מושבה גרמנית סבא אליעזר ליפא ליפמן שרייבר 1
השותף של הטמפלרים במאפיית פרנק ובטחנת הקמח ,אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)
אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר) נולד בעיר צפת בשנת 1894 כשמלאו לאליעזר ליפא שרייבר (ליפמן) 17 שנה החליט הנער למרוד בדרך החיים המסורתי של היהודים החרדיים בירושלים ,והחליט לצאת אל העולם הגדול שמחוץ לחומות העיר העתיקה על מנת לעבוד וללמוד מקצוע ולא לבזבז את חיו במדרשות וישיבות ירושלים העתיקה .
לאחר שהחליט החלטה זאת ,חיפש הנער ליפא מקום עבודה ונתקבל כשוליה בטחנת הקמח של הטמפלרי מתיאוס פרנק האב ,במושבה הגרמנית ברחוב עמק רפאים 6 בירושלים, אז כבר פעלה טחנת הקמח בעזרת גנרטור שהופעל בקורסין ,שהחליף את הפעלת הטחנה בשימוש בבעלי חיים רתומים ליצול.
כבר מתחילה דרכו כשוליה של ליפא, שם לב האב מתיאוס פרנק לכישרונו ויושרו של ליפא בעבודתו ,במהרה כבר בשנת 1910 ,נשלח ליפא בראש שיירות גמלים לייבא את החיטה מעבר לירדן במסלול של ירידה לעבר יריחו חצייה של הירדן ומשם לשדות הפלאחים בעבר הירדן ורכישה של סחורה מובחרת של חיטה ,בעבור טחנת הקמח של האב הטמפלרי מתאוס פרנק .
כך החל ליפא להתקדם בעבודתו עד שהחלו לנשב רוחות מלחמת העולם הראשונה ,השלטון העותמאני החל לגייס צעירים בארץ ישראל לצבאו , בשנת 1914 מתאוס פרנק הבין שקיימת בעיה ולכן הפעיל את קשריו ונפגש עם הקונסול האוסטרי בירושלים (מול הקישלה) ושכנע אותו להוציא תעודת אזרחות אוסטרית לליפא שרייבר , על פי הסכמי הקאפיטולאציות שנחתמו בין תורכיה ובעלות בריתה .
כיוון שהקונסוליה האוסטרית ,נהגה להעניק יותר אזרחויות לתושבי ארץ ישראל ,שפנו אליה להחלפת אזרחותם הישנה, נוצר מצב ,שמשקלה של הקונסוליה האוסטרית עלה בין יתר הקונסוליות,מצב זה שגבר ,הביא בהמשך התקופה ,לתת תשומת לב ניכרת לטיפול בענייני האזרחים הרבים האוסטרים החדשים והישנים מבין היהודים וכמובן לבוא לעזרתם בעת צרה עם השלטונות העותמאניים .
לאחר שהקונסול האוסטרי הסכים לספק תעודת אזרחות לנתינו החדש ליפא בזכות קשריו של מתיאוס פרנק ,החלה ההתייעצות באיזה שם יתהדר האזרח האוסטרי החדש ובדיון בלשכת הקונסול ,החליט הקונסול כי כיוון ששם האזרח ליפא שם משפחתו ישונה לליפמן ובא גואל לציון מבחינת יכולתם של העותמאניים לגיוסו של ליפא לצבא .
כיוון שליפא ליפמן התקדם בעבודתו והחל גם לצבור כספים ,החליטו מתיאוס פרנק הבן לצרפו בהשפעת אביו ועל מנת להכניס קהל לקוחות חדש ,שאיננו רק בני המושבה הטמפלרית ,כשותף בטחנת הקמח החדשה ובמאפייה שנקראה "פרנק " ברחוב דרך בית לחם 22 בירושלים ,ושמה שונה למאפיית פרנק את ליפמן .
השותפות השנייה שנפתחה זמן קצר לאחר מכן ,של מתיאוס פרנק השני בנו אדווין פרנק אליעזר ליפא ליפמן והשותף השלישי בנו של בוירלה ,האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה שפתחו ביחד את מחסן העצים והפחם מיבוא גרמני לצרכי חימום שהוקם בשטח תחנת הדלק כיום בדרך בית לחם אחרי פסי הרכבת,לידו הוקם בהמשך מפעל לגריסת אבן לחצץ ומפעל ליצור בטון ומכירת מלט.
בשנת 1926 באותה שנה החליט הסבא ליפא ליפמן בעזרת ידידו מתיאוס פרנק לעבור לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה ,הדירה שהושכרה לליפא הייתה ביתם של יעקב ולואיז באכר ברחוב לויד גורג' מספר 3 , במבנה התגוררו בני המשפחה עד שנת 1932 במבנה גם נולדו חלק מהילדים בשנה זאת עברו לגור לדירה ברחוב קק"ל 37 למשך שנה עד שעברו לביתם החדש ברחוב אבן עזרא 12 ברחביה.
העסקים המשותפים של משפחת פרנק וליפמן נגדעו באחת ,לאחר שהשותף אדווין ביקר בגרמניה והכיר נערה שהפכה לרעייתו אותה הביא עמו לביתו בדרך בית לחם 22 במושבה הגרמנית אשתו של אדווין פרנק עברה שטיפת מוח בגרמניה הנאצית והביאה עמה את רוח הנאציזם לביתם וליחסם לעם היהודי,כאשר נחקקו חוקי הגזע הנאצים בגרמניה (חוקי נירנברג) בשנת 1935).
