפיות, צורפות וכתיבת ספרי תורה ריקועי נחושת וקופסאות להרחה.

 

שוק מחנה יהודה תגרנים וסוחרים תימנים

התימנים שעלו לירושלים בשנות  הארבעים ,עסקו בשוק מחנה יהודה כיום  נשארו מהתימנים הסוחרים שלום צדוק מהתבלינים, מנקרי  הבשר באטליזים, הם עסקו : במכירות תבלינים, בשמים כולל צמחים ביצים ירקות ופירות ועשבי תיבול, אחד מתתי השוק כונה השוק התימני והוא התרכז בתחומי משוק הלוואה וחיסכון ברחובות החרוב התות ועוד.

התגרנים שביניהם הגיעו בשעות  המוקדמות ופתחו את מרכולתם בפתחי החנויות ומכרו את רוב תוצרתם בטרם הגיעו הסוחרים ופתחו את יום  העבודה בעיסוקיהם , קהל הקונים המשכים לקוס היה מקרב המתפללים שחזרו מבית הכנסת בתום תפילת שחרית ועקרות בית שהקדימו את יום עבודתם בבית.

לעומתם תגרני הערבים מכפרי הסביבה מאבו גואש ,עין רפה מאזור הקסטל ועוד שמכרו באזור העירקי עד שנפתח ובלחץ הסוחרים סולקו מהמקום  עכב תחרותם הבלתי הוגנת בתמחיר כלפי הסוחרים ששילמו מיסים לעירייה  וסחורתם הייתה יקרה יותר לקונה.

ספרי תורה

כיצד מכינים חוטי גידים לחיבור בין דפי ספר תורה , מקצוע ההכנה הולך ונעלם בדורנו, בטרם נשכח זקנה תמניה ירושלמית מספרת את התהליך הידני :

לוקחים חבילת גידים שיובשו, כותשים וחובטים אותם ,משרים את החבילה במים בתהליך להסרת השומן שעליהם , לאחר ימים אחדים נוטלים את החבילה ומפרידים את הגידים, מחברים גיד לגיד וטובים אותם לקבלת חוט דק וחזק.

בעקבות העלמות טווות הגידים הומצאה מכונה היוצרת חוטים בתהליך מכני , בעקבות העלמות המקצוע נעלמו גם מלאכות הרקמה והצורפות של בני עדת התימניים בארצנו

 

יצרנות ליפות לרחצה

בעבר היה נהוג לסרוג ליפות לרחצה בשלושה גדלים , אחת מזקנות שהתמידה במלאכת הרקמה מחוטים בעובי בינוני בימי השבוע , נטלה את תוצרתה בסלים בימי חמישי ושישי לשוק מחנה יהודה , הניחה את הסלים בצמידות לאחת החנויות  , באחד הסלים ליפות מוכנות שנסרגו ,ובסל השני חוטים לסריגת ליפות.

בהגיע אחד מהקונים הוותיקים , מטבילה המוכרת את החוט במעט מים וסורגת ללקוח ליפה לרחצה על פי רצונו, כמובן ככול יהודי טוב מתחיל הקונה החדש בתהליך התמקחות למחיר הליפה, כלמודת ניסיון ,מתעלמת הסורגת הזקנה מהמיקוח ,קבעה נחרצות את המחיר ומשאירה בידיו את הרצון ,לרכוש ליפה מעבודת יד או לחפש ליפה מודרנית שיוצרה במכונה אצל מוכר אחר.

מסחר והחנויות בשנות השבעים והשמונים

בשנות השבעים והשמונים החל להתפתח שוק הבגדים שכונה בבדיחות הדעת שוק אלטע שמאטס, נפתחו דוכנים לממכר בגדים במחירים מצחיקים ,גברים ונשים ובמיוחד הצעירים , החלו לרכוש בגדים בחנויות מעודפי בתי האופנה, ג'ינסים, מכנסי קורדרוי, שמלות  ואפילו בגדים תחתונים וגרבים ,בעת הקניה שילמו הלקוחות במחיר נמוך ,שהתחרו במחירי האלפים של בתי האופנה, אך בשנים האחרונות ירדה קרנם של החנויות לבגדים.

נושא הבשר בפיקוח העסיק רבות את משרד הבריאות , כיוון שחלק מסוחרי השוק קנו בשר זול ,שלא נודע היכן נשחט או מקום האחסנה , ומכרו את הבשר באטליזים ובחנויות הבשר במחיר הרשמי ,תוך יצירת רווחים גדולים לכיסם,  אחד מהקצבים הישרים של השוק, שברחוב מחנה יהודה פינת הרחוב לשוק העירקי , היה ישי נחמה בגיל 70  שסגר את האטליז  בשנות השמונים, האגדות מספרות כי במשך חמישים שנה היה מגיע בבוקר למשחטה בוחר חלקי בשר בקר ,מסמן אותם באות נון בצבע אדום, רבים מבעלי המסעדות ולקוחות נאמנים רכשו את הבשר באטליז שלו .

פוליטיקה בשוק מחנה  יהודה

תנועת חרות ובסיסה בשוק

שוק מחנה יהודה נודע כמעוז קבוצת הכדור רגל של ביתר, מעטים היו נאמנים לקבוצת הכדור רגל של הפועל, מובן שיריבות זאת התחממה לקראת יום השבת שבו שיחקו הקבוצות בליגה ,והשיא היה לקראת משחקי הדרבי,  סוחרי השוק הנאמנים לביתר החלו לתת שמות לפירות כמו מישמש או שסק אורי מלמיליאן , בהמשך גם שחקנים נוספים קיבלו הצמדה של שמותיהם לפירות כמו :דני נוימן ,אלי אוחנה ועוד, האגדות מספרות גם על שינוי האוהד דני גרשון מחנות דני דגים שהפך בסלנג כול עירוני כלומר ניטרלי.

בעת מסע הבחירות בשנת 1992 החליטו ראשי מפלגת העבודה בראשות רבין לערוך סיור בשוק מחנה יהודה, בלווי טדי קולק וחברי מועצה ,כנגד תומכי הליכוד מבין סוחרי השוק , החליטו לערוך פעולות מחאה כנגד הביקור ,ואף איימו בהשלכת עגבניות על המבקרים, והציעו להימנע מסיור זה שהיה מעוז תנועת ביתר .

האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים שרי אוצר ועוד.

בשנות השמונים מיקמה תנועת כך, של הרב כהנא את משרדה בשוק, (בעת שניסו להיבחר לכנסת ,ניסיון שנכשל) בשוק חשה התנועה בטחון עצמי רב,  ומשכה את הקיצונים שבצעירי העיר , בעת ביקורו של הרב בשוק ,הוא נישא אפילו על כתפי נאמניו.

השוק בשנות השמונים

בשנת 1971 הוכרזה בשוק מחנה יהודה שביתה כנגד התיקונים בחוק הגנת הדייר שפגעו בבעלי ושוכרי החנויות בשוק, בעיקר השוכרים בדמי מפתח רבים בשוק  , בעלי החנויות הבסטות אליהם הצטרפו ובעלי מפעלי המלאכה הזעירים, שסגרו גם את החנויות ויצאו להפגין, לטענתם שינויים אלו בחוק יפגעו בעיקר בבעלי חנויות וסוחרים קטנים,

בשנות השמונים החל וועד השוק ללחוץ על העירייה במטרה לשפץ ולטפל בהזנחות של השוק הן מבחינת הניקיון ,שיפור המראה, בנוסף החליט הוועד להכריז על שביתה בתחילת שנת 1977 ,כנגד מס הכנסה שכפה עליהם לנהל רישום הכנסות בספרי הכנסות, לתביעה זאת נוספה התגברות פשיטות פקחי מס הכנסה על החנויות והדוכנים , והטלת קנסות על סרבני הרשום ,או המתחמקים בתואנה זאת או אחרת.

בפשיטה נרחבת בשנות השמונים של פקחי מס הכנסה בלווי שוטרים, נתגלו כמחצית העסקים שנבדקו לא קיימו ניהול רישום הכנסות , חלקם כסרבנים וחלקם שתרצו את אי הרישום בלחץ הקונים שלא אפשר להם לבצע רישום בספרים, מספר סוחרים הוזמנו לחקירות במשרדי מס הכנסה ,חלקם הוזהרו ושמם הוכנס לרשימת הביקורות הבאות בשוק.

שביתה נוספת בשנת 1981 החלה עקב ,טענות נוספות הוגשו לעירייה לשיפור מערכות הביוב ועוד ועוד, חלק מטענות הסוחרים נבעו מבעיית פריקת הסחורה בשעות הלחץ כאשר משאיות חנו במקומות אסורים מחוסר סידור למקומות לחניית המשאיות , כתוצאה מכך קבלו משאיות אלו קנסות ללא הפסק, לטענתם משווקים רבים נרתעים משליחת סחורות עקב ההמתנה הארוכה והקנסות שקיבלו.

טענה נוספת הייתה כי בשעות הבוקר בעת הרכישה במחסנים הם שילמו מחיר גבוה למשווקים, וטחורה שיכלו לקנותה בשעות המאוחרות של היום במחיר מוזל יותר , נמנעה מחוסר מקומות חניה ופריקה שנתפסו על ידי לקוחות השוק ותושבי הסביבה, על אלא הצטרפו הטענות לעירייה על העדר שטיפת רחובות השוק בצורה מסודרת ,ואיחור בפינוי האשפה בשעות היום והלילה.

אי לכך החליטו סוחרי השוק לנקוט בצעד השבת השוק וסגירת החנויות עד שיפתרו הבעיות הקיימות לתפעול השוק כראוי והניקיון, כולל הסדרת הכניסות ופינוי הדוכנים שצצו בין החנויות.

למחירי השוק שנחשבו זולים כנגד החנויות והסופרים שנפתחו בירושלים , נערכה בדיקה בידי עיתון כלכלי , שגילה כי מחירי חמוצים למשל בתפזורת חמוצים במשקל יקרה יותר בשוק אל מול התחרות בשימורי הסופרים, בעקבותיה החלו כתבות לעידוד היצירה הביתית  ומתכונים שניתן לדרך כבוש חמוצים בבית .

השיפוץ של שנות התשעים

לאחר דעיכה חלקית של הגעת קונים , גם מעצם התחרות של הקניונים הגדולים שנפתחו ברחבי העיר, והזנחה בתברואה וקושי במציאת חניה לבאי השוק, ופגיעה בחוויית הקניה ,גרמו ללחצים של סוחרי השוק על מועצת העיר וראשיה, לבצע מהליך של שיפור ,ניקיון, שיפוץ והתאמת חזות החנויות בשוק, תוספת תנאים להיטיב על חווית הקניות בשוק לקונים, לאחר שהשוק קפא על שמרו כמה עשרות שנים.

בעירייה החליטו לאחר דיונים כי מיקום השוק לא ישונה בתוכנית העירונית , ולהתחיל בתהליך שיקום שישתרע לאורך מספר שנים, השיפוץ כלל קירוי החלפת מערכות המים והביוב , תוספת מאוורים לקירור השוק בשעות החמות, ריצוף רחובות השוק מחדש ,שיפוץ חזיתות החנויות בצורה אחידה , תוספות תאורה בעבור הגעה לקראת שעות החשיכה ועוד, ובעיקר על הכשרת חניון פתוח למאות מכוניות ושימוש גם בחניון בנין כלל הסמוך ,ואכן תחילת שנות התשעים החלה העירייה במבצע לבניית רשת ניקוז חדשה בשוק.

ועד הסוחרים שיתף פעולה עם העירייה, הוקמה מנהלה משותפת ,והוחלט על דמי השתתפות של הסוחרים בפרויקט, שיתוף ואוזן קשבת לצרכיהם של הסוחרים ולניסיונם בשטח , הוחלט על מסעי פרסום והוזלות על מנת למשוך קהל קונים רב יותר וגם צעירים.

שלג בשוק 2013

בשנת 2013 נסגרו למעלה ממחצית 450 החנויות שבשוק ,עקב קריסת חלקי הגג המקורה וסכנה להתמוטטות של חלקים נוספים מסוככי השוק עקב ירידת שלג וגשמים בכמויות רבות, למרות שוועד השוק טען במשך שנים לפני הקריסה ,על הצורך בתיקון וחיזוק הגג המקורה במיוחד ברחוב עץ חיים.

גם השוק הסיטונאי הושבת עקב חסימת הכבישים שמנעה הוצאת סחורות ושיווקם , גם הנזק הכספי היה גדול עקב תשלום של הסיטונאים לחקלאים ומתן אשראי לקמעונאיים ולסוחרים, כספים שלא נכנסו במקביל לכיסיהם ,וכמובן שהסחורות התקלקלו במחסנים עקב חיי מדף קצרים מאחר ולא שווקו.

לאחר תלונות רבות הודיעה העירייה כי תתחיל לנקות את ערמות השלג שהצטברו על הכבישים ,ותתחיל לתקן את נזקי השלג לגגות.

4 שוק מחנה יהודה בשנים האחרונות

לסיכום הווה ועתיד בשוק מחנה יהודה

לפני שנים מעטות הוחלט לערוך שדרוג לשוק ,רחובות השוק המרכזיים קבלו גגות ומערכות אוורור הוכנסו בו לימי השמש, המרצפות שופרו הוכנסו בהם תעלות למי הגשמים ,סולקו הדוכנים הארעיים ,לשוק 13 כניסות מכיוונים שונים ,שדרוג זה החזיק מעמד עד שנת 2013 שבו יערך שדרוג חדש ושיפור פני השוק, חנויות רבות שינו את מרכולתם והפכו למסעדות, בתי קפה אופנתיים חנויות בוטיק למעצבים והשוק קיבל תוספת בוהמית בחלקו בין חנויות הירקות הפירות הדגים והאטליזים.

בל נשכח את פסטיבל הבלבוסטה שנחוג מספר שנים במספר ימים לאורך מספר שבועות במשך חודשי הקיץ שאליו לפסטיבל צבעוני את תושבי ירושלים וארץ ישראל פסטיבל המשלב להקות נגינה, אמנים מופעי רחוב ואכילה במסעדות השוק.

