טמפלרים בארץ ישראל בני ההיכל 4
טמפלרים "העברה" החלפת ומכירת אדמות טמפלריות בארץ ישראל- עם הרייך הנאצי
תודה לשמעון שטרן על עזרתו בכתיבת המאמר, תודה לגבריאל א. אלכסנדר על העזרה בהכנת המאמר ,לגנזך המדינה ולארכיון הציוני.
ניסיונות רכישות אדמה ורכוש טמפלרי בארץ ישראל ,בתמורה חילופית לרכוש יהודי בגרמניה ,על פי הרצון הנאצי לעודד יהודים להגירה ,אך להשארת רכושם וכספם הגרמני בגרמניה, או לחלופין במה שאנו קוראים "הסכם שלושת המיליונים",להשתמש בכסף הסגור בבנקים בגרמניה ,שהצטבר במכירת נכסיהם על מנת לרכוש סחורות גרמניות שיוצרו בגרמניה,תוך שימוש בעת התשלום להשתמש בכספם הגרמני ולאחר מכן יכלו להוציא את הסחורה בעת הגירתם מגרמניה.
במחצית שנות השלושים של המאה עשרים ,בעת התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה וחקיקת חוקי הגזע ,בנוסף להצרת רגליהם של יהודי גרמניה ,במניעת השתתפות בחיי המסחר והלאמת רכושם של היהודים, החלו מנשבות רעיונות של הארגונים היהודיים בגרמניה, להחליף רכוש ונכסים בגרמניה של יהודים ,על מנת להצילם מהלאמות על פי חוקי הגזע החדשים.
הרעיון התבסס על פרצה בחוקי המטבע של השלטון הנאצי החדש בגרמניה,לגבי מכירה של שטחים ובתים של בני העדה הטמפלרית בארץ ישראל, (שטחים תמורת שטחים ,או רכישה במטבע גרמני אדמות ובתים בבעלות טמפלרית בארץ ישראל ,של אזרחים גרמנים שהביעו רצון להיות תושבים חוזרים למדינת גרמניה.
ניסיונות החלפת השטחים וההתעניינות מצד היהודים בגרמניה החלו כבר מעט לפני שנות השלושים באזור המושבות בחיפה , אך התושבים הטמפלרים לא התלהבו מהרעיון בנוסף לצו איסור מכירה והחלפה של אדמות בארץ ישראל , שהוצא בידי המפלגה הנאצית בגרמניה והועברה לראש הסניף הארץ ישראלי, של המפלגה הנאצית בארץ החלטה שנתמכה גם בידי הקונסוליה הגרמנית בארץ ישראל.
עסקאות קרקעות (העברה) בשנים 7 – 1936 בין הטמפלרים לקק"ל בחיפה
פרצה שנוצרה בחוקה הגרמנית ,למניעת מכירת רכוש של אזרחים גרמניים ,במושבות או במדינות שהתיישבו בהם ,נתגלתה לארגונים היהודיים הציונים,שהבינו שהפרצה התבססה על החוק הגרמני ,שכאשר שולם מחיר הרכישה במטבע הגרמני ,אין המוכר זקוק לאישור ממשרד הכלכלה הגרמני ,ולכן המוכר משוחרר גם מתשלום מס על העסקה לשלטונות הגרמניים .
הפרצה השנייה והחשובה כי על פי תקנות המטבע שהיו נהוגות באותה תקופה ,מכירת נכסים ומקרקעין המצויים מחוץ לגבולות גרמניה והנמכרות בידי אזרחי גרמניה כתושב חוזר מותרת ואין זאת עברה על חוקי המטבע שהיו נהוגים בגרמניה באותה העת .
בספטמבר 1938,נסתמה פרצת חוקי המטבע ומכירת הרכוש ,בידי שלטונות הרייך הגרמני ומאותו הזמן ,נעצרה פעולת "העברה" .
במרץ 1936 ובהמשך עידוד היהודים להגר מגרמניה אישרה מחלקת המטבע הגרמני כי כספים שיגיעו ממגביות ציוניות ומאגודות ציוניות כמו : הקק"ל,קרן היסוד,לצורך רכישת קרקעות יוכלו לשמש בתהליך "העברה" ובכך נפרצה הדרך לסיום עסקאות שהיו תקועות מחוסר יכולת להשתמש בכספים אלו שנאספו.
חלק גדול מכספים אלו נאספו מעיזבונות של אנשים שעודם בחיים ,שהורישו את רכושם ונכסיהם למוסדות הציונים בתמורה לחוזה לפנסיה (רנטה) לשארית חיים,מצבור הכספים תמורת עיזבונות אלו שימשו את המוסדות לרכישת שטחי אדמה של תושבים חוזרים גרמניים בארץ ישראל.
