יש לזכור כי ילדותם של ילדים אלו נלקחה במהלך בריחתם לרוסיה ,ילדים שלא ידעו מהו משחק או מגע יד בצעצוע, הילדים היהודיים הושלכו במחי יד אל הבגרות, שם נאלצו להחליט החלטות שיקבעו את עתידם, עברו מספר מחנות פליטים, בתי יתומים, לפעמים במסווה של נוצרים בבתי היתומים הנוצריים ובלבד להישרד.
חלקם של הילדים שחוו תלאות החלו לנסות לאתר קרובי משפחה בארץ ,חלקם החלו מסלול חינוך דתי או חילוני ונעקרו מהם בידי קרובי משפחה שגרו בארץ והעבירו אותם לבתיהם , תוך שהייה בתוך מלחמה ,עם המוסדות או הקיבוצים על הזכות לגדלם.
כיוון שבמוסדות רבים בארץ ישראל חפצו לקבל לידם ילדים שהגיעו מטהרן, נוצר מצב של ניסיונות לחלוקת הילדים על גבול המקאבריות, חלק מהמושכים בשמיכת החלוקה, התעלמו מרגשות הומאניים והיו מוכנים להפריד בני ילדים בני אותה משפחה , ולהעבירם למוסדות שונים בארץ.
האטימות חגגה בשם הרצון להתחלק ,ילדים אחים ששרדו את תקופת הנדודים ביחד תוך הגנת הילדים הגדולים על אחיהם או אחיותיהם הקטנים , כיוון שזהו הקשר הנותר למוסד המשפחה לאחר התלאות ,ילדים אלו נעמדו על רגליהם האחוריות והשיבו שחלוקה כזאת תהיה על גופתם המתה ,למרות שהמדריכים במחנה ,סיפרו להם כי ניתן לבקר אחד את השני בנסיעה באוטובוס.
חלקם של הילדים פיתחו תסמונת ,שמנעה מהם להתענג על מנעמי החיים החדשים (יציאה לבילוי או לראות סרטים) כיוון שיתר בני המשפחה חסרים או תחת עול הצורר הנאצי,
אחים שנגזר עליהם להיפרד ,איימו כי יברחו ויתפרנסו כפי שעשו במסע ההישרדות ברוסיה ובטהרן ,ילדים אלו שיצאו לעבוד בעבודות מזדמנות, אף תמכו בפרנסת המשפחה כאשר ההורים חלו .
אפילו אנשי אגודת ביתר החלו לבחוש בקלחת, והחלו לפרסם בביטאונם נציבות ביתר, בפרסומים טענו כי קבוצת ילדי טהרן שחונכו על ברכי תנועת בית"ר ,נשלחו לקיבוצים כמו אפיקים וגבעת ברנר בעלי הגוון השמאלי
לטענת הנהגת תנועת בית"ר בקיבוצים הללו ,שם ניסו להסיתם מדרכם הביתר"ית ולהכריחם ללבוש חולצות כחולות ולחגוג את האחד במאי, לטענתם חלק מהילדים נמלטו מהקיבוצים ומצאו מפלט בבתי אנשי הארגון ולאחר זמן הועברו לקבוץ תל חנן לצרכי מגורים וחינוך,
כמובן אין לשכוח את המריבה בין אגודת ישראל ותנועת מזרחי לגבי כמות ילדי טהרן שהועברו , לטיב החינוך התורני והתאמת מקומות הקליטה שיועדו לילדי טהרן במוסדותיהם ויכוח חזיתי בין שתי תנועות דתיות, בקלחת הריב של האגודות הדתיות נשמעו קולות להדחת חבר וועד ההצלה הרב הרצוג ,בטענה כי הוא לא ייצג כראוי את הזרם הדתי לנושא חלוקת ילדי טהרן .
משק ילדים מוצא 1943-1947
מוסד שנוצר בשנת 1943 בידי עליית הנוער הדתי ,וארגון הנשים אמן של תנועת המזרחי, ,בבית משפחת טייטלר שבמוצא עלית , מוסד זה שהוקם בעבור ילדים יתומים ,שעלו לארץ בעלי רקע דתי , לפני ובתקופת מלחמת העולם השנייה ,ולילדי עליית ילדי טהרן, ילדי המוסד פונו בשנת 1947 בעקבות הלחימה פונו לרחביה בירושלים למוסד שקיבל את שמו כבית הילדים.
כשלושים מילדי טהרן , הגיעו לארץ ישראל בשנת ,1943 ולמעשה, הוו את הקבוצה הראשונה שהשתכנה במוסד משק הילדים, לאחריה הגיעה קבוצת ילדים מרומניה , ואחרוני הילדים שהצליחו הארגונים היהודים בעיקר בידי הנרייטה סולד, מאירופה :מבלגיה, אוסטריה, איטליה ועוד.
עשרת אנשי הצוות החינוכי שטיפל בנערים ,נמנה על חברי תנועת בני עקיבא , הם נתקלו בבעיות של פחדים, אי אמון ,וחווית אובדן הקשר עם ההורים וחוויות מסעם כבודדים , ילדים אלו האמינו כי הם נמצאים במוסד לשהייה ארעית וממנו יועברו למקום מגורים אחר במסלולם.
רובם של הילדים חסרו השכלה ,שפה , ובעלי זיקה ליהדות שונה משל הזיקה היהודית הרווחת בארץ ישראל באותה תקופה , הצוות נאלץ לעבוד ולפתח שיטות לימוד והרגלי חיים, וללמדם להתרגל למאכלים השונים לטעמם מהבית, כול זאת נלמד צעד אחרי צעד, אל מול מכלול הבעיות של הילדות החסרה , ובניסיון להעמיד את הילדים בחזרה על הרגלים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.