אלא שלפסטיבל קמה התנגדות של תושבי השכונה ובעלי הדירות שבשוק , הם מחו על הרעש הבלתי נפסק בשעות הלילה המאוחרות , תופעת עשיית הצרכים של המבלים ברחבי מדרכות השוק ובחזית החנויות, מחוסר בתי כבוד בשוק, הלחץ וההתנגדות עשו את שלהם ופסטיבל הבלבוסטה סגר את שעריו, התופעות הללו ממשיכות גם כיום עקב פתיחת מקומות בילוי רבות בשוק הפועלים עד השעות המאוחרות ויוצרות רעש ולכלוך בל יתוארו.

בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר ,בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן ,בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר ומסעדה, כיום בתקופת הקורונה מחצית שנת 2020 נסגר המקום עקב קשיים כלכליים.

סיור בשוק ורשמים 2019

בחודש מרץ 2019 ערכתי סיור ברחבי השוק , בכול נקודה שתשליך אבן ,היא תיפול על מסעדה ,בר, בית קפה ,וכול מה שרוצים מתחום ההסעדה והבילוי איפה דוכני הירקות או חנויות התבלינים ,חנויות הדליקטסים והמליחים ואולי בתי המאפה לפיתות ,חנויות הדגים או הבשר , כיום עליך להצטייד בזכוכית מגדלת על מנת למצוא מעט מעברו ברחבות השוק והסמטאות , עסקים שפעלו בכוכים ללא שילוט ומכרו מנות אוכל עממי בסגנון אוכל רחוב , כמו בורקסים מסוג בורקס רמלה מזנונים לכנאפות.

קונדיטוריות שהוסיפו ארונות מזכוכית וחזיתות מודרניות , עסקים שהפכו למפונפנים ,ששיפרו את חזיתם החליפו צוותים לצעירים יותר ומנסים לשנות מעט ולצעיר את השוק ולהפכו לנגיש לצעירים. כיום ניתן לראות קבוצות בסיורי אוכל ,תיירים בקבוצות גדולות  ותנועה יומית המחזירה את הקהל למקום, עקב היווצרות מצב של פתיחת מסעדות מקומות לאוכל עולמי ועדתי, ישנם סוחרים שהשכירו את החנויות והגדילו את חיי הלילה בנקודות אלכוהוליות ,בירה ואווירה שונה מתכונת היום.

למרות הקדמה ,עדיין פועלים בשוק מוסדות ועסקים לאורך עשרות שנים ,כמו כהן חמוצים, שנפתח מיד לאחר מלחמת השחרור, המופעלת בידי הדור השלישי, קפה דנון לפולי קפה וטחנתם  שנפתחה בשנות הארבעים , מאפיית קלדרון ,חניות התבלינים הישנות כמו בשביץ, שהחלה לפעול בשנות השלושים חנות פרג לתבלינים ,החנות של האחים לוי ,או פיצוחי דני ורוזמרין, חנות התבלינים אורגנו שבשוק העירקי, מאפיית טלר,

חלק גדול מהסוחרים פרשו והשכירו את החנויות לערביים בעיקר לילדים שעבדו בשוק ובגרו ,וצבור הסוחרים שנותר כמובן נלחם בנושאי הכבוד והמעמד, ובעיקר בנושא מי יהיה הוועד והפה לסוחרים שנותרו, כמובן שני יהודים החיים בכפיפה אחת ארבע מפלגות קמות , כך נראה ייצוגו של הוועד מרובה הראשים והתפלגויות ,שנותר לשמר ולו רק במעט את קרב המאסף לזכרו של השוק הנכחד .

מחירי החנויות וההשכרה מתחלקים על פי מיקום בשוק , על פי מספר הקונים המגיעים לשוק, לדוגמא רחוב חפץ חיים הרחוב המקורה ,מתחלק לשני חלקים החלק הסמוך לרחוב יפו ,מכוון שקיימות בו מספר חנויות הפונות לקהל החרדי בעלות תעודות כשרות מחמירות, ואילו חלקו השני השווי נמוך יותר, ברחוב מחנה יהודה הבלתי מקורה ,אין בנמצא חנויות למכירה או השכרה , לאחר שהרחוב נחסם למשאיות וכלי רכב ופריקתם.

כיום התנועה של הבעלים החדשים לשכירת מקומות לטובת הקולינריה, הרימו את המחירים בסמטאות המחברות בין שני הרחובות ובשווקים הגרוזיני והעירקי כיום שכר ההשכרה של חנויות תלוי במיקום , והוא יכול להגיע לארבעים וחמש אלף שקל ויותר כשכר חודשי למקום.

מגמה זאת של העסקים החדשים וסגירת חלק מהעסקים הוותיקים ,שינתה את פני הרחוב בניסיונם לשנות את צביון השוק הישן ,כניסתם של החדשים במספרים גדולים , מהווה אבן נגף לשמר את הישן ואופיו של השוק ,דבר הגורם למתחים ולניכור בין החדשים לוותיקים.

בשנת 2018 מחירי ההשכרה והמכירה הרקיעו שחקים, חנויות שהיו בנמצא בתקופה שלפני הבום, במחיר של 3000 שקל זינקו למחירים של 20.000 , חנויות בסטה נמכרו במחיר של שני מיליון שקל ,לדוגמא חנות ששטחה 10 מטר ניסה בעלייה למכור אותה בשלוש מאות שקל ,נמכרה לבסוף במחיר של 2 מיליון שקל , חנויות ברחובות הראשיים שגודלן כ 18 מטר ,נמכרו גם במחיר של 4 מיליון שקל, בתקופת הקורונה 2020 בעת שהשוק נסגר ,החלו לרדת המחירים והיום ניתן להשיג במחיר נמוך יותר..

חנויות ששטחם 60 מטר הושכרו במחיר חמישים אלף  שקל, וחנויות בגודל של 20 מטר הושכרו במחיר של 18-20 אלף שקל.

בשנים האחרונות רחוב עץ החיים החלו להיכנס דוכני בקלאווה וכנפה, דוכן החלבה שהפך לחנות עסקים שפונים לכוון המבלים ופחות מכירת חומרי גלם, לעומתם השוק העירקי והגרוזיני שומרים על ציווינם , וכניסת עסקי בידור ושתייה לרחוב עץ חיים, רחוב מחנה יהודה והרבה ברחובות הקטנים.

לטענת תושבים בדירות בשוק ובעלי העסקים הוותיקים ,שצביון השוק השתנה מול עיניהם , הפעילות של הסוחרים ובעלי מקומות הבילוי שעיקרה פעילות לילית או לאורך שעות היום, גורם להפרעות בעבודתם, למרות בקשותיהם לבעלי הברים ולמקומות הבילוי, להנמיך את הרעש, להימנע מהתקהלות ליד עסקיהם, על מנת לאפשר ללקוחות להגיע לדוכנים ולרכוש את סחורתם, חלק מהבעלים החדשים ,אינם מתחשבים בהם ,דבר היוצר חיכוכים וויכוחים גם לפני הלקוחות ,דבר שמדיר את רגליהם להגעה בעתיד.

לעומתם טוענים בעלי העסקים החדשים ובמיוחד הברים, כי גם להם הוצאות, דמי שכירות ותשלום מיסים ,וכי עלייהם להתפרנס, ולכן הם תלויים בכמות האנשים הבאים בשעריהם, לטענתם הם עובדים על פי התקנים וחוקי העירייה טענה נוספת שלהם היא כי מספרם מאפשר להם להשתתף בבחירות לוועד , ומאיימים להקים וועד משלהם באם לא יענה הוועד הישן לצרפם לוועד הקיים.

סיורי אוכל וטעימות בשוק מחנה יהודה חולפים במספר מוסדות ושווקי משנה בשוק מחנה יהודה .

חלק מהשינויים שחלו בשוק בגל הראשון , החלו כאשר חניות ישנות של סוחרים ,החליפו ידיים ונפתחו בהם ,בוטיקים, חניות לתכשיטים, סדנאות לאומנים ועוד, בשלב השני (יש הטוענים כי החל בשנת 2009-10 ) החלו להיכנס לחנויות דוכני אוכל ומסעדות כמו מחניודה , בתי קפה ,ברים ומקומות בילוי לצעירים ולתיירים.

בשנים האחרונות נסגרו חנויות כמו : קפה חבה ברחוב יפו, חנות הבגדים סתורה, פיצה מאניציז ,בוזו טוסט, אדן, ברלינה פלאפל מולה ,פול האוס , השוכרים שלפני הקורונה היו מוכנים לשלם דמי פינוי לסוחרים בעלי החנויות בסכומים המוערכים למאות אלפים, והדרישה הייתה רבה ובל נשכח את  הוצאת השיפוץ והתאמת העסק לייעודו החדש.

מצב זה מביא את הסוחרים הוותיקים להתמתן ולהתפשר בעת השכרת נכסיהם,  וכבר כיום ניתן לראות חנויות סגורות בשוק, או פנויות להשכרה ומגמת נכסי השוק לא ברורה עדיין .

חגיגות מאה שנים לשוק

במחצית שנת 2023 נחגגו מאה שנים לתחילת היווצרות השוק , בסדרה של חגיגות ,הופעות של אומנים, זמרים ועוד, אל חגיגה זאת הגיעו נציגי שווקים מפורסמים בערים מרכזיות בערים של מדינות בחול.

כיום מנהיגה את וועד השוק מזה ארבע שנים ,טלי פרידמן שנבחרה בבחירות בעלי החנויות בשוק, ( פעם ראשונה שאשה מנהיגה את וועד סוחרי השוק) שלאחריה נבחרה בזמן הקורונה לראש וועד השוק הזמנית ,ובהמשך נבחרה כראש הוועד בבחירות שנערכו.

טלי  שעבודתה בעבר היית שפית במסעדות, לאחר מכן החלה בתופעת סיורי האוכל לקבוצות , סיורים אלו חשפו אותה לשוק ולאנשים הניצבים בחנויות ובדוכנים לאחר מכן פתחה בית ספר לבישול בשוק שבהם היא מעבירה קורסים שונים.

כיושבת ראש הוועד ,היא מנסה למצוא את האיזון בין הסוחרים הוותיקים לבין הבעלים והשוכרים החדשים  שהקולינריה היא מטרת בואם לשוק, בתקופת הזמן הקצר שנותרה לשמש כיור הוועד , עד הבחירות הבאות, מנסה טלי לגרום לעירייה לשפץ ולייפות את השוק, ולקבל תקציבים מגופי ממשל בישראל.

טלי מנסה ליצור עוד חגיגות ומופעים בשוק בשיתוף אומנים ,עם הדגש על אומנים בני ירושלים, שחלקם מציירים דמויות פרוורטים של דמויות סוחרים ופיגורות מהשוק בעבר, גרפיטי על תריסי החנויות הסגורים בלילה,  וציור קיר על קירות בתים בשוק.

תתי סעיפים

החמארות בשוק מחנה יהודה בעבר ובהווה

האגדות טוענות כי בעלי החמארות היו בוגרי האוניברסיטה של חוכמת החיים, בחמארה היו מילים בסלנג ששולבו במשפטים בעת הדיונים, הרמות כוסיות ללחיים שנושא הכבוד היה בראש ובראשונה ,ולפעמים שי שידו הורמה מעל לאיש בעל מעמד גבוה יותר, גרמו לדברי נאצה ,קרבות אגרופים ,ולבסוף נשיקות חיבוקים במעיין אקט של סולחה וקדימה להמשך הלגימה בצוותא, כיום זהו עולם שהולך ונעלם מן הנוף של השוק.

החמארה או בית המרזח פרושה בערבית יין כצבעו האדום של היין, או התסיסה והעלאת הקצף של הבירה או היין ,פרוש נוסף הוא חמרה ,פרושו הצבע האדום בערבית ,לציון צבעו של היין,  בחמארות  צרכו הלקוחות אלכוהול, שמעו מוזיקה בערבית וממדינות ערביות ,מקום שאליו הין מגיעים לעישון נרגילות, למשחקי קלפים וקוביות זקנים ,לגימת משקאות חריפים

קהל המתארחים בחמארות שכונו העצפורים  ( שפרושה מערבית הציפורים החיות בשוק) אנשים שבילו בחמארות על בסיס יומי והשתייכו למעגל השוק , לעומתם היו החסכנים שהיו קופצים לקניות ועל הדרך נכנסו להרמת כוסית בהיחבא ,אליהם נוספו שתיינים שתירוצם היה שיש להם כאבי שינים סוחרים ספקים ועוברי אורח ,בהמשך ככול שהתארכו שעות הפעילות, החלו בעלי החמארה להפעיל כירת אש ,לצליית חתיכות בשר ודגים, בתוספת  חמוצים וירקות  .

החמארות והבאים בקרבם נחלקו גם על פי המשקאות החריפים שנמזגו בכוסות והכוסיות, כול לקוח  על פי השיוך לחובבי המדיצנל, הערק ,אקסטרא פין,ברנדי  777 , וויסקי פיפרס כונה 100 , ויסקי ואט כונה 69 , קוניאק 84, הוויסקי יועד  לנכבדים והמיוחסים ,קהל המהמרים במשחקי הקלפים והקוביות בחמרות היה מגוון סוחרים שגמרו את יום העבודה והגיעו להמר, עובדי ניקיון, פועלים ,סבלים ועמך ישראל, כול חמארה התמחתה בסוג של משקה אלכוהולי והיו חמארות למיוחסים ולשארית העם.

בדרך כלל סוחרי הבשר והדגים ובעלי המרכוליות ,מביאים עמם בסוף היום חתיכות וסחורה מדוכניהם ,סלטים ודגים מלוחים מוצרים אלו ניצלו על מנגלים של פחמים וניתנו לשחקני המזלות בחמארות, לפעמים  הגיעו נשות הקלפנים וניסו למשוך את הבעלים בטרם יבזבז ויפסיד את פדיון הסחורות שמכר בדוכנים, אלא שהכבוד הגברי שיחק כאן , ולא מעט התנגשויות וריבים משפחתיים היו על רקע ההימורים.

האגדות מספרות על הקלפנים המפורסמים מהחמארות והסימנים ששלחו לשותפיהם במשחק כמו: כאשר מטים את  הראש שמאלה פרוש הדבר שיש בידו נסיך, הנחת הסיגריה על קופסת הסיגריות פרושה קלף מספר 2, גרוד האף היה סימן לקלף עם הסיפרה 3 ועוד ועוד .

