ירושלים העדה והכנסייה החבשית האתיופית הנוצרית
הכנסייה האתיופית ברחוב אתיופיה 10 ,טלפון לכנסייה 02-6282448
הקדמה
מאגדות זקני ירושלים כך מתוארים בני העדה : בין אנשי העדה ישנם בעלי חזות נעימה ורכה ולמולם אנשים בעלי תווי פנים גסים המזכירים עבדים כושיים , צבע עורם לפעמים ורדרד ולפעמים כהה,זקנם של נכבדי העדה דלילים רובם בעלי מבנה רזה,חלקם מהלך בהליכה אצילית וחלקם מעדיפים את היחפנות ומראה המרושל ,חלקם הגדול משתייך לחצר המלוכה האתיופית , אך האנשים המרשימים בעדה הם ללא ספק נזירי העדה וכוהניה .
על פי המסורת החבשית המפגש הראשון בין העם היהודי והעם החבשי התקיים במפגש המלך שלמה עם מלכת שבא שנחשבה למלכה נאורה וחכמה בעת העתיקה ,בעת שהגיע לירושלים על מנת לחוד חידות לשלמה המלך שפיקחותו הייתה לשם בעולם העתיק , יש הסבורים כי בהביאה למלך שלמה ,מאה ועשרים כיכר זהב כתשורה , אין בהם להעיד כי המפגש נועד לחידות , אלא למפגש של אישה צעירה עם מלך ,שהחליטה לפגוש אישיות מפורסמת בעולם העתיק.
השפה החבשית הרשמית האמהרית שייכת לשפות השמיות, אנשי חבש נקראו בתקופה הבריטית איבסינים ( האנשים השחורים) וחבש כונתה ביסיניה , שהגיעה מהמילה העברית בחש (הכוונה לארץ תערובות האדם) החבשים אינם בני גזע טהור אחד, הרכב האוכלוסייה הגנטית של החבשים מורכב מתערובת אנשים שיצרו את הממלכה שהורכבו מבני לאומים שונים .
השם שניתן לחבש כאיבסיניה ,לא מצא חן בעינם ולכן הם מכנים את עצמם אתיופים שפרושה בעלי הפנים הכהים ,במציאות הרכב האוכלוסייה החבשית מורכבת משלושה גזעים עיקריים : כושיים אפריקאנים,אנשים זרים שהתיישבו במדינה וילידי הארץ הקדמוניים, כול גזע שמר לעצמו את שפתו ומנהגיו , ולכן ניתן למצוא ברחבי חבש שבעים שפות ותת שפות המדוברות בקרב שלושת הגופים העיקריים המרכיבים את חבש.
בחבש ארבעה מחוזות שבראש כול אחד ניצב אדם המכונה נאגוס ,מהמלה העברית נוגש שפרושה (מושל) ,מעליהם ניצב האדם שתוארו נאגוס נאגאסטי שפירושו נוגש הנוגשים או הקיסר – המלך ,עיר הבירה של חבש אדיס אבבא נבנתה לאות ניצחון ,בידי מלאניק השני הגדול,כאשר גבר במלחמה על הצבא האיטלקי בשנת 1896 , מקור השם כפי הנראה משיבוש המלה העברית פריחת ההדס באביב .
מדינת חבש לאחר הניצחון על צבא איטליה בשנת 1896
כתוצאה מתבוסה האיטלקית בשנת 1896 , חתמו איטליה וחבש על אמנת שלום שבה נקבע כי השלטון החבשי על ארצם ימשיך להיות עצמאי ,תוך כדי הכרה איטלקית בזכויות הלגיטימיות ועצמאותם של החבשים בארצם, לאחר כעשר שנים חתמו על האמנה גם המעצמות אנגליה,צרפת ואיטליה כתוספת לעצמאות של החבשים ,עוד הוסיפו באמנה כי כול הסכם זיכיונות ,שיערך וייחתם בנפרד בין חבש לכול אחת מהמעצמות ,לא יפגעו המעצמות האחרות החתומות על האמנה.
כעשר שנים לאחר גמר מלחמת העולם הראשונה והחשדנות כלפי המעצמות איטליה,אנגליה וצרפת למטרותיהם הפוליטיות כצעד נגד מסרו החבשים זיכיונות לארצות הברית בשנים 1926-7 , אנשי עסקים אמריקנים שפעלו בחבש הצליחו לקבל זיכיון לחיפושי נפט במערב חבש ושאיבתו מידי השלטונות החבשים ,הסיבה לנתינת הזיכיון הייתה המחשבה החבשית כי האמריקאים מחפשים רק עסקאות כלכליות גרידא ולא שילוב פוליטיקה ומסחר, עוד הסכם ערכו שלטונות חבש עם חברת וויאט האמריקנית לבניית סכר באגם צאנה ( מקורות מימי הנילוס) .
כאשר נבחר בשנת 1928 היילה סילאסי לקיסר שזהו השם האחרון שהוענק לו בנוסף כנגד הסכנות מהמעצמות לממלכתו , היילה סילאסי (שפרושו כוחו וצבאו ישולש ), על מנת שיוכל לעמוד כנגד אויביו והסכנות ,או בשמו החבשי הנוסף ( מרד אזמש אספאוזיני) בן העשרים , ישנם גם בתואריו הנוספים בחבש : מלך המלכים, גור אריה יהודה ונבחר האלוהים , אגב כול שמותיו תורגמו לשבעים השפות ותתי השפות המדוברות בחבש ,על מנת שכול התושבים ידעו את תואריו.
הגיון החיבור לממלכת חבש טמון בנדידת יהודים
בספרות התנ"כית אין הרבה מידע לפגישות הללו שהתקיימו בינם בעת ששהתה מלכת שבא בירושלים, ולכן הדמיון והסיפורת היא המרכיב הדומיננטי בפרשנויות הביקור,ובתוספות הרומנטיות והוספת הנופח המסתורי לספור זה ,על פי ההיגיון יש המשערים כי הקרבה הגאוגרפית של שתי גדות ים סוף ( עציון גבר) וקשרי המסחר הם שגרמו להתקרבות זאת.
אפילו קיימות עדויות על קהילות יהודים באזור חיג'ז ,שהשפיעו על אחד ממושלי תימן שאמצם אל ליבו והעביר את חלקם להתגורר בעיר צנעא בתימן ,קיימות עדויות על שבטים יהודיים במדבריות ערב הסעודית, שהנביא מוחמד בעת שהחל להפיץ את דתו ,חיזר אחריהם על מנת שיתמכו בו ובדתו החדשה.
על פי הסברות ועל פי המשפט הידוע ,של הפלגת אוניות לאופיר ולאורך ים סוף ,מידע זה מעיד על קשרי מסחר ענפים כאשר ממלכתו של שלמה הגיעה עד עציון גבר,הלוא היא אילת נוכחות יהודית במושבות או התנחלויות לאורך ים סוף ,אנו מוצאים בתקופה שאחרי חורבן בית ראשון על פי הכתובים וממצאים ארכאולוגיים.