למעשה מעט עסקאות בוצעו בניסיונות אלו ,דוגמאות בודדות הן ,של מכירת רכושה של משפחת פינגר בחיפה ,עסקה שבוצעה למרות ההתנגדות הגרמנית בשנים 1936-7 .
בין השנים 1936-7 ,נערכו ארבעה הסכמים בתקופה של שבעה חודשים,למכירת 14 מגרשים שהיו שייכים לאנשי הכת הטמפלרית לבין הקק"ל,השטח שנרכש כלל כמאה ועשרים וששה דונם ,במבואות המערביים של העיר חיפה במושבה כרמלטיים.
הטמפלרי החיפאי לשעבר הראשון ,שהחל במגעים למכירת רכושו על פי "חוק העברה הגרמני" היה הטמפלרי פרדיננד קלר,שנישא למריה בתו המאומצת של אברהם דוק,אחד הסוחרים הטמפלרים העשירים בחיפה ,ראש המושבה הגרמנית בחיפה,ובעל הסוכנות החיפאית של עמנואל ברייט הסוחר הגדול מהמושבה ביפו,בעסקי המסחר בחומרי בנייה, ששימשה כאחת מהיבואניות הגדולות בארץ ובעלי הזיכיון לרעפי מרסי מצרפת , עד שנת 1926 שאז נפטר.
חתנו פרדיננד קלר שירש את השטח בזכות נישואיו לבתו של אברהם,דוק, שחזר לגרמניה בשנת 1936,רצה למכור את קרקעותיו בחיפה שכונו בערבית (ארד אל מאר) שטח של כשמונים דונמים,כדי לבסס את עצמו מחדש בגרמניה כתושב חוזר,לצורך זה אף פנה למוסדות וארגונים יהודיים שמשרדיהם בגרמניה מיוזמתו למכירת רכושו בחיפה , כמובן שנערכה בדיקה בטאבו החיפאי שהרכוש אכן חופשי ללא שעבודים ושבאמת הוא רשום על שמו.
לאחר משא ומתן ארוך הסכים קלר להוריד מהסכום שביקש כארבעים אחוז גם כתוצאה מלחצם של השלטונות בגרמניה ,העדיף קלר לקבל לידיו כסף ומיד לבל יאבד את רכושו בסבך הביורוקרטי הגרמני, עסקה זאת אפשרה לקק"ל להוריד מסכום הקרן שנאספה לצרכיי רכישות אלו ושעמדה ללא יכולת להשתמש בה.
לסיום העסקה החיפאית של רכישת רכוש טמפלרי בסוף אפריל 1937 ,של רכישת ארבע עשר מגרשים ,סוכמו עוד שלוש עסקאות רכישה נוספות שקבלו הסכמה בידי השלטון הגרמני ובאישור המנדט הבריטי ברישומם בטאבו
העסקה השניה של אדמותיו של הרמן קלר (עסקה סיבובית כיד הדמיון) , הייתה של התושב טמפלרי גרהרד קלר שהחליט לחזור לגרמניה העסקה כמעט ונפלה מהסיבה שביתו היה במרכז המושבה בחיפה, ושכניו התנגדו לכניסת יהודי למרכז שכונתם.
כך קם המוח היהודי והחלה עסקה סיבובית ,שעיקרה רכישת שתי חלקותיו של הטמפלרי אונגר שמגרשיו ניצבו בקצה השכונה הטמפלרית ,שאותם מכר לקונה יהודי (חברת מהיימן בע"מ),בהסכמת ועד המושבה ,בתואנה כי שתי החלקות של אונגר ממוקמות מחוץ למושבה הטמפלרית ,בכסף זה שקיבל בעבור חלקותיו ,רכש אונגר הטמפלרי את ביתו של הרמן קלר במרכז המושבה.
שתי עסקאות נוספות של מכירת חלקות טמפלריות בחודש אפריל 1937 היו,במגרשים של משפחת גרהרד,פרידה,רות ואיליזה קלר במושבה ,בהסכמת השלטונות בגרמניה והועד המושבה.
לסיום הנושא החיפאי מוסף מידע המשמש למחלוקת מהותית גם בימינו אנו:
עובדות
הקק"ל הוקמה על לרכוש אדמות ללאום היהודי ציוני בארץ ישראל,אדמות אלו יעמדו לזכות העם היהודי בארץ ישראל ולא יוכלו להימכר לעולם .
הקק"ל הקימה חברת בת בשם מהימן בע"מ שבראשה היו המנהלים ברט והירש,שתפקידה היה לשמש כסות לקניית המגרשים של הטמפלרים בחלק המערבי של העיר חיפה.
הקק"ל בחסות חברת הבת "חברת מהימן" שהקימה,רכשה את המגרשים הללו ,בשותפות עם חברת הכשרת הישוב ,או שרכשה את המגרשים בשותפות עם משקיעים חיצוניים,על מנת שיקבלו בתמורה לאחר הרכישה רנטות מהשכרת חלקם , או כספים מהרווח במכירתם של המגרשים.