חמארת דוד איצר

חמרה ששכנה ברחוב השזיף ,בחלקה הקדמי יכלו הבאים בין קירותיה ליהנות מלגימת משקה חריף ,וליהנות משרותיו של מרקו שהיה מעיין אורתופד פיזיותרפיסט , שסיים את לימודיו באוניברסיטה של החיים, והיה מחזיר אברים שפרקו או עברו נקע למקומם הנכון, מרקו שבסיסו היה בחמארה, נהג לקבל את שכרו בתשלום החולה לבעלי המקום בעבור כוסית משקה או קפה , בחלקה הפנימי הייתה מועדון  קלפים.

חמארת תורגמן בשוק

חמארה שהפעיל מוריס  תורגמן ובהמשך בנו ממשיך בהפעלתה ,כיום המשיך תורגמן ברחוב בית יעקוב 5 , אביו מוריס של שחקה הכדור סל של הפועל בעבר פפי תורגמן, בחמארה הזאת היו מתנקזים אוהבי הטיפה המרה הכרוניים, חלקם מהעלייה הרוסית , שהגיעו כול אחד וצרותיו, השיטה בייתה בכוסות עם מדידה .

חנות היין טפרברג

בעל חנות היין טפרברג ,שיצר יין עוד ביקבו שבעיר העתיקה , בחנותו שמוקמה ברחוב מחנה יהודה ,צמוד לבית המרקחת בקאשי, והיקב שכן מאחורי מאפיית שוובאר , אל חנותו זרמו אוהבי הטיפה המרה והיין ,ששימח בעת שנלגמו או כמו שליצני השוק אמרו : תודלקו בכוסיות לשמחת לבבות הלקוחות .

החמרה של משפחת און ברחבת שוק העירקי

חמארה שנוהלה בידי הסבא יהודה און ,בנוסף לחנות הבשר (האטליז) באחד מרחובות הכניסה לשוק מרחוב מחנה יהודה, שני חלקים היו לחמארה בחלקה החיצוני נערכו משחקי הקלפים ,הקוביות – שש בש  ,דומינו , ובחלקה האחורי של החמארה חגגו המכורים לטיפה המרה .

חמארת חיימזון

חמרה שכונתה בידי ליצני השוק  חמארת חיים אסון ,שהייתה ממוקמת מול בניין עיני ,שכן של מאפיית שראוור , ברחוב אגריפס ,במקום זוקק ספירט , שאותו מזגו לבקבוקים ומכרו לצריכה רפואית או להפעלת הפתיליות , ולשתיינים שלא הייתה מספיק כסף לערק ,רכשו ספירט ברמת זיקוק של 70% ללגימה והרסו את הכבד שלהם .

החמארה של ישראל שלח ברחבת השוק העירקי

בשוק העירקי הייתה גם החמארה של ישראל שלח ,שבה נמכרו בחלקה האחורי משקאות משאות חריפים , ובחלק הקדמי ניתן היה לקבל כוס קפה , ולשחק בקלפים דומינו ומשחקי קובייה.

אחיו נפתלי און כתב את ההצגה שנקראה "מעונן חלקית" שבה השתתפו שחקנים אנונימיים חלק מבני השוק.

החמארה של אלי אבוקסיס

אלי אבוקסיס היה בעל כבוד ,שעבד בפרך בשתי עבודות לפרנס את משפחתו שמנתה תשעה ילדים, המשפחה התגוררה בשכירות ,בדירת שני חדרים , האמין בעבודתו הקשה לפרנסה ובלבד לא להזדקק לעזרה הסוציאלית, את ילדיו שלח ללמוד אך הכנסותיו לא אפשרו לו לקנות דירה משל עצמו.

חמרה קטנה (כוך) שהופעלה בשעות הערב לאחר סגירת החנויות , עד שעייף וביקש בנימוס לסגור ,על מנת שיוכל לנום מעט ,בטרם יצא לעבודתו השנייה בשעות היום אלי היה מסתובב , בין חנויות השוק ומוכר לסוחרים כוסות תה .

בחמארה התאספו חברים וסוחרים שבאו לנוח אחרי יום עבודה מפרך בחמארה נמזגו כוסות ערק וברנדי ,יחד עם ירקות שורש ושיפודי בשר שניצלו על מנגל קטן בחזית החמארה, שיפודים שהיו עוברים בין הלקוחות וכל  אחד לקח חתיכת בשר ולאחריה לגם כוסית, עם נענע עוד הוגשו צנוניות ,פלפלים קלועים לבבות חסות שהיו נטבלות במימי ממלח , מקום קטן שהיו בו שני שולחנות קטנים ושרפרפים שהוצאו אל  הרחוב .

החמארה של מיכה בשוק הגרוזיני

חמרה מפורסמת של מיכה, קיימת שנים רבות בשוק הגרוזיני , חמרה הפועלת בכול שעות היממה בעבור הקליינטים הקבועים ,חמרה שלה ארבעה שולחנות פורמייקה שעליהם נערכים משחקי קלפים ושש בש, ועל הדרך לוגמים משקאות חריפים (בעיקר עראק) וויסקי, וזוללים סלטים שהוכנו במקום, בשרים על האש שנצלו על כירה במקום.

החמרארה של ג'ימי אלבלק

חמרה מפורסמת נוספת ,הצמודה למסעדה של רחמו ברחוב האשכול 5  שנפתחה בשנות האלפים , שחבריה היו חברי הפרלמנט של ג'ימי , מעיין אגודת סתר לוותיקי השוק, בחמארה נלגמו כוסיות מעשרות סוגי עארק (קרוב לארבעים) חלקם הגדול הוכן בידיו של ג'ימי מפירות שונים על פי העונה.

החמארה או הטברנות של מוריס ביטון

האגדות מספרות על מוריס שהתמחה בבשרים לאורך 40 שנה ,שהיה מבין גדול בבשר ,וידע לרכוש  את הנתחים הטובים וחלקים פנימיים משובחים , בעת שסייר בין קצבי השוק, , תחילת דרכו של מוריס למסעדנות החלה לפני עשרות שנים כאשר עבד במסעדת טרבלוס ברחוב יפו כטבח.

בשנת 1974 פתח מוריס את הסטיקייה הראשונה ברחוב מזכרת משה 1 ,בחנות של אביו החייט שנפטר, מסעדה שנסגרה לאחר שנתיים, שלאחריה מכן פתח את סטיקיית שיפודי השוק ,שעל פי האגדות הייתה מחלוצות הסטיקיות בשוק.

מסעדה זאת שפעלה כחמש עשר שנים ,במקביל לסטיקיות מפורסמות כמו :אבו שאול ,אבו שבי, סטיקיית מיקי ועוד  .

באגדות שוק מחנה יהודה מסופר על המסעדה הקטנה ,של מוריס ביטון ברחוב האגס 1 במסעדה שאותה פתח בשנות השבעים  שהייתה שייכת למשפחת בנאי ,שבה נצלו בשרים  במבחר שיפודים מכול הסוגים, ודגים רק עם תבלון מלח, מנת הדגל במסעדה הייתה מנת הטחול ,לבשר היה מוריס מוסיף ירקות, ומטבלים כמו : סחוג אסלי, עמבה ריחנית וטחינה סמיכה, וכמובן כוסיות ערק שנמזגו לצלילי מוזיקה יוונית מבקבוק ערק שאותו היה מגיש ובמיוחד לחבריו עם המשפט "קח בקבוק שלא תצטרך לבקש בכול פעם כוסית נוספת  ,במקום הקטן היו כארבעה שולחנות קטנים ,נמזגו כוסיות ישר בכניסה ,ונהנו ממוזיקה ערבית ויוונית  של זמרים ידועים מאותה תקופה.

לאחריה עבר ופתח את סטיקיית  מוריס ברחוב השקמה שם פעלה המסעדה כשנתיים , ולאחריה פתח עם בנו דודו מסעדה בפינת רחוב התות ורחוב החרוב 12, שם התקיימה המסעדה כחמש עשר שנים, מוריס נהג לקבל את אורחיו במסעדה טברנה כאשר הוא יושב על כיסא מוגבה הצמוד לכירת הצלייה סטיקייה שפעלה גם לתוך שעות הלילה המאוחרות ומסעדה נוספת גם כן בשם מוריס ברחוב בית יעקב.

במסעדה הוגשו בשרים משובחים ונקניקיות בצלחת או בפיתה עם תוספות סלטים, וטחינה טרייה ומטבלים חריפים ,את המסעדה ניהל מעל משגיח על האוכל והלקוחות ,בהמשך הצטרפו אליו שני ילדיו דודו ונועם, הישיבה במסעדה היית כמו במפגש חברים מוזיקת רקע או שירה  של מוריס ונגינתו על עוד וכוסית משקה ביד .

לקוחותיו חבריו מהעיר ומחוצה לה, בסטיקיית מוריס , נמנים אוהבי מוזיקה מזרחית ויוונית חברים שבסוף יום העבודה נהנים להגיע לבלוס משהו ולהרים כוסיות, בתחילה כללה הסטיקייה מקום עם שני שולחנות ולאחר מכן כאשר הצטרפו ילדיו החל המקום להתפתח.

מוריס לא דגל בקינוחים כאלו או אחרים, מבחינתו כבד צלוי על שיפוד הוא הקינוח, לימים אחיו של מוריס ללו פתח בחצר פינגוולד בר משקאות בשם ללוס.

החאמרה של אליהו וחביבה פרץ

בשוק א של מחנה יהודה ,בכניסה לרחוב מחנה יהודה 5 ,התקיימה החמראת האשכנזית הוותיקה של אליהו וחביבה פרץ , אליהו חבש מגבעת ,ואשתו חביבה הסתובבה עם חלוק של מפעל אתא. שעות פעילותה היו משעות הבוקר עד אחר הצהרים בשעה שהסוחרים סגרו את עיסוקיהם, לחמארה הזאת היו מתנקזים אוהבי הטיפה המרה הכרוניים שהגיעו כול אחד וצרותיו.

אגדות משוק מחנה יהודה

אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה

אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.

אגדת הנעלים המהלכות

באחד הבקרים הגיעה לקניות בשוק מחנה יהודה לונה חרוש , הוציאה את נעלי שני ילדיה מהתיקון בסנדלרייה המשיכה להתנהל בשוק להמשך רכישת ירקות, כאשר הגיעה לדוכן הבצל, הניחה את סלה ולידו את שני זוגות הנעלים ועמדה ובדקה את הסחורה לקניית מנת הבצל, שלפה הפנקס שבו ניקב הירקן את קצבתה לבצל ופנתה להניח את הבצל בסלה אלא שומו שמים הנעלים תפסו מרחק והחלו בפסיעה מהירה בסלה של עליזה ויסמן ממעברת תלפיות.

מובן שהז'נדרמריה הוזמנה ,נערכה חקירה קלה ולפי תאורה של לונה הרוש הבינו במהרה השוטרים במי מדובר , הגיעו לביתה של עליזה ויסמן וראה זה פלא שני זוגות הנעלים ,הגיעו באותו זמן ההליכה לביתה במחנה תלפיות ( מחנה אל אלמין).

אלא שלטענתה הירקן הוא האשם ,והוא שהניח את הנעלים בסלה , צא ולמד הירקן היה צריך לצאת מאחורי הדוכן לעבור לצדו השני להתכופף ולהרים את הנעלים ,שחנו ליד סלה של גברת הרוש והופה בדחיפה קלה לתוך סלה שלה  לחזור בחזרה מעבר לדוכן ולהמשיך לשרת את הקונים , על זה נאמר על ראשי הנעלים בוער הגנב .

ספור הנעלים הנעלמות

אחת האגדות העסיסיות בשוק מספרת על גנבת נעלי הבית של אחד מסוחרי השוק הוותיקים ,תחילת הסיפור היא בארוחות הצהרים שהביאו ילדיהם בסיום הלימודים בכלים לחנות של האב , לאחר שנגס ואכל האב ,היה מתיישב ורגליו על ארגז ריק, ומנמנם מעט במנוחת הצהרים.

יום אחד החליט בנו של בעל החנות הסמוכה לגנוב את נעליו שהוריד מרגליו לפני המנוחה, כאשר הסוחר נמנם חטף את הנעלים ורץ לשוק הפשפשים שליד מסעדת רחמו ומכר אותם לאחד הרוכלים משהתעורר הסוחר צעק שמו שמים הנעלים נעלמו.

בצר לו סר הסוחר לשוק הפשפשים, וראה פלא הנעלים היו על שמיכת המכירה כאשר ניסה להשיבם לחיקו כשהוא מסביר כי אלו נעליו, החלו דין ודברים בין הרוכל לסוחר , בה טען הרוכל כי קנה את הנעלים מנער, לא עזרו הצעקות ,טמן הסוחר את ידו בכיסו, ושלשל  את המחיר המבוקש בעבורם כמובן עם העמלה של הרוכל .

אגדת מתחזי בעלי הרכב

אגדה מצחיקה וכואבת מספר כי ברחוב היורד מרחוב מחנה יהודה לכוון מסעדת רחמו , היה בעברו פתוח לנסיעת רכבים כאשר רכבים נכנסו מרחוב אגריפס ופנו לרחוב , האגדה מספרת על רכב פרטי שפנה לרדת ברחוב בשנות התשעים , פגע ברכב חונה ברחוב הצר, ירד הנהג הפוגע לבדוק את מידת הנזק, ונתקל בשני אנשים שאחד מהם טען שהוא בעל הרכב, החל דיון בגודל הפגיעה ובסכום התיקון , הנהג הפוגע הסכים לסגור עסקה במזומן לתקון ללא ערכאות או הגשת תלונה, שלשל ליד של הנהג שהציג עצמו כבעלים , מאה וחמישים שקל , לאחר התשלום עזבו והתרחקו שני האנשים שנפגעו , לכאורה לעסוק בעניינם .

במקרה עבר במקום לאחר עזיבתם קצין משטרה שיעץ לנהג הפוגע להשאיר פתק על שמשמת הרכב שנפגע , הפוגע חייך ואמר כי הכול מסודר והוא נתן לאדם שהציג את עצמו כבעלים סכום כסף לתיקון , למקום הגיע בעליה של האמתי של המכונית הנפגעת ודרש לקבל את פרטיו של הפוגע, למזלו של הפוגע קצין המשטרה ראה את שני המתחזים והרמאים שהכיר ושחלפו לידו כאשר הגיע למקום בדרכו לאכול, ביקש השוטר שתוגש תלונה במטרה ודאג שהבלשים יגיעו לאנשים שביצעו את התרמית.