ספור המסורת החבשית ששאבה את מנהגיה מהיהדות
בספר מלכים באחד הפרקים אין ציוני דרך ליחסים קרובים בינם, אלא שבפרק לאחר מכן מסופר על אהבתו של שלמה לנשים נוכריות,כמו שנאמר אלף נשים היו לשלמה, נהוג לחשוב כי פיקחותו של שלמה ,שולבה בקיום הסכמים ובריתות עם ממלכות שכנות ,בשילוב מעין חתונות עם נשות האצולה בממלכות הסמוכות לא כפעולה שובבנית ,אלא כמעשה שתחילתו במחשבה ,כשם שאומות באירופה ,קשרו התאגדויות בנישואים בין חצרות המלוכה לבריתות שלום.
במסורת החבשית – אתיופית, אכן נוצר מגע גופני בן שלמה ומלכת שבא ,שממנו נולד הצאצא שלימים נקרא המלך שלמה אביהו , בפי החבשים המלך מנליק הראשון (משיבוש המילה העברית מלך )מייסד שושלת שלמה המלך, אימו מלכת שבא זכתה בכינוי הלוכדת של האריה משבט יהודה בעקבות לידה זאת, אחד מכינויו של המלך מלאניק אשר ייסד את השושלת הקיסרית האתיופית באתיופיה, כונה גם הוא הלוכד של האריה משבט יהודה .
למסורת החבשית של הצאצא והקמת השושלת החדשה, אין הוכחות מדעיות כתובות אך המסורת הזאת ,משמשת את העם והמלוכה החבשית עד עצם היום הזה,עד היום על פי המסורת החבשית ,הם עם נבחר כיורשי רוחם של בני ישראל ומוצא מלכם מליאנק הראשון מזרע דוד .
הדמיון והאגדה הם שנותנים למסורת את האוויר לנשימתה,מאדירה את המסורת האגדה שמלניק הראשון (משיבוש המילה העברית מלך ) בצעירותו , הגיע גם כן לביקור בירושלים לביקור חשאי אצל אביו שלמה.
האגדה ממשיכה בסיפורה ,ומספרת כי לקראת סיום ביקורו החשאי בירושלים הוציא המלך מלניק הראשון ( על פי המסורת החבשית הם ניתנו לו בידי המלאך מיכאל) את לוחות הברית וארון הקודש מבית המקדש ונשאם לאתיופיה – חבש ,שם הציבם במבנה הכנסייה העיקרית החבשית של היום בכנסייה באכסום, את ארון הקודש ולוחות הברית שמונחים בתוכו על פי המסורת החבשית בכנסייה באכסום , אין רשאים להראותם לאדם זר, רשות זאת מוקנה רק לכוהני הדת הגדולים.
בנוסף על פי המסורת החבשית ,הביא מלאניק הראשון מביקורו בירושלים , אנשים יהודים משבטי ישראל שישמרו ויעבדו את השם, מלווים יהודים אלו על פי המסורת החבשית הם שלימדו והנחילו את התורה לנזירי העדה , על פי חיי ומנהגי המסורות העתיקות היהודיות והמנהגים היהודיים , נתנו לנזירים אלו את האדיקות המנהגים והאמונה בדתם, על פי המנהגים הקדמוניים בטרם עלות הנצרות כדת .
כאשר בוחנים כתובים חבשיים עתיקים,מבחינים בסיפורי האגדות של המסורת החבשית המעורבבים בקורות משפחות אתיופיות – חבשיות ובאילנות היוחסין שלהם עד תקופת המלך מלאניק הראשון, אגדות ירושלים מראשית המאה התשע עשר ,טוענות כי הנזירים החבשיים שהגיעו לביקור בירושלים ובאזור בית המקדש החרב ( הר הבית) חלקם אינם אלא צאצאים ישירים של בית המלוכה החבשית המחופשים כנזירים, המנסים לחוש את אווירת מלכות שלמה בבית אביהם מולידם .
באותה תקופה על פי מסורת החבשית נכתבה החוקה העתיקה בשם סיראטה מינגהיסט שמתחילה בתיאור הקשר לארץ ישראל ,לאחר שחזר מאלניק הראשון לחבש הוא הנהיג מסורת של מינוי "הלויים " בעיר אכסום ,לשופטים ושומרי התיבה בבתי התפילה.
סיפור הממלכה היהודית בהרי חבש
במסורת החבשית ובכתובים מהמאה הראשונה שלאחר הספירה ,מסופר על ממלכה עצמאית של בני יהודה (יהודים) המתגוררים בין ההרים בחבש ונחלקים לשלוש קבוצות ( מה שאנו מכנים היהודים הפלאשים) ,לחיזוק סיפורה של הממלכה היהודית,נוספו עדויות על ממלכה עצמאית זאת המופיעים בכתובים מתקופת ימי הביניים , יש הטוענים כי האוכלוסייה היהודית בממלכה החבשית גדלה עקב השפעתם של היהודים על תושבים אתיופים בישובים הקרובים לממלכה ושהצטרפו לדתם של היהודים.
סימוכין לעדויות אלו ,של יהדות כדת בתוככי חבש ,בטרם החלה הנצרות לחדור למדינה ,ניתן למצוא בספרי החוקים העתיקים של החבשים,יש לציין כי בזמן חדירת הנצרות לחבש לאחר שמלכיה הושפעו מממנה , התקיימה סוג של נצרות המעורבת במנהגים וחוקים שהיו מקובלים בחבש בימי קדם,במיוחד בהאמינם במשיח בן דוד שחיבר בחבש את הדת היהודית והנוצרית לכת נוצרים הפועלת בערכים שונים מהמקובל בנצרות האורתודוקסית .
כניסת הנצרות לממלכת חבש
על פי המסורת הנצרות בחבש, החלה את דרכה במאה הרביעית לספירה, כאשר היא הושפעה מהכומר פרמנטיוס , כומר שקיבל עליו את הנצרות בעיר אלכסנדריה במצרים , לאחר קבלת הדת הנוצרית עבר הכומר לעיר העתיקה בירושלים והתיישב במנזר דיר אל סולטאן באזור כנסיית הקבר בעיר העתיקה, מי שהביא את הדת הנוצרית מירושלים לחבש היו אנשי אצולה חבשים, שביקרו בירושלים ( ממלכת יהודה) ואשר הושפעו מהנזיר ומדתו בעת שביקרו בירושלים.
עדויות לכך ניתן למצוא בכתביו ובאישורי הישיבה של אתיופים בירושלים במנזר ,שניתנו בידי הכליף עומר ממחצית המאה השביעית .
הזרם האתיופי בנצרות שייך לנוצרות המזרחית , חדירתו במאה הרביעית התחזקה כאשר המלכה האתיופית התנצרה בעצמה ,נזירים אתיופים החלו להגיע לארץ ישראל לא לביקור אלא להתיישב ולחיות בארץ ישראל, בתקופת השלטון הממלוכית , במאות 14-15 הם אף גדל מספרם והם הקימו מנזרים נוספים , בתקופה העותומאנית הטילו מיסים כבדים עליהם ומספרם פחת בישראל.
על פי הסברות מנזר דיר אל סולטאן ,הועבר או נרכש בידיהם של החבשים הנוצרים ,כמקום הכשרה ושהייה של מאמינים חבשים בארץ ישראל , יש המגדילים וטוענים על פי המסורת החבשית , המקומות המקודשים לארמנים כיום , בעברם היו מוסדות השייכים לכנסייה החבשית, האפשרות להוכיח סברה זאת, נטועה במסורת ופרט לרישיון של המנזר, שמאשר את בעלותם הראשונה של החבשים, על המנזר הנוצרי הירושלמי .
