החבשים במאה התשעה עשר ובמאה העשרים
הספור של הקיסרות החבשית לאורך השנים, אשר אני מדלג על מה שארעה בחבש ,כולל הכיבוש המוסלמי וגרושם , אמשיך בקיסר היה האחרון לפני מאלניק השני הגדול, מעט סיפורת על ממלכתו של כאסא שהומלך בשנת 1855 כאשר היה בן 37 שנים, לאחר המלכתו החליף כאסא את שמו לתיאודורוס, שהיה שמו מפקד צבא רומי בימי הקיסר ליציניוס.
החלפת השם מכאסא לתיאודורוס, נעוצה במסורת החבשית ,כי יגיע לארץ ישראל המצביא תיאודורוס ,שיגרש את הכובשים וינהיג מחדש את בארץ ישראל את ממלכת בית דוד , על פי אמונתו זאת ראה עצמו כאחד מצאצאי בית דוד ,לאחר שעלה לשלטון קבע כי העיר מגדלה תהייה עיר הבירה ואף ביצרה והקים חומות הגנה סביבה,ליועציו מינה את אשתו ושני יועצים אירופיים.
החלטותיו הראשונות היו : לצמצם את כוחם של מפקדי ארבעת המחוזות בחבש, להחליש את כוחה של האצולה החבשית,לגרש מארצו את המוסלמים שלא ירצו להתנצר ולהלחם בשבט החבשי ששנא בני גאלא, הניסיון להחליש את כוחם של השבטים גרם למרידות של חלקים מאנשי השבטים, אחד מהם אף הכריז תיגר מינה את עצמו כמלך ושלח שליחים לנפוליון בצרפת , כאשר הוא מבטיח להעביר לשלטון צרפת שתי ערים בחבש.
בשלב הזה תיאודורוס , החליט למגר את המורדים בפעולה צבאית, הוא הרס כפרים שלמים על יושביהם,כבש שטחים מידי השבטים המורדים ,הוא שרף את אוייביו אוף מסר את העיר גונדר לביזת חייליו כולל ביזת אוצרות הכנסיות בעיר והפכה לעיר רפאים.
בעת שהיה תיאודורוס עסוק במלחמתו במורדים ,צבא מצרים דרך שטחה של חבש החל בכיבוש חלקים משטחה של סודאן כתגובה בחופי ים סוף נאספו חיילים באוניות אירופאיות למניעת כיבוש זה ,שמו של תיאודורוס נישא בפי תושביו בחבש כמצביא ולוחם אמיץ .
בשנת 1862 הגיעה הקונסול הבריטי פאלודון החדש לחבש, תיאודורוס כתב מיד למלכה ויקטוריה האנגלית ולנפוליון מכתבים שבו הציע לפתוח קונסוליות בארצם , הן אנגליה והן צרפת התעלמו ממכתביו וקיבלו את שליחיו בצורה מעליבה , בתגובה גרש תיאודורוס את קונסול צרפת ואנשיו מחבש,אנשי הקונסול הבריטי ניסו להשריש את הנצרות הפרוטסטנטית ברחבי חבש בניגוד לנצרות החבשית השונה, מעשה זה הכעיס גם כן את הקיסר החבשי.
המעשה של הפרוטסטנטים האנגליים שנעשו בידי שני מומרים יהודיים הנרי אהרון שטרן ורוזנטל בקרב הפלאשים היהודיים,גרם לו לאסרם בשנת 1863 ולכלאם בכלא בעיר הבירה מגדלה,הגדיל לעשות תיאודורוס , וכלא בשנת 1864 את הקונסול הבריטי קומרון ואנשיון גם בכלא ,מעשה זה עורר הדים בבריטניה והם נזכרו לשגר אליו שליח לנושא בקשתו לקונסוליה חבשית באנגליה ובקשה לשחרר את אנשיהם והקונסול ואנשיו שוחררו.
בתמורה ביקש הקיסר סיוע טכני בחומרים ויועצים בסכום של כארבעת אלפים לירות ,כאשר שב השליח האנגלי ראסאם , לאחר שלושה חודשים ,ומאחר ובקשתו של הקיסר לא נענתה נאסר הוא ובני לוויתם ובעת שנעצרו ונערך חיפוש בחפציהם נתגלה חומר כתוב, שהכעיס את הקיסר, לאחר חקירה שוחררו חלק מהמלווים ,והנותרים נאסרו והועמדו למשפט כאשר בראש חבר השופטים ישב הקיסר, מיהרו הבריטים לשלוח את הסיוע שביקש הקיסר תיאודורוס בנמל סמוך לחבש, והתנו את אספקתו והיועצים בשחרור ראסאם השליח וחבורתו.
בשנת 1967 שלח נציג המלכה הבריטית מכתב מרומז לרצונה של המלכה בשחרור האסירים תוך שלושה חודשים כפי נתבקש הקיסר לעשות,במקביל החלה בריטניה להכין בהכנת כוח צבאי כחיל משלוח על אדמת אפריקה ,תוך אמונה כי עזרה תינתן להם מהשבטים המורדים בתיאודורוס , עוד מלח על זנבו של הקיסר ,הייתה הצהרתו של חתנו שלו מנילך שהוא ממליך את עצמו כמלך חבש.