לקח לעתיד תמיד לבקש ניירות המציינות את הבעלות של הרכבים בעת תאונה.

סיפורי הכייסים בשוק שחלפו

כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט ,בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.

אגדת הילד המקלל

אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .

אגדת הברחת הבדים

אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.

אגדת מכירת הדלעת

אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.

אגדת הנשים הכורדיות מהקסטל

נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.

אגדת הארוחה המשביעה הן לגנבים והן לנשדדים

בשנת 1953 יצאו עובדי ארגון הסיטונאים במשרדם במחנה יהודה ,לארוחתם במסעדה בשוק, נעלו את הכספת הניחוה בארון העץ נעלו את הארונות והמשרד , הארוחה הייתה משביעה, כן הובא שביעות רצון של הגנבים שניצלו את זמן הארוחה ונטלו את כספת המתכת עמם , השלל: שבע מאות לא"י ושבע מאות לא"י בצקים ,כסף שיספיק לגנבים לכמה ארוחות משביעות.

זוטות מהשוק

מחנה יהודה בנין מוריה בחנויות המבנה, נמצאת חנות הספרים של מנדל יצחק ובניו , נמכרים אצלו גם טליתות, פמוטים כוסות לקידוש, תפילין מזוזות ועבודות בצלאל.

במחצית שנות השישים  הוצף השוק בתפוחי עץ במחיר נמוך של אגורות ספורות, מבצע יזום ממשלתי והמועצה לשיווק פרי למניעת זריקת הפרי לזבל ומכירתו במחיר זעום על מנת שמשפחות ותושבי ירושלים ייהנו , שנה לאחר מכן נרכשו עודפי ענבים ושווקו גם הם במחיר מוזל ,אלא שאלו היו מבצעים חד פעמי שנגמרו.

בסניף בנק לאומי שברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה ,התבצע  בסוף שנת 1979 ,שוד תחת איומי אקדח על הטלרים, השודד נטל מעל למאתיים אלף שקל ונעלם בין קוני השוק.

סיפורו של הרב המקובל יחזקאל רפאלי 

כיום מזה עשרים שנה בחדרון מאחורי דוכן ירקות ,פתח הרב המקובל יחזקאל רפאלי, שלמד אצל הרב בצרי, ובמקביל את תורת הקבלה אצל הרב המקובל מרדכי שערבי .

החדרון מחסן ,ממוקם בחנות שהייתה שייך לסבו יהודה רפאלי הקצב מקום שבו הוא מחלק ברכות ,קמיעות וברכות כנגד מחלות , לאנשים שמאמינים בכוחות וסגולות על, מהשקיעה עד השעות הקטנות של הלילה.

בתחילה עבד הרב בחנות האטליז המשפחתית ,אך פרש לאחר 20 שנים ,בעת שהתגלו לו מחלומות ואירועים שחלפו ,כי יש לו כוח לעזור לאנשים וזה ייעודו בחיים כשליח .

על קירות החדר תלויות תמונות של רבנים מפורסמים , בשוליו מונחת סחורת ירקות למכירה בחנות , הרב יושב על כורסא וממולו על כיסא יושב הנזקק והמאמין בכוחותיו של הרב ועצותיו, בעזרת קמעות שעליהם הסמל מגן דוד המונחות על כיסא הטיפולים , לטענתו קמיעות אלו מימי שלמה המלך ששוחזרו ונכתבו על ידו בעת שנפלה עליו ההשראה ,שניכונו בכוחות לגרש כוחות רעים ואפילו דיבוק.

הרב יושב בחדר הבקשות ומופרע מדי פעם עם מילת סליחה בעת שהירקן נכנס לקחת את אחד מארזי הירקות המונחים בחדר, בעת שהנזקק יושב בכיסאו מול הרב, מניח הרב את ידיו מעל לידי הנזקק ומעביר אנרגיה חיובית לנזקק. מוסדות מפורסמים ואישים ברחבי השוק

שוק מחנה יהודה מוסדות מפורסמים וסוחרים

קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)

השוק הגרוזיני שהוקם בצורה פרטית בשנים 1929-30 , בידי היזם יום טוב שרים, בנו של השד”ר רבי יוסף חיים שרים, שחזר בשנת 1927 ,לאחר שהתגורר בארגנטינה ועסק שם במסחר, הוא בנה סוכנות סיטונאית לממכר ירקות בשוק הגרוזיני .

אחרי ששכר שש חנויות ברחבת השוק, אפשר יום טוב לרוכלים ערביים בעיקר מהכפר סילוואן ,לאחר חתימת חוזה עם מוכתר הכפר, למכור את סחורתם ברחבה בתמורה לדמי מס "הארדיה "(דמי שימוש באדמה)  ,לאחר שקיבל הוא ושותפו אבו נתן ,רישיון מהשלטונות הבריטים לגביית המס.

השוק שקיבל את שמו מסוחריו שהגיעו מקוקז וגרוזיה, ממוקם מטרים ספורים לאחר הכניסה לשוק בהליכה ברחוב עץ החיים  מכוון רחוב יפו נפנה ימינה לסמטה צרה , כניסה שנייה קיימת בפניה שמאלה מרחוב יפו לרחוב הפתוח של השוק רחוב מחנה יהודה , לאחר עשרות מטרים בודדים נפנה שמאלה לסמטה שני הרחובות נפתחים בסופם לחצר שבה ממוקמים חנויות ובמרכז דוכנים לסדקית , לידם מבנה השירותים הציבוריים.

המחירים בחנויות הירקות ,הסדקית ,חמוצים ,בית הקפה , שבסמטאות של השוק וברחבה זולים משמעותיים , עוד ברחבה של השוק העירקי בפינה השמאלית ,קזינו דה פריז , בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר לשתיית בירה ומשקאות חריפים ומסעדה, במחצית 2020 בעת מגפת הקורונה נסגר המקום.

המוסד קזינו דה פריז ממוקם בלב השוק הגרוזיני שבמחנה יהודה, בחצר הגדולה של השוק צמוד לבניין מוריה מאחור שהיה ברחוב יפו, אל חצרו  דרך שער הברזל ,מעוטר בקישוטים ובתבליטים , על קירותיו היו ציורים שנעלמו לאורך השנים ברוח, מרצפותיו של המבנה היו מכוסים בדוגמת ורדים שצבען היה אדום, מרפסת הריקודים שבין הקומה השלישית לרביעית שימשה כאזור לריקודים בימים שהמקום פעל לטובת הקצינים הבריטיים .

לאחר מכן שימש המבנה כמועדון קצינים בריטיים בשנות השלושים והארבעים, בעת ששימש כבית מלון קזינו ובית בושת הכול  כלול באותו מבנה ,המוסד ממוקם בחצר של השוק הגרוזיני ,חצר סגורה בין רחוב עץ החיים המקורה לבין רחוב מחנה יהודה הפתוח, הכניסה לשוק הגרוזיני בפנייה הראשונה ימנה מכוון רחוב יפו ברחוב עץ החיים.

בעת שהוקם המבנה בן ארבע קומות , המבנה הגבוה בשוק באותה העת, בשנות העשרים ,הוא חופה מבחוץ באבן ירושלמית ,המבנה שימש את בוניו בתחילה כעסק סיטונאות לייבוא בעיקר מהמזרח הרחוק, מעל לקומת הממסד היו דירות מגורים , וחלק מהמקום היה מחסני סחורות רצפות המבנה היו מסוג משטחי הארמנים המעוצבות בצורות שונות, אלא שכאשר החל בשיפוץ המבנה לאחר שנים, התברר כי  נגנבו מרבית המרצפות ונעלמו ,הלכלוך שלט וער, ערמות האשפה חגגו במבנה .

השילוט של קזינו דה פריז התנוסס מעל למבנה, האותיות מראה  מרהיב כתובות באותיות של קדוש לבנה, במרפסתו כפי שהעידו אורחיו בשנת 1932 ישבו נשים וגברים לבושים במיטב המחלצות על פי האופנה האחרונה מפריז, ולגמו מכוסות הבירה או היין משהוגשו להם.

המוסד שהוקם בימי המנדט ( משהו דמיוני מהסרטים), שימש אבן שואבת לחיילי הוד מלכותו ולאזרחים שהתמימות עברה להם, זקני העיר מספרים כי מחוץ לכוס הקפה והבירה ומשטח המחולות על גג המבנה, שימשה הקומה השנייה והשלישית של קזינו דה פריז למטרות שונות,  ובעיקר השימוש במרפסת הצופה מעל לשוק ,בה ניתן היה לשזוף ולבדוק ,את מפת גופם של נערות היהודיות והערביות שהעניקו מחסידיהם ,בעת שערכו סיורי תיירות בחדרי המלון בקומה השנייה, מרפסת המלון שימשה כמקום הצגת הסחורה , שלא הובאה מגן הירק אלא הגיעה למקום לא במשאיות.

במקום נערכו משחקי קלפים ,הימורים ורולטה כטוב לבם של המבקרים ,בעת שלגמו מהמשקה התוסס והצורב בגרון בעת שהמנדט הלך לדרכו, נסגר המוסד כמלון ובית קפה ,אלא שבמקומם התיישבה ישיבה שלידה המשיך לפעול המוסד הנשי.

למרפסת קזינו דה פריז עולים במדרגות אפלות בעלות ריח בגוון השוק, כאשר נאחזים במעקה הברזל של המדרגות מבחינים כי הוא עוצב במיוחד, צבעו היה אדום ,והילדים שהתגוררו במקום , נהגו לגלוש עליו, חלק המשפחות שהתגוררו במבנה היו : ביבס, מולכו, אלימלך, מזרחי, מאיר עג'מי, משולם ובוטון .

צייריה המתוסכלים של ירושלים השאירו חותמם על הקירות לאורך המדרגות, כאשר נוחתים על המרפסת ניתן לראות את בית הכנסת שערי חמה ,ברחוב יפו הסמוך, ומנגד ברחוב מחנה יהודה הפתוח, למשכימים קום מובטחת חווית התעוררות השוק בעת שהסחורה נדחפת מהמשאיות לחנויות, לבעלי הדמיון עצמו עיניים ושוו בנפשכם כי השפה מסביב היא אנגלית.

בסביבות שנות הארבעים הוסב המבנה למגורים, שבו גרו רק משפחות יהודיות, בדירות מרווחות יחסית, חלקם המשיכו להתגורר במבנה כארבעים שנה, בקומת הקרקע היית חנות הביצים של דלרוזה .

מכיוון שהמים סרבו לטפס למיכל שהיה בגג הקומה הרביעית הצטרכו דיירי הבית להשתמש במשאבה על מנת למלא את הדוד ,עד שהמבנה חובר לרשת המים העירונית.

פינה קטנה לאהרון ארטושס סוחר הדגים

בשנת 1936לאחר המאורעות דוגמא נוספת כאשר רכש אהרון ארטושס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בעקבות עזיבתו את העיר העתיקה עקב המאורעות, אחת מהחנויות יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארטושס ירקות בניגוד לרצונם של סוחרי השוק והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו.

לטענתם אהרון ארטושס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים כשונאי יהודים  ,את הסחורה רכש ארטושס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .

על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים  והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.

בתגובה הודיע ארטושס  כי את הסחורה הוא רוכש מידי סוחר יהודי מפתח תקווה ואין הוא יודע או אחראי למקורות הסחורה ,בנוסף הודיע ארטושס כי סחורתו זולה בחנות הירקות שלו, עוד טען כי הוא מכחיש רכישת ירקות מגרמנים במושבה שרונה, לדעתו כול האשמות נגדו מקורם בקנאה ועלילה שהתרקמה כנגדו.

במחצית שנות השלושים היו שנות בצורת כתוצאה מכך הורגש מחסור בירקות ובפירות, התחכמו סוחרי השוק והביאו סחורה והחליטו למכרה בשיטת המכרז הפומבי , לכול המרבה במחיר עקב המחסור וקיוו לשלשל לכיסם סכום כסף נאה, למכירה זאת התנגדו חלק מהסוחרים והקונים, לכן מהר מאוד התפתח קרב מילולי והרמת ידיים הגיעה לאחריה, ידם של הסוחרים הייתה על העליונה ולכן המשיכו בשיטת המכירה הפומבית .

אחד מאגדות השוק סיפרו על אהרון ארטושס סוחר הדגים הנודע

בתקופה שקדמה למלחמת השחרור החלו סוחרי השוק , לאגור סחורות שאת חלקה רכשו מיבואנים וסיטונאים ערביים, על סוחרים אלו והמחסנים פשטו אזרחים מבוהלים ורכשו מזון ושימורים לקראת הבאות, מובן שהמחירים היו גבוהים ממחירי השוק ,כתוצאה מכך החלו תלונות רבות להגיע לעירייה על מנת שיחקרו ויפסיקו תופעה זאת.

כאשר החלו לנשב רוחות מלחמת העולם השנייה בשנת 1938 , החליט אהרון ארטושס להניח את הונו שיש שמספרים עלה על מעל שישים אלף לירות שטרלינג, ולרכוש פרודוקטים ( מוצרי מזון יסוד ) ולאכסנם במחסניו שחלקם היו בעיר העתיקה , את כול הונו השקיע ברכישת קמח, סוכר ,קטניות, ועוד בתקווה כי המלחמה שתגיע במהרה תשליש את כספו ממכירת חומרי המזון שבוודאי יהיו במחסור.

הבעיה הראשונה שנתקל בה הייתה שהמלחמה בוששה ולא פרצה אלא בשנים 1941-2 , הסחורה החלה להתיישן ולהתקלקל , בעיה שנייה שהמחסנים, נהנו משפע זואולוגי של מכרסמים ,שהגיעו לארץ המובטחת מבחינתם, הוסיפו את תנאי הטחב, הרטיבות והגשם והרי לכם מתכון בטוח לכישלון, כיוון שכספו שהשקיע בסחורת המזון העתידית לתקופת המלחמה אבדה , החלו הבעיות הכספיות מעיקות והביאוהו עד פשיטת רגל חנות אחר חנות החלה להימכר על מנת לשלם את החובות שנצטברו ולמעשה רכושו והונו אבדו .