להעברה הבעלות של נכסיהם לידי הארמנים , יש סימוכין בכתובים ,על פי הכתוב , כי עקב מצבם הכלכלי הקשה של החבשים בתחילת המאה השבע עשר , נאלצו הנזירים החבשים לוותר על זכויותיהם החוקיות המשפטיות ,על המקומות הקדושים שלהם בירושלים ולמכרם לידי העדה הארמנית בתקופה העותומאנית ,בתמורה לדיור וכלכלה לנזירי הקהילה החבשית.
על פי העדויות והמסורת העתיקים זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהחבשים איבדו את רכושם ,על פי הידוע ,מנזר דיר אל סולטאן ובית התפילה להתחדשות הצלב הסמוך , נגזלו מהחבשים בעת מסעות הצלב וכבוש ירושלים בידי האבירים ,לדעת החוקרים אולי הסיבה נעוצה ,משום שהנצרות על פי התפיסה החבשית ,שונה מהנצרות האורתודוכסית המסורתית,למרות שבאותה העת ,עשרות נזירים אתיופיים ירושלמיים ,המשיכו לעבוד את ישו, בחלקם בכנסיית הקבר ומכאן חזקתם ,על חלק מהקבר הקדוש בכנסיית הקבר.
הכנסייה החבשית דיר א סולטאן (בני שלמה) בעיר העתיקה
הכנסייה כפי שתוארה בתחילת המאה העשרים לאחר שהוחזרה לידי הכנסייה החבשית,המתחם סביב לכנסייה היה מוקף חומה,שער עץ נעול כאשר נפתח הוביל לחצר מרוצפת אבנים,במרכזה מבנה הכנסייה בעלת הכיפה העגולה האפורה , בחצר נטועים עצים מסביב המתחם הכנסייה הרוסית ומסגד בעל צריח מואזין.
לאדם הזר המבקר שאינו מכיר את תולדות הכנסייה ,נראה המקום כעין קבר של קדוש מוסלמי, מבנה ישן בעל כיפה במרכז החצר,על אבני האבן בחצר חקוקים צלבים,כאשר מתבוננים מבעד לחלונות מבחינים בנרות המאירים את החשיכה שבפנים, מן החלונות מריחים ריח קטורות שנודפים מהכנסייה ,לידו ממוקם בית התפילה הנקרא התחדשות הצלב הממוקם בכנסיית הקבר שהיה בעברו שייך לכנסיית דיר א סולטאן לפני שמכר לארמנים .
חלקם של נזירי הכנסייה החבשית מתגוררים במעין מערת קטקומבות בגג הכנסייה שלהם על מנת לשמור על זכויותיהם במרכזה של הכנסייה תיבה הקודש, ליד הכנסייה החבשית הקטנה ממוקם אולם תפילה , שעליו פרצה מלחמת זכויות בין הקופטים והחבשים ,כתוצאה מכך נקבע כי הקופטים ראשיים להתפלל בבית התפילה בימי ראשון למשך שעתיים, מפתח בית התפילה נמצא בידי הכוהן הקופטי הגדול המשמש כראש הכנסייה החבשית והמחויב להתגורר במגוריהם של הנזירים החבשיים.
מרבית הנזירים החבשים כשלושים נפשות של נזירים ונזירות,מתגוררים בחצר הכנסייה בתוך כשלושים מבני חמר וצריפי עץ הצבועים בצבע תכלת והממוקמים בין עצי החצר ככפר קטן ,פרנסתם מגיעה מהשכרת מבנים בבעלות חבשית באזור רחוב החבשים ,הנביאים והלני המלכה בירושלים.
הנזירים הנם ממעמד פשוט ,דוברי ערבית ואמהרית,אנשים פשוטים ושקטים החיים חיי פשטות ,חדריהם פשוטים וכוללים מיטת עץ ושמיכות ,ראש הנזירים דובר גם צרפתית בחצר ממוקם שטח מגודר, שבו על פי האמונה נמצא הסלע ,שעליו אמור אברהם להעלות את יצחק לעולה .
כנסייה נוספת השייכת לכנסייה החבשית בעיר העתיקה נקראת "חרט נאצרה "המשמשת כמשרד לכנסייה החבשית בירושלים והמרכזת את הנצרות החבשית בירושלים.
בירושלים קיים נציג הכנסייה האורתודוכסית הנוצרית החבשית ,הנתמך בידי הוותיקן ומיצג את החבשים הנוצריים ,שאינם שייכים לכת הכנסייה החבשית השלטת ,הכומר שבעבר מילא את מקומו אבא קאסיי , ייצג אנשים שנמלטו מחבש בעת שקיסר חבש ,הכריז על גרוש תושבים בני העדה המוסלמית ובני העדה האורתודוכסית הנוצרית ,שלא הסכימו להמיר את דתם לנצרות הכנסייה החבשית.
הקשר היהודי למסורת ולדת הנוצרית חבשית
הכנסייה החבשית הינה שונה במנהגיה מכנסיות אחרות ,במבנה שלהם ובמנהגיה המסורתיים ,ממנהגים הנהוגים בכנסיות נוצריות אחרות בעולם, הסיבות ה עיקריות לשוני בין הדת הנוצרית החבשית לזרם הנוצרי האורתודוקסי המסורתי , נובעות משורשי המסורת היהודית העמוקה שהונחלה בעם החבשי מימי מלכת שבא והמלך שלמה ,באמצעות התושבים היהודים שהתיישבו בחבש, מסורות אלו ,לא אפשרו לקבל את הדת הנוצרית כלשונה ובעת הכנסת הנצרות לחבש ,התערבבו בה המסורות המושרשות הדתיות המסורתיות .
לאמונות ומסורת זאת,יש להוסיף את שנאת הנוצרים ליהדות והחיבור בין מסורות חבשיות והצידוד במנהגים יהודים ששולבו ביסודות הנצרות החבשית ומילים עבריות ששובשו לתוארי המנהיגים הדתיים ,גרמה לנצרות המסורתית להסתייג מהנצרות החבשית השונה.
שוני נוסף נובע מן הסיבה , שהנצרות החבשית החלה את כניסתה לחבש במאה הרביעית לספירה ,מהשפעתו של הכומר פרמנטיוס המצרי ,לכן נקבע במסורת החבשית , כי בראש הכנסייה החבשית יעמוד איש דת ממוצא קופטי מצרי ,תואר התפקיד שניתן הוא אבו סלאמה כמו המילה העברית ( אב השלום) ,תפקיד נוסף יש לאדם הממונה על לוחות החגים וימי התפילות שנקרא עקובי שעאת, שבוש המילה העברית ( עוקב השעות) ,דוגמא נוספת למילה עברית בתואר ניתן לשופטים העוסקים בדת הנקראים הלכה ( הפוסקים את החלטותיהם על פי ההלכה כמנהג היהדות.
