התחבר
חברה שהוקמה בשנת 1931 שאיחדה מספר חברות פרטיות שהחלו את עבודתם בהסעות בשנת 1924 , קווי תחבורה שפעלו בשכונות ירושלמיות ובקשר בין העיר העתיקה לשכונות, תחרות זאת בינם לבין עצמם ,הוביל לעימותים ולתחרות שממנה סבל הנוסע הן מירידת רמת השרות ולוחות נסיעות גרועה, בעקבות ההוצאות הגבוהות הוחלט על איחוד החברות המתחרות לחברה אחת בשם המקשר, ששלטה בתחבורה הציבורית בירושלים.
בשנת 1936 החזיקה חברת המקשר ,כחמשה עשר קווי אוטובוס עירוניים , אלא שחלקם עקב סיבות שונות לא עברו בחלקים וברחובות העיר בשכונות, דבר שגרם סבל וניתוק בשכונות מהמרכז ומחלקי העיר השונים, טענת התושבים לחברה ,כללה שהמקשר לא לנכון להיערך לגידול מספר התושבים בשכונות המתפתחות ובכמות בתי המגורים הנבנים בהן ,וכמובן המחסור בכבישים סלולים מנעו בעדו להאריך ולהוסיף קווי הסעות.
איחוד חברות האוטובוסים, אפשר החלפת צי הרכבים , ופיזור נכון בקווי ההסעה העירוניים וללוחות זמנים טובים יותר, אלא שהמעבר בין שכונות שונות שפזורות בנתיב ,תחלופת חלפים מוגברת במאמץ במעבר בעליות שבעיר, וחוסר נוסעים שעלו במטרה לרדת בתחנות הביניים כמו במאסף, עד להגעה ליעד הסופי, גרמו לניצולת נמוכה יותר ולהכנסות נמוכות יותר מהממוצע להכנסה לחברות אחרות בארץ, אל הרווחיות הנמוכה ,התווספו המחסור בחלפים, בצמיגים, ומחירי הדלק שהועברו מאזורים שמחוץ לירושלים עד למאגרי הדלק של חברת הנסיעות, אי לכך החלה החברה לבצע גם נסיעות בין עירוניות.
בסוף שנת 1951 פרץ סכסוך גלוי בין חברת הנסיעות המקשר בירושלים וחברת דרום יהודה על הזכות להסיע נוסעים, בקו ירושלים באר שבע, לאחר שחברת המקשר זכתה בזיכיון הממשלתי של משרד התחבורה לקו זה, למרות שחברת דרום יהודה הפעילה את הקו ירושלים באר שבע מזה 6 חודשים, חברת דרום יהודה הפעילה קו זה במעבר בעיר רחובות, ביום התחלת הפעלת הקו של המקשר הופיעו שני אוטובוסים של חברת דרום יהודה חסמו את האוטובוס של המקשר ,והעלו לאוטובוסים שלהם את הנוסעים הירושלמיים שרכשו כרטיסים לנסיעה.
למקום הוזעקה המשטרה שהסירה את המחסום , והאוטובוס של המקשר יצא ריק מירושלים לבאר שבע ,תוך כדי עצירות בתחנות הביניים, אך גם בדרכו הציבה אגודת דרום יהודה , מחסום כלי רכב ומנעה את המשך הנסיעה לבאר שבע, גם כאן הועברו הנוסעים למכוניות אגודת דרום יהודה ,ומשם הובלו לבאר שבע.
המחסומים הביאו את נהגי שתי החברות לריבים שכללו דחיפות הדדיות, ופגיעה של ממש בידי נהגי דרום יהודה ,ברכבים של המקשר ,שכלל פגיעה בצמיגים והוצאת האוויר, פגיעות בחלקי אוטובוסים ,ואפילו בניידת משטרה שהביאה את השוטרים לאירוע .
המשטרה עצרה כעשרה נהגים שהשתתפו בקטטה במחסום שבדרך לבאר שבע, האוטובוסים שהשתתפו בסכסוך ובמחסומים הובלו למגרש של המשטרה ,שלושה ימים לאחר מכן יצאו האוטובוסים של המקשר לקו לבאר שבע בליווי שוטרים , גם חברת דרום יהודה וגם אגד העבירו נוסעים בקו לבאר שבע, במוניות ללא תשלום לנסיעה בידי הנוסעים.
