ירושלים ספור שותפיו הטמפלרים של אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)1
משפחת מתיאוס פרנק הטמפלרית טוחני הקמח
פראנק מתיאוס ורעייתו גרטרוד פרנק האב
טחנת הקמח ברחוב עמק רפאים 6 , המבנה שנבנה מאבן בן שתי קומות, שלימים בחלקו האחורי של המבנה התווספו מבנים כאורוות חמורים ותוספות בניה נוספות , שטח המתחם של בית הטוחן מאחורי המבנה נחשב לגדול במיוחד כחמישה דונם שטחה.
על הקרקע שלה הוקמה תחנת קמח בשנת 1873 בשימוש בעלי חיים ביצול ,לאחר מכן שונתה לטחנת קמח בשיטת טפטיק – מדרכיה ,תחנות אלו כונו התחנות הישנות כאשר הוסבה תחנה זאת לתחנת הקיטור הראשונה במושבה הגרמנית בשנת 1892 תחנת קמח זאת השמיטה את פרנסתה של טחנת הרוח בימין משה שהייתה נתונה לחסדי משאבי הרוח כמו כן ההוצאות והתחזוקה עלו על הרווח שהופק בטחינת הדגנים.
כאשר בשנת 1915 באמצע מלחמת העולם הראשונה תקף הארבה את גינות הירק והעצים, גם במושבה הגרמנית ,הוא רכש ביחד עם ניקולאי שמידט חיטה מירדן ,אשר נחילי הארבה לא פגעו בהם, חלק מחיטה הטחונה חולקה כסעד .
לאחר מלחמת העולם הראשונה בסביבות השנה 1927 התמקמו בקומת הקרקע של המבנה בית ספר ופנסיון של גברת הם לתקופה קצרה ,כאשר הוגלו תושבי המושבה הטמפלרית מהמושבה הגרמנית בידי האנגלים בשנת 1939 הושכר המבנה למשפחות קצינים בריטיים ואנשי ממשל אשר עזבו בעת עזיבת האנגלים את ישראל בשלהי מלחמת העצמאות.
המבנה עבר לרשות מנהל נכסי נפקדים ולאחר מלחמת העצמאות שוכנו בו תשע משפחות של עולים חדשים כל משפחה קבלה חדר אחד והאורווה הפכה למקלחת ושירותיים משותפים לדייר הבית ,חלקם של הדיירים עזבו לאורך השנים ובקומה העליונה של המבנה התקיים לאורך שנים גן ילדים.
פראנק מתיאוס פרנק הבן
"מאפיית פרנק וליפמן" דרך בית לחם 24 (ליד ביתו השני של מתיאוס פרנק ) נפתחה בשנת 1926 , ליד מבנה המגורים הוקמו מחסניו של מתיאוס פרנק הבן ,במיקומו החדש דרך בית לחם 24 ,סיפקו קמח לתושבי השכונה ולאחר מכן ברחוב דרך בית לחם 22.
את פרנסתו מצא מתיאוס פרנק האב ,בתחילה מהפעלת טחנת הקמח שלו ליד ביתו בעמק רפאים 6 ,שיטות הפעלת התחנה השתכללו לאורך השנים ,בתחילה השימוש בעלי חיים (יש הטוענים בשימוש במים משתי הבארות שנחפרו בחצר) והשימוש באורוות בעלי החיים מאחורי המבנה, ובהמשך בטחינת הקמח בשימוש בכוח קיטור אדים שהמנוע שלה ניזון בצריכת פחמים ,בהמשך קורסין ולבסוף סולר ואחריתה שימוש בחשמל.
ליד ביתו החדש ברחוב דרך בית לחם 24 ,בשנת 1926 הקים מתיאוס פרנק הבן ,את תחנת הקמח ומאפייה בשותפות עם ליפא לפקין,מאפיה שבה מכר מאפים בעקר לבני הקהילה הטמפלרית בירושלים , הוא גם הקים מחסני קמח בצידו האחורי של הבית .