פינה קטנה למסעדת עזורה (עזרא שרפלר ז"ל )

עזרע שפרלר עלה כבנם הבכור עם הוריו מתורכיה בשנת 1949 (העלייה התורכית מאזור איזמיר) , כילד צעיר עזר לפרנסת המשפחה בעת שעבד במסעדה בשוק כשותף כלים, אצל חסקי הסורי ,בעל המקום לימד אותו את רזי הכנת המאכלים, לאחר שפתח את מסעדת רחמו ביחד עם רחמים  ,בתחילה השתפשף כטבח ראשי ,מלצר ועוד,

את המסעדה שנפתחה בשנת 1952 ,ושנדדה במספר מקומות בירושלים בתחילה פתח עזרה (עזורה) , את המסעדה  בחדרון קטן בשוק , לאחר מכן בשכונת ממילא ,לאחר הנדודים פתח שוב בשוק מחנה יהודה , ולבסוף נחת בשוק העירקי, בתחילה בחנות קטנה, ולאחר זמן התרחבה המסעדה ולקחה מקום נוסף בצמוד לה על מנת להרחיבה , למסעדה זאת הצטרפו הילדים והאישה רחל לתפעול והבישול .

לאחר מותו בגיל 90 ,החלו לנהל את המסעדה בניו ,כיוון שלא אהב שאנשים נוספים יהיו המטבח ,וכיום את הסניף  הירושלמי מנהלים שנים מבניו , הבן הקטן אלרן היחידי מבני המשפחה שאביו הרשה לו להיכנס למטבח המסעדה כילד, מנהל כיום את המסעדה בשוק לוינסקי בתל אביב, .בניו מספרים כי בשנים האחרונות הקפיד להגיע על כיסא גלגלים ,למסעדה לטעום את מנת האורז והשעועית  כהרגלו .

האגדה מספרת על מנהגו לטעום ראשון בכול בוקר את מנת האורז והשעועית לאחר שעות מספר בטרם נפתחה המסעדה הגיעה קבוצה קבועה של חבריו אכלו מנה דומה ,יש שנהגו קבוע להגיע למסעדה ללגום מרק שעועית  או אחד ממקרי הקובה כמו: חמוסטה, מטפוניה, סלק, חמו וגם מטוגן .

מנהג נוסף היה לעזרא לגבות את מחיר הארוחה במזומן, הוא לא האמין בגופים הפיננסים שהנפיקו שקים וכרטיסי אשראי , בין לקוחותיו נמנים ידוענים אנשי בוהמה ותרבות, חברי כנסת שחלקם היו יריבים פוליטיים והשתדלו להגיע בשעות שונות , האגדות ממשיכות ומספרות כי בכול יום בשעות אחר הצהרים , כאשר סיים את עבודתו נהג להגיע לחמרה של המכובדים וללגום ויסקי.

עזורה נהג להשכים קום ולבשל כבר מהשעות המוקדמות ,על מנת לספק לסוחרי השוק שקמו מוקדם על מנת להביא סחורה לחנותם ,היו רעבים לאחר מספר שעות של עבודה, סוחרים אלו בסביבות השעה 6-7 הגיעו לסעוד ויצאו לעמל העבודה בחנויות ,לסוחרים שלא היה מספיק כסף בכיסם בעת שהגיעו לארוחה , האכילם וידע שיקבל את כספו לאחר מכן.

המנות המוגשות במסעדה מבוססות על מנות עדתיות כמו של הכורדים העירקיים והתורכים , מנת החומוס הוכנה בתחילה בידיים עש שהוחלפה שיטה זאת להכנה בעזרת מכונות חשמליות, עוד ממשיכות האגדות כי במסעדה הוגשה בעבר מרק צח עם קניידלך .

חלק גדול מהתבשילים מבושלים בסירים המונחים על פתיליות לבישול ארוך, עזורה נפטר לפני שנים מועטות ואת השבט מנהיג הבן אלרן שהחל את הכשרתו כנער צעיר אצל אביו ,תפריט המסעדה כולל מנות בשריות כמו סופריטו, מרקי קובה תבשיל זנב שור שבעבר היה מאכל לעניים והפך למנת גורמה, ממולאים שונים ,קובה חמו בגודל גלגל ,

פינה קטנה למסעדת רחמו רחמים בן יוסף ז"ל

מסעדת רחמו פתחה את שעריה בשנת 1954 , לאחר שאב המשפחה שהיה דור שני להורים שעלו מטורקיה, בתחילה עבד כנהג מונית בחברת המקשר שמרכזה היה ברחוב לונץ , רעייתו יעצה לו לפתוח קיוסק קטן ,ליד תחנת פריקת המשאיות בשוק  בעבור נהגי המשאיות ,בקיוסק מכר רחמים חביתות בפיתה ועוד ,מזג קפה ותה ובקיצור המקום שימש את נהגי המשאיות הרעבים והצמאים מדרכם הארוכה .

לאחר מכן החליט רחמים לפתוח מסעדה שקרא לה רחמו  ,בתחילה לקח כשותף את שלמה מיכה ,שהיה לו דוכן למכירת ירקות ,אך הם נפרדו לאחר מספר חודשים, ושלמה פתח בשנות השבעים ,את מסעדת פינתי ברחוב קינג ג'ורג, שם את ילדיו משה ומאיר והחתן סלע לעבוד בחנות.

ומכיוון שרחמו עצמו לא היה טבח ,ועל כן לקח לו כטבח את עזרה שרפלר הצעיר ,ואת הבשלנית ציפורה , חלק מהאגדות טוענות כי עזורא היה שותף להקמה ,כיום מפעילים את מסעדת רחמו לאחר מות האב , בתו חיה והנכדות , לאחר שחתנו איציק גיל שניהל את המסעדה ואף פתח סניפים נוספים בירושלים שנסגרו לאורך השנים , ושנפטר בשנת 2019.

המסעדה נשארה כמו שהייתה בימי ההקמה ,פרט לשיפוצים מינוריים והחלפת המרצפות, וממעט כלים ששימשו את המסעדה בתחילתה, בתחילה התמחתה המסעדה בארבע מנות יסוד, אורז עם שעועית , קציצות בשר ותוספות אורז עם שעועית , חומוס.

חלקו הגדול של האוכל מבושל גם כיום על פתיליות ,במיוחד המאכלים המסורתיים העדתיים, שיטת העבודה קבועה ,הסועד נעמד בתור לפני חלון ההגשה של המטבח , לוקח מגש וסכום ומבקש בעת שהגיע תורו להניח על צלחתו את המנה המבוקשת והתוספות ,מצטייד בפיתות וחמוצים ,מראה את המגש לקופאי ,ולאחר מכן מתיישב על בסיס מקום שהתפנה ליד אחד השולחנות.

כיום התרחב התפריט וכול : חומוס עם פלפל או בשר או פטריות, קציצות בשר מנות גולאש ,מוסקה ,שניצלונים ,עוף מג'דרה ואורז, מספר סוגי מרק קובה חמוסתה ,קובה סלק ,או קובה ירקות ,מקלובה צמחונית, מרקים כמו :עדשים, אפונה, שעועית ,שתייה קרה שלוקחים מהמקרר שלפני הקופה .

פינה חמה למעדניית אבו דאוד

בני משפחתץ אבו דאוד גרו בעבר בכפר סילוואן ,ומשם עברו להתגורר בשכונת אוהל משה  (שכונת אבו בצל ) שכונתה על שם אבי הרמטכ"ל לשעבר ליפקין שעסק במכירת בצל בשוק מחנה יהודה, בעת שמשפחתו של אבו דאוד התגוררה בשכונת אהל משה, נולדו הבנים : דוד שחיי בהודו מספר שנים עד שנפטר, והאח עזרא , שפתח את בית דפוס בשכונה ליד השוק ,

שני האחים דאוד ואליהו רכשו בשנת 1936 את החנות ברחוב עץ החיים 41 ששימשה  בתחילת דרכה כחנות ירקות, בהתחלה רכשו האחים דאוד ואליהו את הירקות ,מהכפר סילוואן מידי יעקב ואחיו מרדכי שמש שכונו אבו ליש, משפחת שמש  שעברו לגור בסילוואן, לאחר שעזבו את עזה ,בסילוואן רכשו חלקת אדמה מידי נסים שמעון עטיה שירד מנכסיו, שם החלו לגדל מלפפונים וירקות את הסחורה מכרו למשפחת אבו דאוד.

האח אליהו פרש לאחר שנים ובחנות נותר אבו דאוד, בשנות השבעים החליטו אבו דאוד ובנו משה ,לעזוב את מכירת הירקות ,ולהפוך למעדנייה חמוצים גבינות ודגים , חנות החמוצים והגבינות של אבו דאוד הייתה מחלוצות חנויות החמוצים והגבינות והדגים המלוחים של שוק מחנה יהודה.

אבו-דאוד איש גדל ממדים, שהתהדר בגלביה וכיפה גדולה כיסתה את ראשו, נהג לשבת במרכז החנות, בחורף היה שם פח ממלא בעצים מדליק והרי לכם תנור בית, שעליו נהג להניח סלקים לאפייה ומכר אותם גם כן , ממקום מושבו קיבל את הקונים, שאל מה ברצונם לקנות וממקום מושבו היה מעביר את ההזמנה לעוזרו הצעיר בחנות בדרך כלל הבן משה שהיה אץ לספק את הסחורה.

שפה מיוחדת היית לאבא דאוד כשפנה לעוזרו , שאת שמו קרא בשתי הברות ואז היה צועק את רשימת הקניות של הקונה, את החשבונות עשה אבו דאוד בראשו בלי מחשבון ,מקבל את הכסף ומכניסו לכיסו .

לחבריו נהג האב לפתוח שולחן מאולתר , על מנת שיסחבו כוסית ערק שכונה על ידו קוטל החיידקים , טעמו דגים מלוחים נשנשו זיתים ומלפפונים מלוחים, גבינות מלוחות ,טעימה כזרת ביצי דגים עטופים בדונג, וקינחו במבחר טעמי חלבות  , לחבריו הקרובים ביותר היה נותן דגימה מהחומוס שהכין לאחר שטחן את גרגרי החומוס.

לאחר מות אבו דאוד חולקה החנות לשני חלקים באחד המשיך משה שחר את ניהול המעדנייה ,בחלקה השני מימין למעדנייה פעל אחיו יעקב, שבילה כמה שנים בהודו, במכירת מיצים , כאשר עד שנפטר ,לאחר שמשה (שחר) כמובן עם הסיגר הניצחי בשפתיו ,נטל את החנות לידו ,הוא שינה את הקונספט של החנות ,והתרכז יותר במעדנים מיובאים או מיצרנים בארץ,

על פי האגדות ,ללקוחות שביקשו לרכוש זיתים כבושים בסיד בחנותו היה משיב משה, שהבין משהו בחמוצים ובזיתים , שאינו מוכר זיתים אלו כי לדעתו הכנת הזיתים בשיטת ההכנה במי סיד כבוי ,שיטה שהובאה ממרוקו ונקראה מקלס, עיקרי השיטה בהטבלה במי סיד כבוי ,טיפלה בזירוז בהסרת המרירות מהזיתים השלמים , וזירוז התהליך לפני הכבישה , מעין צריבה .

לאחר שהוכנסו הזיתים לתמיסה לשלושה ימים הם הוצאו  ,נשטפו היטב ואוחסנו לעוד שלושה ימים בכלים סגורים, הזיתים אומנם נראו יפים ,עם צבעם הטבעי ,אך לדעתו טעם היה שונה עקב הצריבה של הסיד בזיתים.

ולפני שנים מעטות פרש משה מניהול המעדנייה , משה נהג לשחק עמי (האשכנזי) בשש בש, מעיין הטורניר בין האשכנזים לספרדים ,תוך עישון סיגרים.

אחרית דבר 

כאשר פרש משה וסגר את המעדנייה בשנת 2015 , פנה אליו נתנאל איבגי שעבד בפיצוחי מורנו ,לשכור את החנות והחל להפעילה כמעדנייה  גם כן, אלא שפרץ סכסוך כספי בינו לבין משה בנושא המוניטין  וכתוצאה מכך עזב איבגי את מעדניית אבו דאוד, ופנה לאלמנתו של האח יעקב ושכר את חנותם ,ובנוסף שכר אל החנות שמצד ימין שלה של הירקן שמעון לוי שבר את הקיר והפך את המקום למעדנייה משלו, שבה ניתן להשיג גבינות מסוגים שונים מהארץ ומרחבי העולם, יינות, דגים מלוחים ועוד, בשנת 2017 פתח איבגי סניף בקומה השלישית בקניון מלחה במתחם המזון, בניהולה של אשתו.

לאחר שעזב איבגי ,את מעדניית אבו דאוד (משה) ,הושכרה החנות לחנות המייבאת רחת לקום מתור

פינה קטנה לחנות הקטניות והפיצוחים של משפחת יאס ובנו נג'אח

משפחת אבו נג'אח  (שפרושו מצליח) עלו לארץ ישראל בשנת 1950 מעירק, מיד לאחר עלייתו רכשה המשפחה את החנות במרכז רחוב מחנה יהודה 21 חנות גדולה ורחבה אחת מהגדולות שבשוק, בחנות מכולת נמכרו בתחילה : קטניות ,קוואקר, כוסמת ,אורז ,קמח ,פירות יבשים ,תבלינים, חלב ומוצריו , מרגרינה דגים  מלוחים ולחם , בשנות השבעים הורידה החנות מספר פריטים והתרכזה רק ביבוא וממכר ,פירות יבשים קטניות, ותבלינים, החנות נסגרה לאחר שבעים שנות מסחר.

משפחת סלים  ושמחה יאס עלו לישראל בשנות החמישים מבגדד,עם שבעה ילדים , הסבא סלים היה בעלים של ארבע חנויות בבגדד, בנו אלי נגאח למד בבגדד שתי שנים מנהל עסקים ובזמנו החופשי ,ניהל את מערכת החשבונות של אביב סלים בבגדד, לפני שעזב סלים את בגדד  ,הוא העביר למשמורת את רכושו לעובדו הנאמן מוחמד בריסה.