בסוף שנת 1951 החליטה עיריית לוד לבנות תחנת אוטובוס מרכזית בעיר , ואף הקצתה שטח במרכז העיר שקיבלה מהאפוטרופוס לרכוש הנטוש של מדינות האויב, בישיבה מיוחדת שקיימה המועצה ,דנו בסוגיה מי יבנה את התחנה על חשבונה , האם חברת דרום יהודה ,או העירייה ,במטרה לגבות כסף בעבור דמי השימוש בה, בהצבעה פתלתלה הוחלט שהעירייה תבנה ותהנה מפירות התחנה , ולא למסור את הבנייה והזכויות לחברת דרום יהודה.
בשנת 1952 החלו המשפטים לשש עשר הנהגים שנעצרו במחסומים ,מחברת דרום יהודה על פי האשמה כי הם קשרו קשר לפגוע בקו לבאר שבע, נהגו באלימות כלפי נהגי המקשר, וחסמו כבישים ובכך גרמו פגיעה לאזרחים אחרים שנסעו על כביש זה.
באותה שנה הגישה החברה בקשה לאשר לה להתחיל להסיע בקו תל אביב לאילת, בקשה זאת נידונה במשרד התחבורה שתהה האם יש צורך בפתיחת הקו לאור המחסור בארץ לחלקי חילוף וצמיגים.
לאחר דיון נוסף במשרד התחבורה ,התקבל האישור לקו לאילת , והאוטובוס הראשון יצא בתחילת ספטמבר 1951, שהסיע את חברי וועדת הנגב, אישי ציבור ומנהלים במשרד התחבורה, אך בנסיעה השנייה נסעו רק 6 נוסעים , דבר שהביא את חברת יתור לשקול שוב את רצונה להסיע נוסעים גם כן בקו זה לאילת, חברת דרום קבעה מחיר גבוה לנסיעה במיוחד בין התחנות בערבה שבקו תל אביב אילת.
מחוץ להובלת נוסעים הובילו משאיות החברה בשנת 1952 , דודי מים מתוקים מהמרכז בעבור ילדי אילת והנשים ההרות ,אך הכמויות שהגיעו לא הספיקו ,ולכן נחתם חוזה נוסף עם חברת התעופה ארקיע , להטסת מים בשלושה ימים לאילת ללא תמורה.
בתחילת שנת 1951 נערכה אסיפה במשרדי חברת האוטובוסים דרום יהודה ,שבה נערכה הצבעה לאיחוד שלוש חברות הנסיעות בקווים הבין עירוניים, של חברת דן, המקשר ודרום יהודה ,על מנת למנוע סכסוכים , אלא שבהצבעה הצביעו רוב מחבריה כנגד האיחוד וחלוקת הקווים לשלושת החברות.
בלחץ ההסתדרות שנכנסה לעובי הנושא, החליטו שלושת חברות ההסעות : אגד, דרום יהודה ושחר , התאחדו בסוף שנת 1951, אך ההסכם הסופי נחתם בסוף שנת 1952,על מנת להקים גוף הסעות גדול ועוצמתי שיקרא אשד, שיסע בכול קווי הנסיעות העירוניות וקווי החוץ ברחבי הארץ, איחוד זה נוצר במיוחד לאחר מסירת הזיכיון לקו ירושלים באר שבע שניתן לחברת המקשר.
בתל אביב חילקו את קווי ההיסעים בעיר ובסביבותיה ,בין החברות דן ודרום יהודה, בקו חולון בעת ההיא ,הייתה מחלוקת מי יקבל את הקו חברת דן או דרום, אך גם מחלוקת זאת נפתרה .
בסוף שנת 1953 התכנסו חברי הנהלות הקואופרטיבים "אגד" "דרום יהודה " ושחר ,לבצע פעולה של פרוק הקואופרטיבים ,ולהפכם לישות אחת בשם אשת אגד.
בשנת 1986 החליטה החברה דרום יהודה ,לצמצם באופן זמני את מספר קוויה ,מהסיבה של מחסור בכוח אדם, וצמצום מספר הנוסעים בקווים שנסגרו , המשבר קרה לאחר שחברת דן צמצמה את חלק מקוויה מאותן סיבות ,וכתוצאה מכך נוצר עומס בלתי נסבל של נוסעים לאותם יעדים שעליהם לא התגברה החברה כתחליף לחברת דן.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.