דוגמא בולטת אחרת לקשר היהודי והמסורת החבשית ,הוא מנהג ערי המקלט לאנשים שעברו על החוק, כדוגמת ערי המקלט שהיו נהוגים בארץ ישראל,אוסף חוקים אלו כך משערים נגזרו ממה שנקרא במסורת היהודית אוסף השבעים ,קובץ מאמרים חשוב יהודי שהלך לאיבוד אך מתואר במסורת היהודית של התורה שבעל פה.
למעשה תרגום חנוך לשפה והמסורת החבשית נתגלה בשנת 1870 , ספר החנוך שמוזכר בספר בראשית הינו מעין יומן המשלב ספורים דמיוניים וסיפורת מתקופת העבר,שבו רשם חנוך את חוויותיו ודעותיו כפי ששמע או חווה על העולם הקדום בעת יצירתו ,כפי שמתוארים בספר בראשית על הווצרות העולם,תאור גן עדן והחיים בו , קיימים עוד ספרים כאלה שנתגלו בחבש והקשורים לתיאורים של מעשים ומאורעות במסורת היהודית.
מנהגי השבת של החבשים כוללים שביתת עבודה בימי השבת וימי הראשון על פי הכנסייה למרות שהמנוחה בימי השבת ,חשובה לעין ערוך ,מיום המנוחה של יום ראשון, בני הכת הנוצרית החבשית מאמינים בכשרות היהודית ,בדיני הטהרה ,הם אינם מצטלבים ואינם עוברים התוודעות .
מנהגים נוספים הם : טקס המילה של הגברים והנשים בצעירותם ( אין אני יודע האם גם כיום נערכת הברית אצל הנשים) , קיימים דיני אוכל לאיסור והמותר ,והבולט באיסורים הוא מניעת אכילת הגיד של החיה על פי הכתוב בספר בראשית, טקס כפרות ושחיטת בעלי חיים , בעת שהשוחטים עושים מלאכתם מפנים את ראש החיה לכוון ירושלים .
יש הסבורים, כי קיום מנהגים יהודיים אלו בעדה הנוצרית החבשית ובידי אנשי דתם והמקבילים אליהם ,בשינויים קלים מקורם של המנהגים ביהדות ,סימנים אלו מתחזקים מעדויות המעידות, שאכן הגיעו יהודים מארץ ישראל לחבש (אולי בימי המלך מאליק הראשון) והנחלת המנהגים היהודים בנצרות האתיופית ובדתם .
חל איסור חמור להציב או ליצור פסלים מעץ או מאבן ,בכנסיות הנוצריות ,על פי הפסוק לא תעשה לך פסל ומסכה ,מנהג הענקת הפתיל הכחול לנער אתיופי המגיע לגיל 13 דומה במעט למנהג הציצית,שמות ימי השבוע באמהרית דומים לשמות ימי השבוע העבריים,ותחילת השנה האתיופית העממית חלה מתקיעת השופר בראש השנה ,דמיון וערוב של מנהגי יום כיפור היהודי ביחד עם מנהגים נוצריים מימי השליח יוחנן הקדוש נחוג על פי המסורת החבשית .
למנהג חגיגת יום הכיפורים על פי המסורת הנוצרית חבשית , מתווסף מנהג הכפרות ושחיטת בעלי החיים ,בנוסף לטקס המקביל היהודי הטבילה,כי על פי המסורת החבשית הנוצרית הם נטבלים כמנהגי הנוצרים והיהודים ובל נשכח את שמירת השבת היהודית עם שמירת השבת הנוצרית ביום ראשון ,שבו בדרך כלל לא עובדים ולא נוסעים.
הקשרים יהודיים של בית הכנסת לבין הכנסייה הנוצרית החבשית
במרכז אולם התפילה בכנסייה החבשית ניצב דוכן התפילה הנקרא תיבה, כנהוג במסורת היהודית העוברים על פני התיבה ,
הכנסייה החבשית בירושלים נחלקת לשלושה חלקים ,כפי שהיה נהוג בבית המקדש בירושלים שנבנה בימי הורדוס,חצר הכנסייה, אולם התפילה וקודש הקודשים ( יקדש הקדשים) או בלשונם קדאשת קדושאן ,שאליו נכנס רק בימי החגים ורק הכוהנים הגדולים של כול אחת מהעדות החבשיות , בכנסייה החבשית בחדר קודש הקדושים , מונחת התיבה המסמלת את ארון הברית והמקבילה לארון הקודש בבתי הכנסת העבריים.
הכנסייה האתיופית מנתה בעבר הרבה מאמינים אך כוחם ירד בשנים האחרונות.הכנסייה האתיופית ברחוב אתיופיה בירושלים שנבנתה בשנים 1882-1893 והמוקדשת לאם ישו מרים על פי הכתובת שעל הכנסייה שבה כתוב הכנסייה הזאת מוקדשת למרים הבתולה.
תקופת השפל של הכנסייה החבשית בירושלים במאה השמונה עשר.
בנקודת זמן זאת ,החלה הכנסייה החבשית לאבד מכוחה ואחיזתה בירושלים העתיקה,מספרם הלך ופחת ונוספה לזאת מגפת החולירע שפרצה בירושלים העתיקה בשנת 1838 , המיתה רבים מנזירי הכנסייה ודיללה את כמות הנזירים החבשים בני משה ואת ההשפעה של הכנסייה החבשית בירושלים.
יריביהם הקופטים ממצרים של החבשים, ניצלו את מצבם הקשה של בני העדה ,בנוסף למלחמתם בכת הנוצרית השונה והחלו במסע הלשנות לפאשה של ירושלים ,וטפטפו לאוזנו כי מקור מחלת החולירע , נמצא בדירותיהם של בני העדה החבשית בירושלים, כתוצאה מכך, פקד הפאשה לשרוף את הדירות במטרה להילחם במחלה בתירוץ סניטרי בריאותי אלא שבאותה הזדמנות העלו באש גם את הספרייה של הכמורה החבשית ובעיקר את הארכיון ההיסטורי של הנצרות החבשית, על פי המסורת זאת למעשה הייתה מטרתם של הקופטים במסעם נגדם.
בשעה שנשרף הארכיון של העדה החבשית ,הצליחו הקופטים להשמיד כול מסמך והוכחה לבעלותם של החבשים על המנזר והמוסדות הדתיים שלהם מהמאה הרביעית לספירה, בני העדה החבשית הפכו לכן לעבדי הכנסייה הקופטית ,שנהגה בנזירים ובאזרחים החבשים בצורה אכזרית ומשפילה ,כולל קשירתם בשלשלות ברזל ונעילתם במרתפי המנזר המריבות הגדולות נמשכו לפעמים עד מקרי מוות בוויכוחים בזכויותיהם ושטחיהם של החבשים בכנסיית הקבר, מריבות אלו נמשכות עד עצם היום הזה .
תחילת ההתחדשות של התבססות החדשה בארץ ישראל במאה השמונה עשר
הרצון לרכוש חלקות לבניית מבנים וכנסיות נוספים בירושלים ,נוצר לאחר ביקור גברת מהאצולה באתיופיה בסביבות 1880 בירושלים וכאשר חזרה למלכה טאיטו אשתו של הקיסר מלניק השני ,שקדם לקיסר להיילה סילאסי שהייתה נוצריה מאמינה,כאשר חזר הקיסר מלניק השני שחי עד שנת 1913 ,יצר חברות עם סולטן עבד אל חמיד העותומאני וקיבל רשות לרכוש שטחי אדמה ואף לבנות מבנים לבני הקהילה האתיופית בירושלים , את האדמה רכשו מלניק השני אשתו טאיטו וראס מקונן אחד משריו,את תנופת הבנייה המואצת יש לייחס לבנו של השר מקונן ,ראס תפרי שהוכתר לקיסר אתיופיה בשנת 1928 בשם היילה סילאסי .