עד לפני שנים ניתן היה לראות ניתן את שרידי תחנת קמח הישנה כיון ניתן לראות את קשת שלושת הקשתות השריד לכניסה של תחנת הקמח ברחוב גורג לויד והמשמשת כיום כניסה למפלצת שנבנתה במקום תחנת הקמח , התחנה המוטורית החדשה והמאפייה עברו בהמשך לביתו החדש ברחוב דרך בית לחם 22.
את הבית הקודם ,השכיר בנו של מתיאוס פרנק בשנת 1910 ,למשפחת מנהל הדואר הטמפלרי בעיר העתיקה ,שהשתמש בה עד מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן הושכר המבנה למשפחת פאולוס, כאשר משפחת פרנק השני עברה לביתה החדש ברחוב דרך בית לחם 22 ,משפחת פרנק פתחה במקום תחנת קמח קיטורית חדשה ,במקום הישנה שנעזבה בבית הקודם.
אדווין פרנק הנכד ורעייתו הנאצית
הנכד אדווןין היה שותף לאביו מתיאוס פרנק השני , בטחנת הקמח ובמאפייה פרנק את ליפמן בדרך בית לחם 24 ולאחר מכן בבית 22 בית אהמן שהיה בית מפואר שנבנה במושבה הגרמנית בירושלים.
בשנת 1935 שב אדווין פרנק מבקור בגרמניה עם רעייתו הנאצית שנישא לה שם ,שנתיים לאחר מכן בשנת 1937 , הוזמן אליעזר ליפמן לארוחת ערב חגיגית בביתו של אדווין פרנק , שבה הודיעו לו בנימוס כי ,כי על אף נאמנותו וחריצותו יש לפרק את השותפות, משום שמשפחת פרנק ,קבלה על עצמה את חוקיי הגזע הגרמני ,שכללו את האיסור לקיים קשרים עסקיים ושותפות עם יהודים.
שותפות נוספת בשנות העשרים ,הייתה למשפחת למשפחת ליפא ליפמן ומתיאוס פרנק השני ובנו אדווין פרנק , לשותפות זאת הצטרף השותף השלישי שהיה בנו של בוירלה , האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה , שותפות זאת ,פתחה את מחסן העצים והפחם מיבוא גרמני לצרכי חימום, שהוקם בשטח תחנת הדלק כיום בדרך בית לחם ,(אחרי פסי הרכבת) לידו הוקם בהמשך מפעל לגריסת אבן לחצץ ומפעל ליצור בטון ומכירת מלט, לאחר ששותפות זאת פורקה המשיך ליפא ליפמן לנהל את העסק.
בשנת 1937 מסופרת האגדה במשפחת ליפמן ,שלאחר פרוק השותפות בידי אדווין פרנק וזמן קצר לפני שבני משפחת פרנק נעצרו והוגלו לאוסטרליה, נקרא בדחיפות ליפא ליפמן לביתו של אדווין ,בפגישה הזאת התבקש ליפמן לשמור ולנהל את משפחת פרנק עד שובם לירושלים לאחר המלחמה ,בהסכם חשאי בכתב שנחתם בפגישה ללא נוכחות עורך דין התחייב ליפא ליפמן להחזיר להם את הרכוש למשפחת פרנק ללא תמורה ,לכשישובו לארץ בתום המלחמה.
האגדה ממשיכה ומספרתת, כי אדווין ורעייתו הנאצית הבטיחו באותה פגישה ,כי יפעלו לשמור על משפחת ליפמן ,בעת וכאשר צבאו של המצביא רומל יכבוש את ארץ ישראל ,עקב ניצחונותיו במלחמתו במדבריות אפריקה ועמידתו בשערי גבול מצרים , כמובן שלהיסטוריה פתרונות משלה ואחרית המלחמה בנאצים ידועה.