טמפלרים קבלת הרעיון הנאצי של תושבי המושבות
מעט לפני תחילת מלחמת העולם השנייה וסיפוח חבל הסודטים באוסטריה באפריל 1938 החלו הגרמנים להציג את רעיון הסיפוח לגרמניה ולהציגו כמעשה שנעשה בעזרת משאל עם בחבל,גם חברי המפלגה הגרמנית בארץ ,נצטוו להשתתף במשאל העם,על מנת לעקוף את השלטון הבריטי ומניעת התוויה של פעילות פוליטית אסורה בארץ.
עמדו חברי המפלגה הגרמנית ושכרו את האוניה מילווקי , העמיסו עליה כאלף ומאתיים בעלי פספורטים אוסטריים וגרמנים ,הפליגו עם האוניה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של הארץ, על סיפון האוניה נערך משאל העם ,ששה הצביעו נגד והשאר הצביעו בעד הסיפוח של חבל הסודטים לגרמניה,לרגל האירוע הגדיל ראש מנהל השוויצרי של המלון המלך דוד בירושלים ,והורה להניף את דגל גרמניה עם הקרס לכבוד אורחי האוניה שהגיעו לביקור בירושלים, למורת רוחם של עובדי המלון .
ההיסטריה של ניצחון משאל העם לסיפוח חבל הסודטים שבאוסטריה לגרמניה , הגביה את קרנם של חברי המפלגה הנאצית בארץ,והם החלו לחוש רגש של שחצנות ואדנות כלפי היהודים והשלטון המנדטורי ,זאת בנוסף להסכם המחפיר של ראש ממשלת בריטניה צמברלין בהסכם מינכן .
הסכם שבו הסכימה בריטניה שצבא גרמניה יוכל להיכנס לצ'כוסלובקיה,הסכם שבו ראו חולשה בריטית,אל מול העליונות הגרמנית (אנשים אלו שכחו מה מספרם באוכלוסיה ותקוותם באספמיה כי ארץ ישראל תיכבש בידי הצבא הגרמני בדרכו לכיבוש שדות הנפט בעירק .
כמו שנאמר במחוזותינו ,"עלה השתן לראשם של קנאים הללו" שהובלו בידי אנשי שרונה ,יפו ווילהמה בקנאות בלתי מתפשרת, ועמדו והציבו מסמך לשלטונות המנדט שיש להתייחס אליהם כאל אנשי אומה אירופאית ,ולשנות את יחסם של המושל הראשי הבריטי וחייליו בארץ,עוד ניסו אנשי התעמולה הנאצית לשכנע חיילים בריטים בצדקתם.
ככול שזרם המידע על ההתעללות ביהודי אירופה עלה,והצידוד של הטמפלרים בכנופיות הערביות גבר, החלו ארגוני המחתרת בארץ ישראל לפעול כנגד ממושבות ביתר שאת , אחת האגדות הידועות קשורה לקבוצת חברי מחתרת שחדרו למושבה שרונה בלילה והטמינה משפר מוקשים במרכז המושבה בקרבה לבית העם, כאשר הופעלה שרשרת המוקשים היא גרמה לפציעתם של מספר טמפלרים והסבה נזק למבנה בית העם.
במקביל הפך עיתונם וארט הדס טמפלס לשופרם העיקרי בהפצת עיקרי אמונתם החדשה של הטמפלרים, כתוצאה מכך החלו השלטונות הבריטיים להצר את רגליהם של המושבה שרונה בחקיקת חוקי חרום להגבלת תנועת הטמפלרים בארץ ישראל.
כשבועיים לפני פריצת מלחמת העולם השנייה במחצית חודש אוגוסט 1939 ,התקבלה הוראה מהשלטונות הצבאיים בגרמניה שצעירים חייבי גיוס ואנשי מילואים חייבים מיד לעלות על אוניה ולשוט לגרמניה,מעל מאתים ושלושים צעירים טמפלרים וכתשעים בני משפחה עלו על האונניה שהפליגה מנמל חיפה ,
מיד שהחלה המלחמה החליטו הבריטים בארץ על הגבלת התנועה המוטורית בארץ, כול התושבים בעלי המכוניות נצטווו לקבל רישיון תנועה, מנגד החלו הבריטים לערוך חיפוש מדוקדק במושבה יפו ,אחרי חומרי נשק ופעילי גסטפו במסווה שנותרו בארץ, למרות המחאות של ראשי הטמפלרים שנותרו בארץ ולא הפליגו עם המגויסים.
מתוך כאלף חמש מאות טמפלרים שנותרו בארץ (כארבע מאות נשלחו לגיוס לצבא הגרמני),ומתוך מתגייסי המושבה שרונה כחמש עשר מבני המושבה נהרגו במלחמה, פעילות שלמה של הציבור היהודי כנגד הטמפלרים תפסה תאוצה, חלקות ושדות החלו לעלות באש בשרונה, עסקים נפגעו כלכלית ,כאשר הציבור היהודי חדל לחלוטין לרכוש סחורות גרמניות , כלי רכב שהובילו סחורות מהמושבה שרונה נפגעו.
כאשר בחודש אפריל 1939, התחדש המרד הערבי ,כנגד הבריטים והיהודים ,עדיין תמכו צעירי הטמפלרים שנותרו בארץ במהלך הערבי,זקני הקהילה הטמפלרית הבינו כי המצב החדש סוגר עליהם ,ותשומת הלב של השלטונות הבריטים החלה לפנות כלפיהם כמסייעים ותומכים בערבים, ביחד עם התגברות השנאה היהודית על רקע המידע שזרם לארץ ישראל על מצבם של היהודים במדינות הכבושות.
שכונות יהודיות והעיר תל אביב שהקיפו את שרונה בטבעת חנק,גרמו לתושבים טמפלרים למכור בחשאי חלקות בקצוות המושבה שמחוץ למרכז המושבה,חלק מהתושבים החלו להתארגן לעזיבת המקום ולהגר מארץ ישראל, למרות התנגדות אנשי המפלגה הנאצית.