היילה סילאסי בשמו החבשי ( מרד אזמש אספאוזיני) בן העשרים , או כפי שכונה בנוסף בחבש : מלך המלכים, גור אריה יהודה ונבחר האלוהים , אגב כול שמותיו תורגמו לשבעים השפות ותתי השפות המדוברות בחבש ,על מנת שכול התושבים ידעו את תואריו.
תנופת בניית הבתים החלה אז בבניית בתים של נציג הקיסר האתיופי מלניק השני ועוד אישים אתיופיים שרכשו אדמות ובנו קרוב לחמש עשר בתים באותה עת, כיוון שחלק גדול מהאוכלוסייה של בעלי הבתים הייתה ממוצא אתיופי נקרא הרחוב החבשים בתקופה הבריטית Abyssinian street או אתיופיה נכון להיום, בבדיחות הדעת עקב ריבוי המשכילים שגרו ברחוב כונה הרחוב בידי בעל העיתון חבצלת מר פרומקין כרובע הלטיני.
חלק גדול של בני המלוכה ברחו לירושלים בעת שהאיטלקים כבשו את ארצם בשנת 1936 ושלטו בה עד שנת 1940 ,בין הנמלטים הקיסר היילה סלאסי אך הוא התגורר שלושה חודשים והמשיך למגורים באנגליה ,אך בניו ובנותיו נשארו בארץ עד אשר עזבו האיטלקים בשנת 1940 את אתיופיה לאחר כיבושה,צאצאיו ממשיכים את המסורת של העלייה לרגל לירושלים כמצווה הגדולה של הנצרות האתיופית .
מרכושם של הכנסייה החבשית נותרו : בתים ברחוב החבשים מספר 1,3,5,7,9,13,18 ברחוב הלני המלכה בית מספר 1 המשמש למסחר, מסעדות ומגורים ,בית מספר 9 בית טפחות , בית מספר 13 הקרוב לחצר סרגיי,בית מספר 21 של רשות השידור אשר נהרס ונבנה מחדש בשנת 1903בעקבות זעמה של המלכה טאיטו על נציגה בארץ שבנה את המבנה וחקק על הכניסה את שמו , עוד נמצא בראשותם בית הקונסוליה החבשית ברחוב הנביאים .
הפוליטיקה במיטבה בכנסיה הנוצרית בארץ ישראל בסוף המאה ה 19
חבל ההצלה של הכנסייה הנוצרית החבשית ונזיריה ,אל מול השליטה הקופטית על חיי הנזירים החבשים , ניתן להם בשנת 1842 , כאשר המעצמות האנגליות והפרוסיות ,הקימו במשותף בירושלים את ההגמוניה ,של הנצרות הפרוטסטנטית המאוחדת , בראשה ניצב הארכיבישוף גובוט ,שהגיע לאחר כהונות של ארכיבישוף בחבש ובמלטה, מתוקף תפקידו בראש ההגמוניה החדשה , הוא לקח את העדה חבשית תחת כנפיו, נתן להם הגנה על זכויותיהם במקומות הקדושים במיוחד בכנסיית הקבר.
אלא שמי שמכיר את הארכיבישוף גובוט ,מבין כי היו לו מניעים ומטרות פוליטיות דתיות לטיפולו בבני העדה החבשית, (בעיקר הניסיונות הבלתי נלאים של הפרוטסטנטים בארץ ישראל ,להמיר דתם של אזרחי מדינת ישראל ( בקהילות היהודיות והמוסלמיות ) ,בקיצור מטרותיו הייתה להגדיל את כוחה ומשקלה של הכנסייה הפרוטסטנטית ,בייצוג הכמורה של ארץ ישראל כמשקל נגד לאורתודוכסים , הגדיל הקונסול הבריטי פין בארץ ישראל באותה תקופה והחל לתת לחבשים שעלו לירושלים דרכונים בריטים ודמי כלכלה למען יוכלו לשהות בארץ .
העדה החבשית ונזיריה לא האמינו לגובוט ולמטרותיו ,וקסמו להם דווקא החיזור והבטחות של הכנסייה הפרבוסלאבית הרוסית , שהחלה לחדור לארץ ישראל למען הצליינות של אזרחי רוסיה ,הרוסים הבטיחו לחבשים עזרה חומרית וכספית.
מנגד בקשה הכנסייה הרוסית בתמורה ,שהכמורה האתיופית תוותר מעט על כוחה במשקלה היחסי במסגרת הנצרות הכללית בארץ ישראל ותאפשר לכנסייה הרוסית להידחף למסגרת הסדורה והקבועה הנוצרית ,כלומר שהכנסייה החבשית תוותר על שנים מנכסיה בירושלים ,בתמורה לעזרתה ולסייע לרוסיה להיכנס לחלוקה הקבועה של הכוח והשליטה ,שנקבעו בעבר למסגרת השליטה הנוצרית הכללית בארץ ישראל.
המסגרת הסדורה הכלל נוצרית העתיקה בארץ ישראל, מנעה חלוקה נוספת וירידת כוחם במסגרת הנוצרית הכללית של הכתות שביססו את מקומם ,כפי שנקבע בזמן העתיק ואשר קבע ,את החוקים והמשקל הסגולי של המנזרים הכנסיות, מספר המכהנים במסגרות הדתיות והזכויות שונות , כלפי הממסד השולט בארץ ישראל.
הרוסים ניסו בצורה הזאת , ללחוץ על השלטון העותמאני ,להחזיר לחבשים את זכיותיהם בהאמינם כי החבשים יוותרו על חלק מכוחם במרקם הנוצרי הכוללני בארץ ישראל, לאחר שהצאר הרוסי ורעייתו תמכו כספית ואף שלחו כוח לוחם למלחמתם בקרב טריפולי , הכוח הרוסי היה דומיננטי בניצחון התורכי בקרב.
כתוצאה מכך, השיגו הרוסים היתר מהעותמאניים , לבקר ולחפש העתקי קושאנים וזכויות של הכנסייה החבשית בארץ ישראל, בארכיונים בקושטא ואכן לאחר חיפוש נמצאו העתקי המסמכים בארכיונים העותמאניים ,המוכיחים את בעלותם על המוסדות הנוצריים החבשים , מסמכים שהיו בעבר ברשות החבשים ושנשרפו בשרפת הארכיב בעיר העתיקה בידי הפחה בעידוד הקופטים המצריים .
בחיזורם זה של הרוסים אחרי הנצרות החבשית ,הוזמן הכהן הגדול החבשי בארץ ישראל לביקור אצל הקיסר הרוסי, אותו ערך עם פמליה של מאתים איש , הרוסים אף פנו לבית המשפט הלאומי בהאג על מנת לקבל פסיקה לטובת החזרת הרכוש החבשי בירושלים לידיהם .