מיד לאחר עלייתם הגיעו למחנה שער העלייה ,שהו בו יום ,ומיד בקשו להצטרף לאחותם שעלתה והתיישבה בירושלים בשנת 1945 בשכונת בית ישראל ,אבי המשפחה ששלח עם אחותו כעשרת אלפים לירות לארץ ישראל, נגש מיד לאחותו לקח ממנה את הכסף ,ורכש מיד חנות ברחוב מחנה יהודה ,בחמשת אלפים לירות בדמי מפתח , מאליישיב דוד ,שמסר את ניהול העסקים בייפוי כוח בשוק לבן משפחת וולרו  , שעבד כעורך דין והיה נשוי לביתו .

על החנות נתלה שלט נאג'ח ובנו ,וזאת למה ? מכיוון שחוק רכישה בדמי מפתח לתקופה קצובה ,מאפשר לבעלים לקבל את הנכס בחזרה בתשלום מועט, וכאשר מת הבעלים ,יכול בן משפחה מדרגה ראשונה ,לשמר ולהמשיך להחזיק בנכס ,בתנאי החוזה של דמי המפתח ,בשני תנאים : 1. שהוא גר או השתמש בנכס בששה החודשים האחרונים של החותם (הוריו) , התנאי השני מאפשר את המשך שימוש במבנה במידה ושם היורש כתוב בחוזה, אי לכך רוני היה יכול להמשיך להחזיק בנכס לאחר מות אביו , את העצה שניתנה לאביו לפני החתימה על החוזה נתן להם יוסף לוי בעל קפה איטליאנו .

סבא סלים מצא דירה שכורה בשכונת  ובנו אלי נאג'ח רכש דירה ברחוב  בחנות עבדו סבא סלים סבתא נעימה ,הבן אלי נא'גח ועזרו ששת ילדיו שהגיעו בשעות הפנאי לאחר הלימודים ,האמא הצטרפה בשנת 1957 וטיפלה בתקופת הצנע בתלושים. רוני עצמו הצטרף בשנת 1978 לחנות .

בתחילת דרכם החנות שימשה כמכולת לכול דבר, נמכרו בה חלב שאוכסן בחבית ונמזג בעזרת ברז ,לכלים שהביאו הנשים בשכונה החבית מוקמה במקרר ,עוד נמכרו בחנות : גבינות כמו גבינת כנען ,לבן ושמנת ,דגים מלוחים, לקרדה לחם, אורז, ביצים ,חלבה מרגרינה ,כוסמת, אורז, חומוס עדשים ,קמח ושאר פיצוחים וקטניות.

חלב הפרות הגיע לידיו של החלבן חיים יורי, מתנובה או מטנא נוגה למחסנו שברחוב בית יעקב 2 ,לאחר מכן היה החלבן יורי היה מניח 6 מלאים בחלב בכדי מתכת  ברחוב  אשכול בירידה לרחמו , ליד בית הקפה בשקביץ ,ומתחיל למזוג לתושבי השכונה חלב לכליהם, שלאחר כך היה לו סבוב  קבוע לחלוקת חלב על פי שעות ,בשכונת כנסת ישראל ומזכרת משה, סדור זה פעל עד שנת 1964 שאז החלב התחיל להגיע בבקבוקים.

את הפסקת מכירת החלב בחנות ,ביצע רוני בשנת 1978 בהשליכו את המקרר של החלב מחוץ לחנות ,הסיבה הייתה שנמאס לו לקום כול בוקר בארבע בבוקר להביא חלב בבקבוקים  וגבינות מהחנות של תנובה שמנהלה היה מאיר שלום ומהחנות של טרה שמנהלה היה שפירא יונה.

במקביל לחלבן יורי בשוק מחנה יהודה, נמכר חלב עיזים בידי הפלחיות בשוק שהובא מעין רפא ואבו גואש  על גבי הטרקטור של סעיד  בעגלה בכול יום .

פינה קטנה לשרה רוזנצוויג מהדגים

החנות  המוכרת של בני דגים נקראה בתחילה שרה דגים ,חנות דגים שנרכשה ממשפחת בראזני , שרה שהתחתנה עם רוזנצוויג ,עבדה בחנות עד שנת 1958 והעבירה אותה לבניה ובראשם בני.

שרה עבדה קשה בחנות הדגים מבוקר עד ערב, שרה היא הדור בהרביעי למשפחתה שעלתה מצפון אפריקה והתיישבו בירושלים ,ואף הקימו בית כנסת משפחתי משלהם.

אביה של שרה עבד בסנדלריה שלו ברמאללה במשך 37 שנים , יהודי בודד בלב העיר הערבית ,שגר בביתו שברמאללה , בעת שמגורי המשפחה היו בעיר העתיקה, במשך השבוע עבד בסנדלרייה ובסוף השבוע היה חוזר לבייתו בירושלים.

בימי החופש עברה המשפחה להתגורר בבית שברמאללה, האידיליה נגדעה בפרעות 1929 ,שאז הסתתרה המשפחה במשך שבועיים ,בבית השכנים שהגנו עליהם, לבית המסתור הגיעו עוד סוחרים יהודים שנקלעו לפרעות וחסו תחת המשפחה הערבית, פרעות אלו גדעו את השהייה ברמאללה ,והמשפחה מיהרה לחזור לביתם שבירושלים , אלא ששוד ושבר, התברר כי בית המשפחה בירושלים נהרס ונשרף בזמן ששהו במחסה ברמאללה, בצר להם עברו להתגורר עם עוד פליטים בבית הספר אליאנס .

לאחר מציאת בית חילופי בשכונות החדשות מחוץ לחומה, החלה שרה לכבוד בבית קפה שנקרא "על כוס תה " בעיר כשוטפת כלים מה שהביא אותה להכיר עובד כמלצר בבית התה , יהודי המבוגר ממנה בחמש עשר שנים ,בן העלייה היהודית הגרמנית שאיתו התיידדה , ידידות זאת הרימה לכולם גבות , לקשר בין האשכנזי עם בחורה ספרדית, בעלה לעתיד ידע מעט עברית והיא דברה ערבית ועברית אך מחסום השפה לא עצר בידה ללמוד בחופזה גרמנית.

כאשר הגיע הזוג לבית ההורים לבקש את הסכמתם לשידוך ולחתונה הבלתי מקובלת בין אשכנזי לספרדייה באותם ימים, קבלו את האישור ובלוויית ברכה למזל טוב.

בני הזוג אספו את החסכונות לקחו הלוואות ,ורכשו אחת משלושת החנויות של משפחת בראזני בשוק ,שהייתה חנות דגים , למזלה בראזני הסכים ללמדה את רזי המקצוע , ונשאר לתקופה של שלושה חודשים שבהם לימד אותה את מקצוע מכירת הדגים והמסחר בהם.

בהמשך לעבודתו של האב בחנות הדגים ,פתח האב רוזנצוויג חנות בשר ודגים ברחוב עזה ,שהייתה חביבה על פולה בן גוריון, בניו בני ושרגא שכונה צ'ופי, פתחו בהמשך מסעדות דגים ,בני את בני דגים ושרגע את דולפין הים,

הסחורה לחנות הגיעה מפורט סעיד שבמצרים ומתורכיה, מכיוון שלא היו אמצעי קירור ומקררים ,הגיעו הדגים בארגזי עץ שחופו בדפנות מבפנים בלוחות פח, בתוך ארגזי הפח היו שופכים שכבת קרח עליה שכבת מלח ועליהם שורת דגים כמו שנאמר אחד על הלחי של השני, וחזרה שוב לתהליך עד שהתמלא הארגז.

דרכם של ארגזי הדגים ,שיצאו מנמל פורט סעיד לעזה בדרך הים ,הורדו שם נפתחו לצורך החלפת הקרח והמלח ,הדגים הוכנסו מחדש לארגזים, באותה שיטה של בניית השכבות מחדש ,ונשלחו  לנמל יפו , בנמל יפו לאחר רכישת הדגים ,הייתה שרה בונה בפעם השלישית, את שכבות הקרח ,המלח והדגים בארגזים ,ומביאה אותם ברכבת לירושלים או ברכב.

לעומתם הדגים שהגיעו מטורקיה ,הגיעו בשייט עד נמל יפו ,בארגזים מלאי קרח ומלח, שם נפתחו מולאו שוב בשכבות מלח וקרח ויצאו לירושלים ברכבת, או ברכב,

מאחר וחיי המדף היו קצרים נשלח הפועל הערבי לאחר הגעתם ,עם דג מובחר בידיו להסתובב בשכונות, ובעזרת הדוגמא שבידיו וצעקותיו ,להגעת המשלוח לחנות ,היה מזרז את הלקוחות להגיע לחנות בשוק ולקנותם.

מכיוון ששרה רכשה דגים נאים ,היא הרוויחה כסף ממכירתם, בימי השבוע מחיר שהוזל ככול שהתקרב יום שישי על מנת להתפטר מהסחורה ,מחוסר מקררים אך הטורח לנסוע לקנותם ,לארזם מחדש ,להכינם למכירה ועיבודם בטרם נמכרו הייתה עבודה קשה ומפרכת.

בחנותה עבד שלמה דהן לאחר עלייתו לארץ בשנות החמישים ממרוקו, לאחר מכן בשנת 1967 פתח דוכן בשוק לממכר דגים, בתחילה ברחוב האגס ולאחריה עבר לרחוב השקד, אז גם הצטרפו אחיו דוד ואלי ( בגין) .

על מנת לשמור על שלום בית התפרקה החבילה המשפחתית ודוד פתח חנות דגים משלו בשם דוד דגים והשנייה שלמה דגים , כאשר על רכישת הדגים בשוק דלאל שביפו מונה האח הצעיר אלי.

לאחר שפרשה נהגה שרה להגיע לשוק מחנה יהודה ,ולרכוש דגים בעבור מסעדת דולפין הים של בנה שרגא, את המסעדה הראשונה שכר שרגא ברחוב סלאח אדין בעיר העתיקה ,לאחר ששכר אותה מערבי נוצרי, המסעדה צברה לקוחות רבים מתושבים ערביים אפילו מהערים בית לחם ורמאללה ויהודים, ירושלמים ומחוצה לה, המסעדה התמחתה במבחר דגים מיוחד ובפירות ים, ידוענים במדינה נהגו להגיע לארוחת דגים במסעדה ,כמו משה דיין אריאל שרון ואפילו קיסינג'ר מזכיר המדינה האמריקאי ,במסע הדילוגים שלו למציאת פתרון לסכסוך היהודי ערבי ועוד.

כאשר החלו האינתיפאדות בשנות השבעים ועקב שריפת המסעדה והמצב הבטחוני החדש שנוצר ,סגר שרגא את המסעדה בעיר העתיקה ,ועבר ופתח מסעדת דגים בתל אביב, מסעדה ששגשגה וצברה לקוחות ידוענים ,אבל שרגא שהקפיד לגור בירושלים ולנסוע בכול יום ולהפעיל את המסעדה החל להתעייף מהלחץ וחזר לירושלים בשנות האלפיים.

לאחר פתיחת המסעדה בתקופת  האינתיפאדה השנייה , שבה אנשים פחדו לצאת מהבית, החליט שרגא שאינו נכנע והמשיך להפעיל את המסעדה למרות הקשיים והמחסור בלקוחות, אז גם החלה מחלת הסרטן שבה חלה להשפיע על גופו.

למרות מחלתו המשיך את הפעלת המסעדה, ובכירי פקידי הממשלה ושריה חלקם בהיחבא ואחי שעות העבודה מכיוון שהסעדה פעלה ללא תעודת הכשר מהרבנות, וכמובן ידידו טדי ראש העיר המשיכו להגיע וליהנות ממנות דגים ופרות ים מובחרים , בבדיחות הדעת ,היה מצביע שרגא על שולחנות ,שעליהם סעדו המכובדים לכול אחד שולחן קבוע משלו.

בשנת 2015 החליט שרגא לשתף את לקוחותיו מעל מחלת הסרטן שבגופו, עקב עישון יתר ,הוא עלה על אחד השולחנות והכריז קבל עם ועדה על מחלתו , הוא נלחם במחלה כגיבור ,אך היא הכריעה אותו כמו את אחיו בני שגם חלה בסרטן בשנים מספר לפני כן.

כיום את דולפין ניהלו בהמשך אחיינו מושיקו לוי והברמן יונתן כהן שהפך לשותף במרוצת הימים .

קפה עדין

חנות הממוקמת ברחוב האגוז 24  ,חנות התבלינים והקפה נפתחה בשנת 1948 בידי אסתר ועזרא מכלוף ,לטחינה וקליה של פולי קפה ויצירת תערובות של אבקת קפה, ויצור תבלינים טריים , את החנות הקימו האב והאם מכלוף לאחר מלחמת השחרור , וכיום מנוהלת החנות בידי הבן גדעון .

על מדפי החנות ניתן למצוא צנצנות מלאות תבלינים במגוון רחב של צבעים וריחות, תבלינים העוברים בחלקם טחינה , תבלינים לבישול וצליית עופות ודגים, ראסל חנות , כמון, בהרט ועוד, עוד נמכרים בחנות עשבי טיבול ופרחים מיובשים.

כאמור רעיון בית הקפה לקליית פולי קפה ותבלינים , נרקם בעת שהמשפחה עלתה לארץ ישראל בתחילת המאה הקודמת, האם החד הורית פתחה חנות לתבלינים בעיר העתיקה, עד שבעקבות מלחמת השחרור ופינוי הרובע היהודי , נפתחה החנות החדשה בשנת 1948 בשוק, בתקופת המלחמה עבר האב מכלוף ועבד בחנות בשוק ולאחר המלחמה פתח את קפה עדין.

המקום נפתח כבית מלאכה קטן לקליית קפה ולטחינת תבלינים והכנת תערובות מיוחדות. אך הסיפור מתחיל הרבה לפני, כאשר בשנת 1911 עלה מכלוף לארץ ממרוקו יחד עם אימו אסתר. כשהיה בן שלוש הם התגוררו ברובע היהודי בעיר.

בית המרקחת מני מלומד

בית המרקחת ממוקם ברחוב יפו 102, נוסד בשנת 1927 בידי הרוקח דוד מני ,כאשר נפטר האב ,לקחו את ניהול בית המרקחת בני חיים ומרדכי , והשותף ד"ר אליהו דוד מני, בית המרקחת פעל עד שנות השמונים,

בית המרקחת אופלטקה

בית המרקחת נוסד בשנת 1917 , בית המרקחת הראשון שנפתח מחוץ לחומות מול שוק מחנה יהודה, בידי הרוקח אופלטקה אליעזר, בשנת 1950 מכר אליעזר את בית המרקחת לשלמה אוזירנסקי ,שניהל את בית המרקחת עד שנות השמונים, בנו אמנון שסיים לימודי רוקחות הצטרף לאביו בשנת 1967 כאשר החל למכור ולהכין בבית המרקחת תרופות הומאופטיות.

