ישראל פרק גרוש הטמפלרים מארץ ישראל לעולמי עד
כאשר הוכרזה מלחמת העולם השנייה ,החליטו הבריטים על סמך ניסיונם בעבר ,של שותפות המושבות הטמפלריות בארץ במלחמת העולם הראשונה, עם אויביהם הממלכה העותמאנית,ההבנה כי סוף כול סוף ,ניתן לגרש שוב את הטמפלרים ,שברובם תמכו באופן פעיל בגרמניה הנאצית והכנופיות הערביות, שמרדו בשלטון המנדטורי,גירוש מוחלט שלהם מארץ ישראל כדין אזרחי מדינת אויב.
תחילה בוצע מעצר שבו הוקפו בגדרות תיל המושבות הטמפלריות החקלאיות בית לחם הגלילית,וילהלמה,וואלדהיים ובעיקר שרונה מעוז הנאצים , ותושבי השכונות הטמפלריות בערים יפו,ירושלים וחיפה,נכלאו בנקודות ומחנות מעצר שהוקמו למטרה זאת,חלקם בנקודות משטרה ,על נקודות המעצר הופקדו נוטרים יהודיים ומפקדיהם קציני משטרה בריטיים,כמו כן נכלאו אנשי כמורה נוצרים ממדינות אויב ממנזרים וכנסיות ברחבי הארץ.
לאחר הכליאה במחצית שנת 1940 נמסר רכושם לידי האפוטרופוס הבריטי בארץ ישראל,מבני הציבור הועברו לידי הצבא והמשטרה הבריטים לשימושם,בסך הכול נכלאו מבין המושבות הטמפלריות החקלאיות מעל לאלף תושבים,מתוכם בשרונה מעל ל 380 תושבים,וילהלמה קרוב למאתיים תושבים,ובמושבות וולדהיים ובית לחם הגלילית כשלוש מאות וחמישים תושבים.