אביב העמים בין הרוסים לחבשים ,נעלם והסתיים כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה,שבה נחשבה רוסיה אויבת לשלטון העותומאני, בתוספת השתלטות הכנסייה הרוסית האורתודוקסית על רכוש הכנסייה הפרבוסלאבית הלבנה של הצאר הרוסי ,שהוצא להורג בתום הקרבות בין הרוסים הלבנים לכוחות הקומוניסטים, אשר ניצחו בקרב על השליטה ברוסיה.
מאידך גיסא השלטונות התורכיים ראו בפעילות הרוסית אנגלית חדירה שאיננה מקובלת עליהם מהנימוקים : שאת העדה החבשית מייצג הארכיבישוף הקופטי ולכן החבשים הם תת מחלקה בעדה הקופטית וכך צריך להתייחס אליהם במיוחד משום שהתורכים אינם מכירים במדינה החבשית ולכן הם ראו בפעילות המעצמות הזרות התערבות בענייניה הפנימיים של תורכיה בארץ ישראל.
הגדילה הממשלה החבשית ובשנת 1905 ערכה משאל בין הכתות הנוצריות בארץ ישראל לגבי זכויותיה ורכושה ,בלא לצרף לסקר זה את העדה הקופטית הנוצרית האורתודוקסית, לאחר שנעשה הסקר התברר כי כול הכתות הנוצריות אישרו את זכויותיהם של החבשים בנצרות וברכושם לרבות אחיזתם בחלק מכנסיית הקבר ,את תוצאות הסקר בשנים 1907-8 הגישו החבשים לתורכיה על מנת לממשם,אך תורכיה החליטה לשמר את הקיים ולהיות ניטראלית בסכסוך הנוצרי.
אגדה ירושלמית של זקני העיר ,מתארת את ההוזה מיכאל הלפרין ,נכדו של הגאון המלבי"ם לנסוע למדבריות אפריקה ללמוד את מנהגי הנחשים ,על מנת שיוכל לעבור במדבר בדרכו לחבש להיפגש עם הקיסר מלאניק השני ,כיוון שישב מיכאל וחקר את תולדות חבש ועל פי המסורת היהודית והחבשית, החבשים הם מצאצאי שלמה המלך ,לכן בחלום נסיעתו למלאניק השני בחבש, הוא היה אמור לבקש מהקיסר ,שישלח את צבאו על מנת לגרש את התורכים משלטונם בארץ ישראל,זאת כיוון שלדעתו של מיכאל הלפרין ,גורל העם היהודי בארץ ישראל ,קשור למסורת הקשר בין תושבי ארץ ישראל לחבש.
הכנסייה החבשית ומוסדות הכנסייה החבשית בתום מלחמת העולם הראשונה
לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, הכנסייה הפרוטסטנטית האנגלית בארץ ישראל, החליטה לא להתערב יותר בסוגיה החבשית ושמרה על ניטראליות ושמירה על מה שהיה קבוע במוסדות הנוצריים בארץ ישראל.
חלק גדול של בני המלוכה ברחו לירושלים בעת שהאיטלקים כבשו את ארצם בשנת 1936 ושלטו בה עד שנת 1940 ,בין הנמלטים הקיסר היילה סלאסי שעלה לשלטון בשנת 1928 אך הוא התגורר בירושלים כשלושה חודשים והמשיך למגורים באנגליה ,אך בניו ובנותיו נשארו בארץ עד אשר עזבו האיטלקים בשנים 1940-1942 את אתיופיה לאחר כיבושה,צאצאיו ממשיכים את המסורת של העלייה לרגל לירושלים כמצווה הגדולה של הנצרות האתיופית .
סיפורה הכנסייה האתיופית בירושלים
על פי חוקי הכנסייה יש לחלוץ נעלים בטרם נכנסים לכנסייה, הכנסייה פתוחה בכול ימי השבוע בשעות 13:00-17:00 וכדאי להגיע בשעת התפילה בשעות 13:00-15:00 .
הכנסיות האתיופיות הינן שונות מכנסיות אחרות במבנה שלהם ובמנהגים מכנסיות נוצריות אחרות בעולם, הם אינם מצטלבים ואינם עוברים התוודעות, הכנסייה האתיופית מנתה בעבר הרבה מאמינים אך כוחם ירד בשנים האחרונות. הכנסייה האתיופית ברחוב אתיופיה בירושלים שנבנתה בשנים 1882-1893 והמוקדשת לאם ישו מרים על פי הכתובת שעל הכנסייה שבה כתוב הכנסייה הזאת מוקדשת למרים הבתולה.
מבנה הכנסייה החבשית ברחוב החבשים בירושלים
מבנה הכנסייה החבשית ברחוב החבשים בירושלים ,מבנה עגול אשר במרכזו במבנה נפרד במרכז הכנסייה מחולק לשלושה חלקים, במרכזה מתחם מרובע שבו ממוקם המזבח שעליו דגם ארון הברית המכוסה בוילון, המתחם הזה נחשב לקדוש ביותר בכנסייה, מסביבו שני מתחמים עגולים המתחמים את המתפללים העיגול ההיקפי הפנימי מיועד לכוהנים עוזריהם והמשתתפים בסעודת הקודש ,במעגל השני מסביב למזבח מיועד לשאר המאמינים, גג הכנסייה הינו כיפה שחורה ועליה ממוקם צלב בסגנון אתיופי , הכניסה לכנסייה מופרדת לגברים ונשים,הכניסה הצפונית מיועדת לגברים והדרומי לנשים ,דלת נוספת לכוהנים קיימת גם.
בצמוד לכנסייה נבנה מנזר שנקרא מנזר הר עדן בשפה האמהרית נקרא דבראת גנה שבו חיו נזירים מאתיופיה , כמו כן הוקמה מאפיית הלחם הקדוש – בית הלחם שבה אופים לחם המיועד לסעודות הקודש, כן נבנו מספר מבנים המושכרים ובכסף זה מתחזקים את הכנסייה.
הקיסר מלניק השני ,יצר חברות עם סולטאן עבד אל חמיד העותומאני וקיבל את רשותו לרכוש שטחי אדמה ואף לבנות מבנים לבני הקהילה האתיופית בירושלים , את האדמה רכשו מלניק השני אשתו טאיטו וראס מקונן אחד משריו,את תנופת הבנייה המואצת יש לייחס לבנו של השר מקונן ,ראס תפרי שהוכתר לקיסר אתיופיה בשנת 1928 בשם היילה סילאסי .
מעט על טקס ההכתרה והביקור בארץ ישראל בימי המנדט
טקס ההכתרה להיילה סילסי ,נערך בחודש אוקטובר 1928, לאחר שנים עשר נשיאה בתואר יורש העצר , נערך בנוכחות כמאתיים אלף אזרחים וארבעים ושתים אלף חיילים שערכו מצעד בסיום טקס ההכתרה , דודתו של ראס טפרי הגישה לו בטקס את שרביט המלוכה וברכה אותו בברכות חמות להתמנותו לקיסר חבש ובתקווה שישמור על המסורת החבשית.