כיוון שמיד לאחריהם התנהלה האולימפיאדה בגרמניה ,נאלצו השלטונות הנאצים לדחות את ביצוע החוקים והחלו לבצע אותם בשנים 1937-8 ,אחד החוקים קבע שלא יתקיימו יחסי שותפות, של גרמני ממוצא ארי ,עם אנשים שאינם ארים או עסקים עם בעלי מוצא יהודי באשר הם.
חוק זה הביא לתפנית ביחסי השותפות ,שהחלה בהזמנת אליעזר ליפא ליפמן השותף בשנת 1937 ,לארוחה בביתו של אדווין פרנק ,שלאחריה נמסר לליפא ליפמן ,כי משפחת פרנק לא תוכל להמשיך בשותפות עמו ,עקב החוק הנאצי שנחקק בחוקי הגזע הגרמני, המונע שותפות עם יהודי ,שאדווין פרנק האמין וקיבל אותו בהשפעת רעייתו הנאצית , למרות עברם המסחרי הפורה.
לאחר חיסול השותפות ,קיבל ליפא ליפמן את חלקו בשותפות ופנה לעסקים אחרים, לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה ,החליטה הממשלה הבריטית לעצור ,לגרש ולהחרים את רכוש הטמפלרים ושאר אזרחי מדינות הציר מארץ ישראל ,כולל הטמפלרים תושבי ירושלים.
אז הוזעק לבית משפחת אדווין פרנק השותף היהודי לשעבר ליפא ליפמן, עקב הפחד של משפחת פרנק מפני החרמת רכושם ,על מנת לקבל ייפוי כוח ופיקדון ,לשמירת הרכוש של משפחת פרנק,באותה פגישה נחתם החוזה סודי לשמירת הרכוש עד יעבור זעם,בחוזה קיבל ליפא ליפמן ,בחזרה את ניהול המאפיה וטחנת הקמח וכמובן את מחסן העצים שנותר בידו לאחר הפירוק, ליפא חזר לנהל את הרכוש עד שנת 1948.
ההסכם הסודי שנחתם כלל את סעיף החזרת הרכוש לידי משפחת אדווין פרנק ללא תמורה, האגדה המשפחתית לבית ליפמן ,מספרת כי כיוון שגנרל רומל הגרמני וצבאו ,קצר באותה העת, ניצחונות ביבשת אפריקה , הבטיחו אדווין ואשתו הנאצית ,להגן על בני משפחת ליפא ליפמן ,במידה וארץ ישראל ,תיכבש בידי הצבא הגרמני.
כמובן שאדווין ומשפחת פרנק נעצרו וגורשו מהארץ לאוסטרליה ,בתום המלחמה הועבר הרכוש למחלקת האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל שהוקמה , בעת שהחל תהליך השילומים עם גרמניה ,הורד מסכום ההסכם (שהתגבש עם נציגות הטמפלרים )סך של עשרה מיליון מרקים, לתשלום שכיסה את ערך הרכוש הטמפלרי בארץ ישראל ובזאת הסתיים פרק ההתיישבות הטמפלרית ורכושם בארץ ישראל.
לאחר המעבר והקמת ביתו ברחביה ,הסבא ליפא הצטרף והיה אחד ממייסדי בית הכנסת הנשיא בשכונת רחביה ,בו שימש כגבאי ותוקע בשופר בימים הנוראים ,אפיזודה כגבאי של בית הכנסת היא כתיבת המכתב שהתפרסם בעיתונות העברית , שבו פונה ליפא באמצעות מכתב תלונה, לרב אברהם יצחק הכהן קוק בשנת 1926, הדן בליקויים בבית הכנסת הגדול שבו שימש הרב קוקו כנשיא הגדול של בית הכנסת.
בתלונתו תיאר ליפא כי חלק מבימת התפילה נהרסה והשברים והקישוטים הונחו בפינת בית הכנסת לתיקון, ליפא טען כי לכול יהודי ,יש את הזכות ,להביא מחאתו כנגד האחראים לביזוי בית התפילה והצורך הדחוף לתקן את הנדרש ,למען קבלת בית תפילה יאה לעבודת השם לטענתו הגבאים משרכים רגליהם ואינם מתקנים את הנדרש, ליפא דוחק ברב קוק שייקח אחריות ויאמר לגבאים ,לעשות במהרה את מלאכת התיקון בדחיפות .
ליפא אף היה פעיל ציבורי ובשנת 1942 נבחר ליפא ליפמן ,לוועד התאחדות בעלי הבתים בירושלים כגזבר , בנובמבר 1942 התייצב ליפא ליפמן ביחד עם משלחת בעלי הבתים בירושלים ובראשם יושב ראש הארגון דוקטור מ.פומרנץ ,והחברים ידידיה אבולעפיה, ברוך שטרן והלברייך ,בפני מושל המחוז הבריטי פולק וסגנו מאן וקצין המחוז סילבר וחברי מועצת עיריית ירושלים ובפסטר ופרק ,ובידם תוכנית חרום לשכון חיילים משוחררים ,אך עיקר הדיון נסב ,לבעיות הכלכליות הקשות של חברי ארגון בעלי הבתים בירושלים, והצורך הדחוף לקיים בחירות לוועד הקהילה היהודי בירושלים.
באוגוסט 1951 נבחר שוב ליפא ליפמן להתאחדות בעלי הבתים בירושלים שמשרדם היה ברחוב הסולל 3 (החבצלת כיום) יושב הראשון היה שמואל שמעון בן ציון וסגנו ברוך שטרן ליפא נבחר שוב כגזבר .