לאחר מות אביו נכנסה לניהול החנות רעייתו של אמנון שרה, היא ניהלה את החנות כשלושים וחמש שנים , כאשר הבעל אמנון עסק בפיתוח מוצרים ותרופות לחולים במעבדתו לבית המרקחת, לאחר מות בעלה המשיכה שרה את מפעלו, אך התמעטות החולים ופתיחת בתי מרקחת של קופות החולים בסניפים גרמו לשרה לסגור את המקום בשנת 2018 , במקום בית המרקחת נכנסה מגדנייה ומעליה שתי דירות למגורים.

אחת האגדות שמסופר על בית  המרקחת הייתה התרופה שנוצרה מחליטת תה עם מרקחת, שניתנה לחולה להקלת כאביו עד שיעבור ניתוח להוצאת אבנים מהכליות, החולה לגם את החליטה מדי יום, וכאשר הגיע יום הניתוח הוא צולם והתברר כי התרופה המיסה את האבנים בכליות ,והחולה חזר לביתו ללא הניתוח.

שוק מחנה יהודה תחילת סצנת האוכל והמסעדות

ידוע המשפט הצבא צועד על קיבתו, לשוק אגדות וסיפורים בידי זקני השוק ,על הטבחים שעברו בין הדוכנים וסיפקו ארוחות מבושלות לסוחרים , ארוחות בסגנונות עדתיים שבושלו על פתיליות ,הובאו בסירים עיטופי מגבות (לשמירת החום) ,וחלקו לסירים קטנים שנמכרו לסוחרים בעלי החנויות שבשוק, זאת הייתה תחילת המסעדות בשוק.

בתחילה עברו הטבחים הראשונים בין הדוכנים והחמארות וחלקו מזון בבישול עדתי וביתי ,כמו במטבחה של האימהות בבית, כיוון שהכסף היה דחוק אצל הסוחרים ,הם שילמו לפעמים לאחר מספר ימים ,הכול נרשם במוח , ואף אחד לא התחמק או רימה.

עם התפתחות השוק , החלו לצוץ עגלות המזון ודוכנים ,שבהם נמכרו מאכלים בעיקר עדתיים לאוכל כורדי ,סורי ,אוכל מזרחי ועוד בפיתה או בצלוחיות , כמו עגלת הקובה חמו בתוך פיתה של בני משפחת יצחק וחמו דוגה שעלו מבגדד עם תוספת חמוצים ופלפל חריף, קובה שאם המשפחה חסינה בישלה בביתה שבקסטל בנוסף לפיתות ,את האגדות מספרות שהיה מסתובב בשוק לבדוק את התוצרת של החקיינים, למנת הקובה חמו שנקראת גם היום לזכרו, לאחר זמן מה פתח מסעדה בשוק העירקי .

צמיחת מנת המעורב הירושלמי

דוכני האוכל והעגלות שצצו בשוק החלו למכור קובה חמו כמו הדוכן של משפחת דוגה  ,חלקי בשר מחלקים פנימיים שבושלו בבישול ארוך ,של בקר ועופות שהוגשו בפיתה הירושלמית אש תנור, לחמים ,גבינות ועוד, עד שהחלו להיפתח המסעדות ברחבי השוק.

אבל המאכל הידוע המיוחס לירושלמים הלוא הוא המעורב הירושלמי , שנוצר בהברקה רגעית מהגעגועים לתקופה שליהודים היו חנויות בעיר העתיקה, שבו סוחרי העיר העתיקה ותושביה נהגו לבלוס פיתות אש תנור שלתוכם הוכנסו חלקי פנים של בקר או עופות במנה שנקראה סינייה ,בשעות הבוקר והיום חלקים שניצלו בראש חוצות על מנגלים עם פחמים .

על פי האגדות הברקה החברים חיים פירו וגדעון אמיגה  להכין מנה מהירה לרעבי העיר בסטיקייה שלהם , בתחילה כללו המנות חלקים פנימיים של בקר ועופות ,אך עד מהרה במסעדות עברו רק לחלקי עופות הזולים יותר במנת המעורב הירושלמי , עד היום נחלקות הדעות בשוק מי המציא את המנה.

כנגד הטענה שהמנה הועתקה מזיכרונות יהודים של מוכרי הסינייה הערבים בעיר העתיקה , קיימת הטענה כי הוא נוצרה דווקא במנהג של החמארות לצלות על מנגלים שהוצאו לרחוב ,או של בחזיתות חנויות הסוחרים, נעלם עקב פעילות עמוקה של משרד הבריאות והפיקוח העירוני למניעת זיהום ברחוב, כיתר העסקים שנעשו על מדרכות השוק כמו מריטת נוצות לעופות שנשחטו או משחטות שפעלו בדוק והיו שוחטות עופות על המדרכה ,תוך התזת הדם לרחוב.

מסעדות של ידוענים

בין הידועים היו בני משפחת שרפלר ,שעלו לישראל בסיום מלחמת העולם השנייה מתורכיה, ובראשם בן המשפחה עזרא וכינויו עזורה , יש לזכור כי בתחילה לא היה רצון או מקומות לאוכל מוסדר במסעדות, מאחר משום שהלקוחות שהגיעו לשוק רצו רק לקנות מהר ובזול, ולאחר מכן החלו לצוץ מסעדות כמו זאת של רחמו שהאכיל את נהגי המשאיות שהגיעו לשוק לפרוק סחורה .

בשנות האלפים הבין אלי מזרחי שהיה דמות מיתולוגית בשוק, הוא אף נבחר להדליק משואה בהר הרצל בשנת 2017 אלי שהרבה לשוטט בשווקי בעולם הבין כי דור הקונים הזקן הולך ומתמעט , ויש צורך להזרים דם חדש לקוני השוק ולתת מקום בילוי לצעירים בירושלים בשעות הערב והיום, ולפתח את נושא הקולינריה בשוק ,למזרחי יזכרו המוסדות שפתח בשנים האחרונות : קפה מזרחי, מסעדת צחקו וקזינו דה פריז , שכולם נסגרו בעת מחלת הקורונה .

בית הקפה מזרחי נקרא בתחילה בית לאופה וגם קפה, את בר בית הקפה פתח אלי במחסן הפיצוחים של אביו הבר הקטן כלל דלפק ושלושה כסאות לאחר מכן המקום התרחב לעשרה מקומות ליד הבר ומספר שולחנות מחוץ לבר, שבו לגמו קפה ובלסו מאפים פרי ידיה של בתו מורן שחזרה מלימודי אפיה בפריז, בית הקפה פעל 14 שנים עד שנסגר עקב שחיקה , במסעדת צחקו שפתח בשוק, נסה מזרחי להכניס לבישול הארץ ישראלי חידושים ועידון מאכלים עדתיים, בשוק הגרוזיני ניסה עם שותף להחיות את מבנה קזינו דה פריז כבר ואוכל  מוסד ידוע מימי המנדט, אך סגר אותו בשנת 2020 בעת הקורונה.

מסעדת רבקה ושמואל מנגן

המסעדה ניצבה ברחוב הצר שילה  מצד שמאל לבניין עיני , המסעדה ניצבה במבנה ישן שבו היו שני חדרים ,החדר הראשון היה הכניסה שבה היו מספר שולחנות פשוטים וכסאות של פעם ,החדר האחורי שימש כמטבח המסעדה שבו בושל האוכל על פתיליות, שהונחו על לוח דלפק משיש שמילא את מרבית השטח .

מנגן עצמו מילא במסעדה שלל תפקידים כטבח ,מלצר וקופאי, אדם גבוה שחבש על ראשו כובע שהסתיר את הקרחת ,מאחורי אוזנו היה עפרון ,על דלפק השיש במטבח רשם את ההזמנות , לאחר הארוחה היה מסכם את החשבון ומוחק את הכתוב, כמו כן המסעדה מפורסמת הייתה במנהג הבעלים לרשום חובות למי שלא שילם על שולחנות הסועדים.

האוכל במסעדה היה פשוט ,וכלל אוכל שבושל בבישול ארוך מחלקים זולים של בשר ,ומחומרי גלם שהביא מהשוק, מאכלי קטניות חומוס, מרק שעועית עדשים אורז , המנות היותר יקרות כללו קציצות בשר, פילה דגים , ותבשיל ראות פרה.

מסעדת רחמו רחמים בן יוסף ז"ל

מסעדת רחמו פתחה את שעריה בשנת 1954 , לאחר שאב המשפחה שהיה דור שני להורים שעלו מטורקיה, בתחילה עבד כנהג מונית בחברת המקשר שמרכזה היה ברחוב לונץ , רעייתו יעצה לו לפתוח קיוסק קטן ,ליד תחנת פריקת המשאיות בשוק  בעבור נהגי המשאיות ,בקיוסק מכר רחמים חביתות בפיתה ועוד ,מזג קפה ותה ובקיצור המקום שימש את נהגי המשאיות הרעבים והצמאים מדרכם הארוכה .

לאחר מכן החליט רחמים לפתוח מסעדה שקרא לה רחמו  ,בתחילה לקח כשותף את שלמה מיכה ,שהיה לו דוכן למכירת ירקות ,אך הם נפרדו לאחר מספר חודשים, ושלמה פתח בשנות השבעים ,את מסעדת פינתי ברחוב קינג ג'ורג, שם את ילדיו משה ומאיר והחתן סלע לעבוד בחנות.

ומכיוון שרחמו עצמו לא היה טבח ,ועל כן לקח לו כטבח את עזרה שרפלר הצעיר ,ואת הבשלנית ציפורה , חלק מהאגדות טוענות כי עזורא היה שותף להקמה ,כיום מפעילים את מסעדת רחמו לאחר מות האב , בתו חיה והנכדות , לאחר שחתנו איציק גיל שניהל את המסעדה ואף פתח סניפים נוספים בירושלים שנסגרו לאורך השנים , ושנפטר בשנת 2019.

המסעדה נשארה כמו שהייתה בימי ההקמה ,פרט לשיפוצים מינוריים והחלפת המרצפות, וממעט כלים ששימשו את המסעדה בתחילתה, בתחילה התמחתה המסעדה בארבע מנות יסוד, אורז עם שעועית , קציצות בשר ותוספות אורז עם שעועית , חומוס.

חלקו הגדול של האוכל מבושל גם כיום על פתיליות ,במיוחד המאכלים המסורתיים העדתיים, שיטת העבודה קבועה ,הסועד נעמד בתור לפני חלון ההגשה של המטבח , לוקח מגש וסכום ומבקש בעת שהגיע תורו להניח על צלחתו את המנה המבוקשת והתוספות ,מצטייד בפיתות וחמוצים ,מראה את המגש לקופאי ,ולאחר מכן מתיישב על בסיס מקום שהתפנה ליד אחד השולחנות.

כיום התרחב התפריט וכול : חומוס עם פלפל או בשר או פטריות, קציצות בשר מנות גולש ,מוסקה ,שניצלונים ,עוף מג'דרה ואורז, מספר סוגי מרק קובה חמוסתה ,קובה סלק ,או קובה ירקות ,מקלובה צמחונית, מרקים כמו :עדשים, אפונה, שעועית שתייה קרה שלוקחים מהמקרר שלפני הקופה .

מסעדת עזורה (עזרא שרפלר ז"ל )

עזרע שפרלר עלה כבנם הבכור עם הוריו מתורכיה בשנת 1949 (העלייה התורכית מאזור איזמיר) , כילד צעיר עזר לפרנסת המשפחה בעת שעבד במסעדה בשוק כשותף כלים, אצל חסקי הסורי ,בעל המקום לימד אותו את רזי הכנת המאכלים, לאחר שפתח את מסעדת רחמו ביחד עם רחמים  ,בתחילה השתפשף כטבח ראשי ,מלצר ועוד,

את המסעדה שנפתחה בשנת 1952 ,ושנדדה במספר מקומות בירושלים בתחילה פתח עזרה (עזורה) , את המסעדה  בחדרון קטן בשוק , לאחר מכן בשכונת ממילא ,לאחר הנדודים פתח שוב בשוק מחנה יהודה , ולבסוף נחת בשוק העירקי, בתחילה בחנות קטנה, ולאחר זמן התרחבה המסעדה ולקחה מקום נוסף בצמוד לה על מנת להרחיבה , למסעדה זאת הצטרפו הילדים והאישה רחל לתפעול והבישול .

לאחר מותו בגיל 90 ,החלו לנהל את המסעדה ,כיוון שלא אהב שאנשים נוספים יהיו המטבח ,וכיום את הסניף  הירושלמי מנהלים שנים מבניו , הבן הקטן אלרן היחידי מבני המשפחה שאביו הרשה לו להיכנס למטבח המסעדה כילד, מנהל כיום את המסעדה בשוק לוינסקי בתל אביב, .בניו מספרים כי בשנים האחרונות הקפיד להגיע על כיסא גלגלים ,למסעדה לטעום את מנת האורז והשעועית  כהרגלו .

האגדה מספרת על מנהגו לטעום ראשון בכול בוקר את מנת האורז והשעועית לאחר שעות מספר בטרם נפתחה המסעדה הגיעה קבוצה קבועה של חבריו אכלו מנה דומה ,יש שנהגו קבוע להגיע למסעדה ללגום מרק שעועית  או אחד ממקרי הקובה כמו: חמוסטה, מטפוניה, סלק, חמו וגם מטוגן .

מנהג נוסף היה לעזרא לגבות את מחיר הארוחה במזומן, הוא לא האמין בגופים הפיננסים שהנפיקו שקים וכרטיסי אשראי , בין לקוחותיו נמנים ידוענים אנשי בוהמה ותרבות, חברי כנסת שחלקם היו יריבים פוליטיים והשתדלו להגיע בשעות שונות , האגדות ממשיכות ומספרות כי בכול יום בשעות אחר הצהרים , כאשר סיים את עבודתו נהג להגיע לחמרה של המכובדים וללגום ויסקי.