אגדות ירושלמיות מזקניה ,מתארות את ביקורו של הקיסר היילה סילאסי (ראס טאפרי )שעלה לשלטון בשנת 1928 כאשר מונה לקיסר חבש , הביקור השני ( הראשון היה בשנת 1924) שנערך בשנת 1931 בירושלים ביחד עם אחותו הנסיכה טנגה וורקהילהסילסי , מוסיפים הזקנים ומתארים את טקס ירידתו מהרכבת שהובילה אותו מיפו לתחנת הרכבת הירושלמית, על רציף התחנה המתינו אנשי צמרת של המושל הבריטי,כולל שלישו ומזכירו,לידם עמד ראש עיריית ירושלים דאז רגב ביי נשאשיבי והקונסול החבשי בארץ ישראל, אך לטקס הקבלה לא הוזמנו נציגי הדתות הירושלמיות .
היילה סילאסי בשמו החבשי ( מרד אזמש אספאוזיני) בן העשרים , או כפי שכונה בנוסף בחבש : מלך המלכים, גור אריה יהודה ונבחר האלוהים , אגב כול שמותיו תורגמו לשבעים השפות ותתי השפות המדוברות בחבש ,על מנת שכול התושבים ידעו את תואריו.
הקיסר היילה סילאסי ירד מהרכבת עטוף בגלימתו הלבנה הוצג בפני הנוכחים , נלוו אליו שר המסחר החבשי ואחד מראשי הכנסייה החבשית בחבש הכומר יוהנאס היילו ,לאחר רדתו מהרכבת נסעו ברכבו של המושל הבריטי לטקס קצר בבית המושל ובסיום הטקס יצא הקיסר למלון המלך דוד שם הוכנו לו חדרים .
בשנת 1933 ביקרה בישראל הקיסרית ,היא סיירה בירושלים ומשם המשיכה לנהר הירדן וטבלה במימיו,עוד ביקרה בכנסייה החבשית שבקאסר אל יהוד ,ביריחו ובעמק הירדן , בעת הביקור התגוררה הקיסרית במלון המלך דוד שבו נערכה קבלת פנים של אישי ציבור , הקונסולים בירושלים ואנשי המנדט בירושלים,לאחר ביקור של שבועיים המשיכה הקיסרית במסעה לסוריה.
אל הקיסרית הצטרף שר החוץ של חבש,בעת הביקור הוא וקונסול חבש בישראל נפגשו עם הרבנים הראשיים בישראל ודנו במצבם של יהודי חבש ( הפלאשים ).
בשנת 1934 נפטר לאחר ארבע שנים של שרותו הקונסול החבשי בירושלים ,במותו הקונסול היה בן חמישים,במקומו מונה אלמה וואלדי ג'בסיס כקונסול חבש וקונסול כללי הוא אף פתח את הקונסוליה החבשית במצריים בשנת 1935.
בעת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה וחקיקת חוקי הגזע החלו יהודים גרמניים רבים לעזוב את גרמניה, מצבם הקשה של יהודים אלו הגיעו לאוזניו של היילה סילאסי שהציע ליהודי גרמניה לבוא ולהתיישב בחבש,למרות הצעתו זאת העדיפו פליטים יהודיים אלו להתיישב ברחבי העולם מחדש.
רחוב החבשים בתקופת המנדט
תנופת בניית הבתים החלה אז בבניית בתים של נציג הקיסר האתיופי מלניק השני ועוד אישים אתיופיים שרכשו אדמות ובנו קרוב לחמש עשר בתים באותה עת, כיוון שחלק גדול מהאוכלוסייה של בעלי הבתים הייתה ממוצא אתיופי נקרא הרחוב החבשים בתקופה הבריטית Abyssinian street או אתיופיה נכון להיום, בבדיחות הדעת עקב ריבוי המשכילים שגרו ברחוב כונה הרחוב בידי בעל העיתון חבצלת מר פרומקין כרובע הלטיני.
חלק גדול של בני המלוכה ברחו לירושלים בעת שהאיטלקים כבשו את ארצם בשנת 1936 ושלטו בה עד שנת 1940 ,בין הנמלטים הקיסר היילה סלאסי אך הוא התגורר שלושה חודשים והמשיך למגורים באנגליה ,אך בניו ובנותיו נשארו בארץ עד אשר עזבו האיטלקים בשנת 1940 את אתיופיה לאחר כיבושה,צאצאיו ממשיכים את המסורת של העלייה לרגל לירושלים כמצווה הגדולה של הנצרות האתיופית .
בתקופה העותמאנית שימש כדרך חיבור למערב העיר מכוון רחוב יפו לכוון שכונת מאה שערים , הרחוב החל להתפתח ונוספו בו בתים נסלל כביש במקום שביל העפר ,בתחילת הכיבוש הבריטי של ירושלים בשנת 1917 .
בימי השלטון המנדטורי בירושלים ,רחוב החבשים הופלה לרעה בתחום המוניציפלי העירוני, זקני ירושלים מספרים כי תאורת הרחוב הייתה מצומצמת בכמות הפנסים,למרות שבאותה תקופה במבנים בשכונה התמקמו מספר מוסדות כמו : בית הועד היהודי ומטה ההגנה ,הספרייה הלאומית במשכנה הראשון ,מחלקת מדעי החברה והמתמטיקה של האוניברסיטה העברית,מעון אחיות הדסה,הכנסייה החבשית,בית היתומות היהודיות של אפרים כהן רייס ברחוב אתיופיה 8 , בית הקיסר מלניק השני ועוד.
עוד מוסיפים זקני ירושלים שבתחילת המאה ועשרים החליטה העירייה לשקם את מערכת הביוב ברחוב וחפרה תעלות להכנסת הצנרת , הערימה תלוליות אדמה ולא טרחה לגדרם או להאיר עליהם למניעת הסכנה והנפילות (הזנחה,שנאה ? לך תדע) .
הביקור השני והגלות של היילה סילסי בירושלים
בחודש מאי 1936 יצאו הקיסר היילה סילאסי ובני משפחתו לגלות מארצם בתחילה למדינת גבוטי הצרפתית, במגמה שלא לגרום לנזק לעיר הבירה אדיס אבבה בהתקרבות הצבא האיטלקי לעיר,תחנתם הראשונה גבוטי שימשה קרש קפיצה להמשך מסעם לירושלים דרך העיר חיפה וברכבת לתחנתם השנייה ירושלים ,מיד לאחר עזיבתו את ג'בוטי , בתחילה השתכן במלון המלך דוד בירושלים .
לאחר המלחמה בחבש ,נתברר כי מטוסי איטליה הטילו פצצות תבערה של גז החרדל ששרף כול דבר , בשטחי הלחימה ניתן היה לראות סימני חריכה באדמה וצמחיה שרופה וכמובן כוחות צבא וציוד לחימה ,צריך לזכור שהאומץ בלבד של חייליו של קיסר חבש לא היו מסוגלים לעמוד בלא נשקים וציוד לחימה מודרני אל מול ההתקפות האכזריות של האיטלקים טריק נוסף שנקטו האיטלקים שבכל קרב כנגד הצבא החבשי הם העמידו כמות חיילים מצוידים במספרים של פי חמישה עד שמונה מונים ממספר הלוחמים החבשיים .
