ירושלים מנזר סנט אנטוניו בטלביה

מבנה המשמש נזירות איטלקיות ,המצוי בשכונת טלבייה בירושלים, ברחוב ז'בוטינסקי 46, פינת רחוב רד"ק.
סיפורו של מנזר סנט אנטוניו מתחיל בשנת 1936 כאשר נבנה בעבור המסדר הפרנציסקאני בתכנון ופיקוח של האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצ'י שהגיע לעזור לאחיו האדריכל חוליו בשנת 1913 , שתכנן ופיקח על בניית  בית החולים האיטלקי ברחוב שבטי ישראל (משרד החינוך כיום) , משפחת ברלוצ'י ,עבדה ותכננה מבנים רבים בעבור הכנסייה הפרנציסקאנית באירופה ובארץ ישראל במשך מספר דורות .
פעילות האחים חוליו ואנטוניו ברלוצ'י בארץ ישראל ,בתכנון מבנים למסדר הפרנציסקאני בארץ ישראל  כוללים את בית החולים האיטלקי, את  כנסיית כל העמים בגת שמנים (המכונה כנסיית היגון), כנסיית ההשתנות בהר תבור, כנסיית הרועה הטוב ביריחו ,מנזר הטרה סנטה ממול לכיכר פריז בירושלים, המנזר הכרמליתי בכרמל ועוד ועוד, בתקופת מלחמת העולם השנייה גורש מארץ ישראל ושהה בתקופת המלחמה באיטליה עד סיומה.
בסיס הבית של פלוגת יונתן מנזר סנט אנטוניו בטלביה
את מבנה מנזר סנט אנטוניו כבסיס ,קיבלה לידיה פלוגת יונתן בתקופת ההפוגה הראשונה,בעת שצורפו לגדוד 66 המסופח ישירות למפקדת ההגנה בירושלים, לצערם של חיילי הפלוגה תנאי המגורים והמזון בלשון המעטה היו קשים ובלתי מספקים באגדות הגדוד ניתן לשמוע על שביתת הרעב של חיילי הפלוגה לשיפור האוכל שהסתיימה בהמשך חלומות למזון משופר,האגדות גם מספרות על לינה משותפת של שני חיילים במיטות יחיד והמקלחות אין להזכיר.
למרות התנאים הגרועים בבסיס הפלוגה השתדלו החיילים להשתפר באימוני נשק ,כושר וחיילות , אפילו יצרו יש מאין פעילות אומנותית ותרבותית משלהם בבסיס ,שם המתינו עד שיקראו מחדש ללחימה בתום ההפוגה הראשונה שהייתה בת עשרה ימים.
לאחר מלחמת העולם השנייה שבו האחים ברלוצ'י לישראל ,בנו שוקמו מספר כנסיות ועזבו את ישראל בשנת 1956 .
מבנה מנזר סנט אנטוניו
החזית הצפון מערבית שתכנן האדריכל אנטוניו ברליצי, הייתה חזית בצורה קעורה ,שצמודים אליה מאחור ומהצד שלושה אגפים כך שנוצר מבנה הדומה לאות העברית שין,לחזית הקעורה הוסיף האדריכל גמלון שבמרכזו קבע חלון שצורתו צלב ברוח הנצרות, בנוסף סדרת עמודים סימטריים הנותנים מראה אצילי לחזית ,עוד הוסיף האדריכל לדלת הכניסה משקוף קשתי המדורג ברוחבו .
במבנה המנזר תוכננו האגפים  כמקום לנזירות המסדר ,שהיו אמורות גם ללמד באגף נוסף של בית הספר קולג'יו סנט אנטוניו ,שנפתח בו בעבור נערות למשפחות נוצריות ערביות צורת המבנה מזכירה לנו את האות העברית שין.
כיוון שאיטליה הייתה שותפה של גרמניה בעת מלחמת העולם השנייה , בשנת 1939 גורשו תושביושל המנזר  ,נסגר בית הספר לבנות נוצריות והמבנה הועבר לידי כונס הנכסים לרכוש האויב בשלטון המנדטורי בארץ ישראל.
לאחר שהמבנה הוחרם ,החליטו השלטונות המנדטוריים ,לבצר את המבנה במיוחד את הקומה השנייה בשקי חול ועמדות מקלעים גם חלונות הקומה נאטמו בגמר הביצורים הפכה הקומה והמבנה, לבית דין צבאי העליון  בשנים 1939-48 .
באולמות השיפוט של קומה זאת , נשפטו חברי ארגוני המחתרות בארץ ישראל ,בידי שופטים בריטיים לאחר שנתפסו בידי השלטון הבריטי, בין הנשפטים באולמות בתי המשפט היו חברי המחתרות שנידונו למוות בעוון פעילותם המחתרתית,כמו דב גרונר
כאשר החלה מלחמת העצמאות ופינוי המבנה מידי הבריטים שימש המבנה כמפקדת פלוגת יונתן של ההגנה (גדנ"ע) , בסיום המלחמה עברה מחלקת הזואולוגיה של האוניברסיטה הירושלמית והשתמשה במחצית המבנה , חציו השני הוחזר לשימוש ה
לאחר מלחמת השחרור,נלקח  חצי מהמבנה לטובת האוניברסיטה העברית המחלקה הזואולוגית שבה שימש את המחלקה הזואולוגית.

מיקום