עזורה נהג להשכים קום ולבשל כבר מהשעות המוקדמות ,על מנת לספק לסוחרי השוק שקמו מוקדם על מנת להביא סחורה לחנותם ,היו רעבים לאחר מספר שעות של עבודה, סוחרים אלו בסביבות השעה 6-7 הגיעו לסעוד ויצאו לעמל העבודה בחנויות ,לסוחרים שלא היה מספיק כסף בכיסם בעת שהגיעו לארוחה , האכילם וידע שיקבל את כספו לאחר מכן.

המנות המוגשות במסעדה מבוססות על מנות עדתיות כמו של הכורדים העירקיים והתורכים , מנת החומוס הוכנה בתחילה בידיים עש שהוחלפה שיטה זאת להכנה בעזרת מכונות חשמליות, עוד ממשיכות האגדות כי במסעדה הוגשה בעבר מרק צח עם קניידלך .

חלק גדול מהתבשילים מבושלים בסירים המונחים על פתיליות לבישול ארוך, עזורה נפטר לפני שנים מועטות ואת השבט מנהיג הבן אלרן שהחל את הכשרתו כנער צעיר אצל אביו ,תפריט המסעדה כולל מנות בשריות כמו סופריטו, מרקי קובה תבשיל זנב שור שבעבר היה מאכל לעניים והפך למנת גורמה, ממולאים שונים ,קובה חמו בגודל גלגל.

מסעדת צחקו ז"ל (נסגרה)

בר מסעדה שפעלה בשוק העירקי  בשנת 2005 – 2008 , על הבישול הייתה השפית מרים בנימין, הבעלים מזרחי ,מסעדה בת שתי קומות ומרפסת בעליה של המסעדה טענו שהסגירה היית על רקע דלות הלקוחות, שמוסברת בידי המבקרים כמסעדה יחסית יקרה למנות האוכל שהוגשו.

כמנות פתיחה הוגשו חציל בלאדי עם טחינה, ויניגרט לימונים כבושים ועוד לאפה ובשרים מהגריל מספר סלטים קישואים בתחמיץ, נקניקיות מרגז חריפות קובה במילוי פטריות ,מנות עיקריות כללו : בקר ופטריות ביין, פלטות של בשרים מסוגים שונים, כמו קבב, מדליונים, אנטרקוט ועוד וקינוחים מסוגים שונים.

החמארה או הטברנות של מוריס ביטון

האגדות מספרות על מוריס שהתמחה בבשרים לאורך 40 שנה ,שהיה מבין גדול בבשר ,וידע לרכוש  את הנתחים הטובים וחלקים פנימיים משובחים , בעת שסייר בין קצבי השוק, , תחילת דרכו של מוריס למסעדנות החלה לפני עשרות שנים כאשר עבד במסעדת טרבלוס ברחוב יפו כטבח.

בשנת 1974 פתח מוריס את הסטיקייה הראשונה ברחוב מזכרת משה 1 בחנות של אביו החייט שנפטר, מסעדה שנסגרה לאחר שנתיים, שלאחריה מכן פתח את סטיקיית שיפודי השוק ,שעל פי האגדות הייתה מחלוצות הסטיקיות בשוק.

מסעדה זאת שפעלה כחמש עשר שנים ,במקביל לסטיקיות מפורסמות כמו :אבו שאול בשוק העירקי ,אבו שבי, סטיקיית מיקי ועוד  .

באגדות שוק מחנה יהודה מסופר על המסעדה הקטנה ,של מוריס ביטון ברחוב האגס 1 במסעדה שאותה פתח בשנות השבעים  שהייתה שייכת למשפחת בנאי ,שבה נצלו בשרים  במבחר שיפודים מכול הסוגים, ודגים רק עם תבלון מלח, מנת הדגל במסעדה הייתה מנת הטחול ,לבשר היה מוריס מוסיף ירקות, ומטבלים כמו : סחוג אסלי, עמבה ריחנית וטחינה סמיכה, וכמובן כוסיות ערק שנמזגו לצלילי מוזיקה יוונית מבקבוק ערק שאותו היה מגיש ובמיוחד לחבריו עם המשפט "קח בקבוק שלא תצטרך לבקש בכול פעם כוסית נוספת  ,במקום הקטן היו כארבעה שולחנות קטנים ,נמזגו כוסיות ישר בכניסה ונהנו ממוזיקה ערבית ויוונית  של זמרים ידועים מאותה תקופה.

לאחריה עבר ופתח את סטיקיית  מוריס ברחוב השקמה שם פעלה המסעדה כשנתיים , ולאחריה פתח עם בנו דודו מסעדה בפינת רחוב התות ורחוב החרוב 12, שם התקיימה המסעדה כחמש עשר שנים, מוריס נהג לקבל את אורחיו במסעדה טברנה כאשר הוא יושב על כיסא מוגבה הצמוד לכירת הצלייה סטיקייה שפעלה גם לתוך שעות הלילה המאוחרות ומסעדה נוספת גם כן בשם מוריס ברחוב בית יעקב.

במסעדה הוגשו בשרים משובחים ונקניקיות בצלחת או בפיתה עם תוספות סלטים, וטחינה טרייה ומטבלים חריפים ,את המסעדה ניהל מעל משגיח על האוכל והלקוחות ,בהמשך הצטרפו אליו שני ילדיו דודו ונועם, הישיבה במסעדה היית כמו במפגש חברים מוזיקת רקע או שירה  של מוריס ונגינתו על עוד וכוסית משקה ביד .

לקוחותיו חבריו מהעיר ומחוצה לה, בסטיקיית מוריס , נמנים אוהבי מוזיקה מזרחית ויוונית חברים שבסוף יום העבודה נהנים להגיע לבלוס משהו ולהרים כוסיות, בתחילה כללה הסטיקייה מקום עם שני שולחנות ולאחר מכן כאשר הצטרפו ילדיו החל המקום להתפתח.

מוריס לא דגל בקינוחים כאלו או אחרים, מבחינתו כבד צלוי על שיפוד הוא הקינוח, לימים אחיו של מוריס ללו פתח בחצר פינגוולד בר משקאות בשם ללוס.

מסעדת השיפודים יהודית

מסעדת השיפודים ממוקמת ברחוב הערמונים 5 ,טלפון  ,שיפודיה הפתוחה בימים ראשון – חמישי בין השעות  12:00-22:00 ,בשישי ובשבת סגור, מסעדה שנפתחה בשנת 1986 מנוהלת בידי משפחתה של שלומית יחזקאל .

מסעדה שהאוכל בה הוא בייתי ,על התבשילים ממונה האם שולמית, בטבון המסעדה מכינים פיתות אש תנור, התבשילים והצלייה על הגריל כוללים : כבד אווז, סטייק כבש, צלעות כבש, שקדים וקבב ייחודי בטעמו , ניתן לקבל מבחר סלטים בעבודה עצמית וטרייה כמו :קרם חצילים, עמבה, סלט טורקי, סלט כרוב, טחינה, ומנת חומוס בשר נהדר (34 ש"ח). .

תחילת סיפורה של יהודית בעת שפתחה מסעדה קטנה כחלק מהחנות של חמותה בשוק ליד תבליני בשביץ, שנים בטרם פתחה את המסעדה במיקומה הנוכחי , לאחר הפתיחה השכירה  את המסעדה לזכיין ,שלא הצליח במשימתו אי לכך חזרה יהודית ומשפחתה למקום ,שיפצה וחזרה לבשל את תבשיליה, מחירי המנות לא הכי זולים אבל האוכל בסדר.

פינה קטנה לחיים פירו אמן הבשר הצלוי

תודה לאיריס שרף ריינהרץ לעזרה בכתבה זאת .

לאחר מחלה קשה בסוף שנת 2016 ,נפטר חיים פירו הצנוע אומן הבשר , האגדות ב ירושלים משייכות את המצאת המעורב ,לחיים פירו וגדעון אמיגה לכתר של המצאת המעורב ,טוענים עוד מסעדנים כמו אבי ומיכה מסטיקיית חצות ועוד .

פירו חיי כארבעים שנה באזור מחנה יהודה ,סיפורו של פירו והבשר החל בשנת 1968 ,כשהגיעה לסנדלריה של אביו באגריפס לאחר מותו ,עם הרעיון לפתוח במקום מסעדה כשראה שהלקוחות אינם ששים להגיע החל צולה בשרים מחלקים פנימיים ללא תבלון , על פלטה חשמלית ושפכטל, הריח של הבשר הצלוי הביא את הפרנסה .

אל פירו הצטרף חברו אמיגה , וביחד החלו לעבוד , שנה לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים ,ושני השותפים שלחו מנות בפיתה לחיילים הפצועים שלחמו, מעשה זה תרם עוד יותר להצלחת הדוכן .

כמויות הלקוחות הביא את השותפים לחפש מקום חדש במעלה רחוב אגריפס ליד בניין כיח ,המקום החדש נקרא המכ"מ ,על שם המבצע של לקיחת מכ"מ סובייטי מצרי מסיני במהלך מלחמת ההתשה.

לאחר זמן מה נפרדו השותפים עקב סכסוך , וחיים פתח כוח וקרא לו השולחן של פירו, מקום קטן עם שני שולחנות וגריל , חיים שצבר ידע וניסיונו עזרו לו לבחור מדי יום בסיבובו בשוק ,חלקי בשר טובים וירקות גם כן, לאחר הקנייה החל לבשל לקראת ההגשה וההזמנות.

בנוסף למנות הוגשו משקאות חריפים להקלת הבליעה כמו ערק ,ויסקי ווודקה מכיסיו של פירו חולקו פיסטוקים ללקוחות, והוגשו גם מנות של חומוס וירקות צלויים, מנות מיוחדות שהופקו ממוחו הקודח למרות זאת בניהול עסקים היה חלש, ולא ידע לעשות כסף רב לבייתו.

את ההצעות לשותפויות דחה עוד על סף הכוח , הסיגריות השתייה והמחלה הפכו אותו לאדם חולה , מצב שהכריח אותו לשנות פאזה ,לסגור את הדוכן ולפתוח דוכן משקאות במקום עם פחות לחץ , עד שנפטר בגיל 73.

שוק מחנה יהודה ניסיונות פיגועי ערבים

מצד שני החלו הערביים ,לנסות ולפגוע בקונים ובסוחרי שוק מחנה יהודה ,אחד הניסיונות שסיפרו זקני השוק הוא הניסיון להחדיר בשנת 1938 מטעני חבלה, ממוקשים שנאספו בשטח והוסלקו בתוך ארגזי ענבים , ארגזי הענבים הועברו בידי ערבי מהעיר העתיקה, על גבי חמור כסחורה תמימה לשוק, עקב ערנות השומרים נתגלה המטען , השליח החל לנוס מהפחד ונתפס בידי העוברים ושבים והתברר כי השולח של המטען הוא ערבי מחברון.

במשפט שנערך לאחר מכן ,זוכה האיש שהוביל את החמור שעליו שני ארגזי הענבים והפצצות , כיוון שבמשפט התברר כי בעת שהלך בעיר העתיקה, ניגש אליו ערבי שנתן לו גרוש ,על מנת שיוליך את החמור העמוס לכיכר ציון, משהגיע לשם שלף הערבי הרכוב ,עוד גרוש ומסר לנער שימשיך ויוליך את החמור העמוס לשוק מחנה יהודה , בשלב הזה נעלם הערבי החברוני על אופניו כיוון שלא היו עדויות נוספות פרט לאנשים שתפסו אותו במנוסתו לאחר שנטש את החמור וארגזי הענבים הממולכדים .

בחודש נובמבר 1951 פוצץ מבנה שנבנה בן ארבע קומות בשוק ,וחלק ממנו צנח והרג ילד ופצע שני  ילדים .

בחודש נובמבר 1968 ביום שישי הוטמן מטען רב נפץ במכונית בשוק ההומה ברחוב אגריפס מול המספרה של עובדיה  בפיצוץ זה נהרגו 12 קונים וסוחרים וקרוב לשישים נפצעו.

בחודש ספטמבר בשנת 1977 , הונח מטען שהוסווה בתוך כיכר לחם בפתחה של חנות ברחוב הערמונים ,אך פרט לרעש והפחד לא נגרם נזק כלשהו.

בחודש יוני 1978 ביום חמישי, בשעה 10:30  התפוצץ מטען נפץ שהונח בפתח חנות ירקות ברחוב אגריפס, שני קונים נהרגו וארבעים נפצעו, מגן דוד אדום שיגרו לזירת האירוע 12 אמבולנסים.

חנות הירקות של האחים כדורי חיים ושני אחיו , שלידה הונח המטען ,שכנה בכניסה לשוק מרחוב אגריפס, למרות ההרס והאבדון בחנויות אחרות בשוק המשיכו החיים כרגיל והקניות  לקראת שבת נמשכו .

אל בית החולים שערי צדק הישן נשלחו שני ההרוגים ושמונה עשר פצועים, 6 פצועים  הגיעו להדסה הר הצופים ושנים להדסה בעין כרם.

בחודש מאי 1990 היה פיצוץ בשוק , כתוצאה מהפעלת מטען חבלה ,נהרג שמעון לוי ונפצעו רבים  .

בשנות התשעים עקב דרדור אוטובוס 205 בידי מתאבד ערבי לתהום באזור קריית סטון בדרך לירושלים , החליטו בתנועת כך לנקום ,באוטובוס שעצר בתחנה במחנה יהודה ,עלו צעירים מהתנועה ,הכו מכות נמרצות שלושה בחורים ממוצא ערבי שנזקקו לטיפול החלמה בבית חולים.

בפיגוע התאבדות כפול של ערבים בחודש ביולי 1997 , בשעות הצהרים, שני מפגעים מחופשים לחרדים הגיעו לשוק, ובידם שקיות עם חומר נפץ ומסמרים, המחבלים עמדו במרחק 50 מטר זה מזה ופוצצו את עצמם,  ששה עשר מבקרים תיירים, בני נוער וסוחרים, נהרגו בפיגוע הכפול, קרוב למאה שמונים פצועים היו באירוע.

באפריל שנת 2002 ,מחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה בשוק ליד תחנת האוטובוס מול המאפיה של חבה.

בחודש יוני 2023 פיגוע דריסה של מחבל שחוסל ,נפצעו כשמונה אנשים בפינת הרחובות אגריפס וכיח.

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות
• מתאים לתקציב דל

מיקום