לכן נשאלת השאלה (בלא לחוות דעה ,או להאשים גוף כול שהוא),מה הייתה המטרה להקמת "החברה מהימן" בידי הקק"ל, האם הייתה כוונה בסופו של ההליך ,למכור את הקרקעות שנרכשו בחיפה ?, או שבאמת נרכשה הקרקע בידי חברת הבת מהימן של הקק"ל עם שותפים חיצוניים ,על מנת להקל על רכישת אדמות אלו לזכות בנק האדמות של יהודי ארץ ישראל.
מכירות "העברה" טמפלריות באזור בית שאן
עוד מכירה של אדמה טמפלרית נרשמה במכירת המשקים החקלאיים הטמפלרים באזור בית שאן בשנים 1936-8 ,חוות קופ של גוסטב ברוילה ,שישב באותה העת במצרים והחווה השנייה שאנו מכנים הבית האדום בעמק בית שאן ,חוות שהוקמו בשנת 1920 באדמות שרכשו הטמפלרים בין טירת צבי למושב שדה אליהו,מכירות שבוצעו למרות התנגדות המפלגה הנאצית בארץ ישראל.
אדמות אלו נרכשו בכסף מלא (מרקים חסומים –כסף של יהודים שלא ניתן היה להוציאו מתחומי גרמניה ) הכסף לרכישת החוות ,הגיע מרכוש וממון שהחרימה הממשלה הנאצית, מהיהודים בגרמניה ומחשבונות הבנק שלהם, אדמות נוספות בסביבת החוות החקלאיות של בית שאן נמכרו בידי המשפחות הטמפלריות קיבלר,בק,וילנד באותה העת .
מכירות "העברה" טמפלריות באזור שרונה
במושבה שרונה החל משא ומתן להחלפת שטח תמורת שטח עם היהודי הגרמני יוסף וייס מברלין ,תושב גרמני חוזר,שהסתיימה במכירת חלקה בשולי המושבה שרונה תמורת כסף גרמני מחשבונות בנק של יהודים שהוקפאו בגרמניה ולא ניתן היה להוציאם מגרמניה.
מכירות "העברה" טמפלריות עם משפחת היהודייה הגרמנית מרגוט קלאוזנר
העסקה הגדולה שנערכה בארץ הייתה עם היהודייה הגרמנית מרגוט קלאוזנר (אולפני הרצליה) ,שמשפחתה החזיקה רכוש רב ויקר בברלין ובמשא ומתן בשנת 1938-9 עם וועד שכונת שרונה בידי משפחת גינתר, שבה נרשם הרכוש של משפחת קלאוזנר בברלין כולל חנויות ,רכוש זה נרשם על שם הטמפלרים ,בתמורה לרישום כאחד עשר חלקות בשרונה על שמה של משפחת קלאוזנר.
אלא שאז פרצה מלחמת העולם השנייה והמוכרים הטמפלרים נעצרו בארץ ועמדו בפני גרוש והרכוש הטמפלרי עבר לידי הכונס הבריטי לרכוש נטוש , בפניה דרמתית לנציב העליון ווקופ הארולד מק-מייבל המנדטורי בארץ ישראל , נתבקש לעזור למשפחה בכדי שלא תאבד את רכושה ,הפניה למושל נענתה בחיוב והוא אפשר לבני המשפחה ,להחתים את המוכרים בני משפחת גינתר העצורים, ולהשלים את המכירה ואף להעביר רישום בעלות בטאבו את החלקות בשרונה על שם משפחת קלואזנר.
סיום הסאגה הטמפלרית בארץ ישראל
בעת מלחמת העולם הראשונה והשנייה נעצרו בני המושבות הטמפלריות חלקם הוגלה בראשונה למצרים בעיקר ובשנייה לאוסטרליה ,בעיקר מהסיבה לקשירת גורלם של חלק גדול מבין הטמפלרים למולדת הנאצית הגרמנית, אז גם הוחרם רכושם והועבר לידי כונס הנכסים של הרכוש הנטוש בשלטון המנדטורי, לאחר מלחמת העצמאות ,רכוש זה הועבר לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים בארץ ישראל בחלק גדול מהבתים יושבו עולים שעלו בגלי העלייה שלאחר מלחמת השחרור.
בשנת 1952 בעת שנחתם הסכם הפיצויים שילומים עם ממשלת גרמניה ,סוכם כי כעשרה מיליון מרקים מכסף זה,ישולם לנציגי הצאצאים הטמפלרים שחיו בארץ ישראל ,שאף שותפו במשא ומתן , בעבור רכושם ומניעת תביעות נוספות לקבלת פיצוי בעבור רכושם שהיה בארץ ישראל בעתיד .