לאחר הגעתו לבית המלון יצא הקיסר לפגישה עם הנציב העליון בארמונו ,וביום השבת יצא לתפילה עם מלוויו ,בינם ממפקדי צבאו ,לכנסייה החבשית ברחוב החבשים, את הכספים הרבים שהביא הוא הפקיד בבנק ברקליס , לצורך זה גויסו שמונה פקידי בנק על מנת שהבנק יוכל לספור את הכסף הרב שהגיע עמו , בפיקוח על סופרי הכסף היו אנשי משטרה ונאמניו של הקיסר (יש הטוענים כי הקיסר היילה סילאסי הביא עמו כחמישה מיליון לירות אנגליות.
לאחר הגעתו לירושלים כינס הקיסר את העיתונות וסיפר כי הוא רואה שוני רב והתפתחות האורבנית של העיר ,מאז ביקורו בשנת 1924 בירושלים,לדעתו העם היהודי אוהב שלום והקיסר ראה את זה אצל קהילות היהודים הפלשים בחבש, את נאומו נשא באמהרית,שר הטקס שלו תרגם לצרפתית ומתורגמן עברי תרגם לעברית, בדבריו סיפר הקיסר כי לא כול שטחה של חבש תחת ריבונות איטלקית וחלק ממנה עדיין בידי כוחות הצבא הנאמנים לו.
חלק ממפקדי צבאו שהגיעו עימו לישראל הגיעו עם פגיעות מהלחימה באיטלקים ונזקקו להמשך ריפוי בהדסה בירושלים,לאחר שהות קצרה עברה משפחת הקיסר היילה סילאסי להתגורר בלונדון ,אך יורש העצר הרווק נותר לגור בוילה של בבית איסמאיל חוסייני בשכונת נשאשיבי בעיר העתיקה עם מספר משרתים,את חיו מנצל יורש העצר הדובר אמהרית צרפתית ואנגלית ללמוד את השפה הערבית,כיוון שנותק ממשפחתו מרצונו קיוו האיטלקים להכניס טריז בינו לבין אביו וניסו להציע לו להימלך כקיסר חבש מטעמם בחבש.
לקראת סוף שנת 1938 החלו המעצמות צרפת ואנגליה ,לדון בחשאי בסוגיית הבעלות והכיבוש האיטלקי בחבש, על מנת לראות האם יש מקום להכרה במעשייה של איטליה בחבש, אך הוויכוחים בתוך המעצמות ובינן מנעו החלטה מידית ,למרות זאת הכריזו הולנד פולין ,צ'כוסלובקיה,פינלנד, נורבגיה מצרים ורומניה על הכרה בריבונות איטליה על חבש.
איטליה הציעה עזרה צבאית לאנגליה לדיכוי מהומות ושביתת הערבים בארץ ישראל בתמורה להכרתה בריבונות האיטלקית בחבש, מצב מענין חדש נוצר בעת פגישת היילה סילאסי עם הלורד אליפכס האנגלי בעיר ג'נבה , שטען כנגד הקיסר ,שכיוון שהושלמה שליטת האיטלקים בכול רחבי חבש, והצהרות שבוטלו הסנקציות מחבר הלאומים במחצית 1938 כנגד איטליה , נוצר מצב שכול אחת ממדינות חבר העמים, עצמאית להחליט לבדה האם היא מכירה בריבונות האיטלקית על חבש, עוד הוסיף הלורד הבריטי כי הוא מכבד את ההתנגדות הקיסר לשעבר החבשי אך אינו מסכים עם דעתו .
היילה סילאסי טען כנגדו שהוא מתפלא על חוסר המוסריות הבריטית בהצהרה זאת, לויכוח הזה הוסיפה צרפת כי מדינת חבש הינה ארץ חופשית כרגע ולכן צריך לקבור את הפגר הקיסרי הישן בארון באדמה, כיוון שהאיטלקים הוציאו צו עיקול לרווחיו של הקיסר היילה סילאסי מרכושו שהעניק להם זיכיונות , תבע את הממשלה האיטלקית היילה סילאסי בבית המשפט האנגלי וזכה בפסק הדין המורה על החזרת הכספים וביטול העיקול כדין אזרח רגיל.
בשנת 1941 נותרו עדיין שבטים בהרי חבש שלא הניחו את נשקם ,צבא אנגליה שלך אליהם נשק וקצינים יועצים המלמדים אותם שיטות לחימה חדשות של פעילות קומנדו ושימוש בנשק החדש שנשלח אליהם,לאחר כיבוש חבש חדרו כוחות איטלקים לשטחי האימפריה הבריטית לעומק של 18 קילומטר וכבשו את העיר קאסלה ,בחלק המזרחי צפוני של אגם רודולף בחלק ההררי של חבש , הכיבוש של העיר קאסלה וסלילת שני כבישים אליה ,על מנת לשמש אזור כינוס לצבא בניסיון לכבוש חלקים מסודן , לאחר שלא נסוגו האיטלקים מהסיפוח החדש ,יצאו כוחות צבא בריטים וגירשו אותם בחזרה משטחי הכיבוש בשטחם .
בינואר 1941 החליט הקיסר היילה בילאסי לבקר בחבש בשטח שהיה מוחזק בידי השבטים המורדים,הוא נחת בשדה תעופה שדה שהוכשר בידי אנשי עמו על גבול סודן חבש, חצה את הגבול רגלית הניף דגל והמשיך לשטחי השבטים המורדים שבהם נמנים בנים של נכבדים חבשיים ובנו של אחיו ,לעזרת המורדים נוספה עזרה של דרום אפריקה בהתקפות מטוסים על בסיסי חיל האוויר האיטלקי ,והכנת מעוזים על הגלו החבשי ואיושם.
לקראת סוף שנת 1941 עזבו מרבית מפליטי חבש ,שהגיעו לארץ ישראל וחזרו למולדתם לשטחים של השבטים המתמרדים ,בארץ נותרו בעיקר הכמרים של הכנסייה החבשית הנוצרית,ומתי מעט מהפליטים בעיקר עקב הגיל והפצועים מהלחימה בשנת 1936.
בשנת 1942 נחתם הסכם באדיס אבבה בין הקיסר היילה סילאסי והממשלה הבריטיתעל חידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ,בנוסף החליטו הבריטים לממן את שלטונו של הקיסר לאורך ארבע שנים ,על מנת שלא יזדקק לעניבת חנק כלכליות ממדינות אחרות להסכם הזה נוסף נספח צבאי שבו התחייבה בריטניה לשלוח יועצים צבאיים לאימון הצבא החבשי החדש ונשק מהשלל האיטלקי שנתפס בקרבות כנגדם או שנעזב על ידם בנסיגתם מחלקי חבש במלחמת העולם השנייה .
במחצית מאי 1942 פונו מאדיס אבבה רוב תושביה האיטלקיים וחיל המצב האיטלקי של העיר בסך שלושים ושבע אלף , כאלפים תושבים איטלקיים אחרונים מחכים לאוניות שייאספו אותם בחזרה למדינתם ,חבש החלה להתכונן להצהרת העצמאות בחבש במהירות האפשרית ולעזיבת אחרוני החיילים האיטלקים משטחה של חבש, ממש בסוף שנת 1942 ולאחר שיקום חלק גדול מצבאה הכריזו השלטונות בחבש על הצטרפותם לכוחות הברית והכריזה על הצטרפותה למלחמה ביפן,גרמניה ואיטליה .