הצבא הבריטי שהיה מורכב מכוחות מהודו, מאנגליה ומאפריקה מנה מעל לשלושים אלף חיילים בעת שהגיע לגבול חבש והחל מתקדם לעיר הבירה החבשית מגדלא ,מפקד הכוח הבריטי סיר נאסיר המשיך לבקש את שחרור האסירים,הצבא החבשי הנאמן לתיאודורוס ניצב עם נשקו המיושן ותותחיו הנחשלים בפיקוד הקיסר, הצבא אומנם נלחם בגבורה אך את הקרבות הכריע הנשק החדיש שהיה בידי הבריטים,למרות שקיסר חבש תיאודורוס ,הסכים להחזיר את השבויים ,פקד עליו מפקד המשלוח על הקיסר להתייצב במחנהו עם השבויים תוך הבטחתו לקיסר כי היחס אליו יהיה טוב.
על זאת השיב הקיסר כי הוא מבין שניגף בקרב כנגד הנשק החדש ,אך מחמת כבודו לא יתייצב במחנהו כיוון שהבין שבמעשה זה הוא ממוטט את שארית אמונם של כוחותיו הנאמנים כנגד מספרם הגדל והולך של שונאיו, אי לכך קיפל את רגליו וחזר לבין חומות העיר מגדלא המבוצרות,ובזאת נמוגה שארית חזונו לנצח בקרב ולהגיע עם צבאו לארץ ישראל ולשחררה מעול הכובשים.
בשלב הזה כיוון שנתקרב חג הפסחא ,שלח הקיסר במחווה של חסד אלף פרות וחמש מאות כבשים כאשר הוא מוסיף מכתב למחווה כי נתגלה לו חזיון שהראה לו את הדרך הנכונה והוא רואה את הקרב מאחוריו באותה הזדמנות שלח למחנה הבריטי גם את שבעים השבויים שהיו אצלו במאסר ושהוו את העילה לסכסוך.
הבריטים לא קבלו את המחוות ,עלו על הגבעות המקיפות את העיר מגדלא והחלו להפציצה בתותחים , תיאודורוס הקיסר שהבין כי העיר תיכבש במהרה החליט להתאבד ושלטונו נגמר במעשהו זה .
שלטונו של מלאניק השני הגדול
לבסוף אנו מגיעים לסיפורו של מאנליק השני הגדול שרשם פרק גדול בשלטונו על חבש בהכניעו את אוייביו ראשי השבטים שהורידו את המלוכה בקיסרות עד הגעתו לשלטון , שהחל לפתוח את מדינתו הסגורה מעט כלפי העולם הגדול והמתפתח לעומת הנחשלות בארצו,מאנליק השני הבין כי בכדאי להמשיך ולהתקיים כאומה ,יש להרפות מעט לשלטון הדת והמסורות ולהתחיל לטפח יחסיים דיפלומטיים בין מדינות ומעצמות.
מאלניק חיי עד שנת 1913 אך על פי המסורת החבשית בשלוש שנות המלוכה האחרונות שלו הוא לא תפקד משום מחלתו והשיתוק שאחז בו, דוגמא לרצונו להתפתח היה ביקורו באנגליה בשנת 1902 על מנת ללמוד ולייבא מיכון ,בשנה זאת ניסה למרוד בו יוהנס נכדו של תאורודוס המלך של חבש טרם עלות מאנליק לשלטון , אך הוא הובס ונכלא שוב .
בשנת 1898 הוא פקד לחסן את תושבי ממלכתו כנגד מחלת האבעבועות ,הוא ניצח את האיטלקים בשנת 1896 במלחמה בעת שניסו למשול במדינתו , לאחר המלחמה כפה עליהם חוזה לגבולותיו ,זכותו לשלטון עצמי וקבל מהם קנס מלחמה של עשרה מיליון פראנקים מזהב ,שאותם העביר למשמורת ובטחונות באוצר הקיסרי.
בשנת 1902 הקים מאלניק לרגל ניצחונו את עיר הבירה אדיס אבבה ,שבה קבע את ארמונו ומוסדות הממשל , לארמונו זה הכניס את החשמל , ואף גרש את שארית כוחם של המוסלמים בראשות מאד מולה בעזרת צבאו שמנה מאה אלף חיילים ,בשנת 1905-6 חתם על חוזים כלכלים עם חברות מארצות הברית וגרמניה לפיתוח ארצו וחיפוש מחצבים בעזרת זיכיונות והקמת הסכר הגדול ומפעל המים הגדול ובהנחת צנרת המים ממקורות הנילוס הכחול לחלקיה הנידחים של חבש.
בד בבד נישא למלכה טאיטו בת העשרים ושבע ,שמאלניק היה בעלה הרביעי, טאיטו הייתה מפורסמת בגבורתה ואף השתתפה במלחמה כנגד האיטלקים, היא הפיצה את האמרה מדינת חבש לחבשים,בגודל שנאתה לאיטלקים .
בשנת 1906 מת ראס מכונן האחראי על הפוליטיקה והקשרים עם המעצמות ,מי שהיה יורש העצר ועמד לרשת את מקומו של מאלניק השני הגדול ,מכיוון שהמעצמות הגדולות חששו ממרידות והתנגדות של מושלי מחוזות בחבש ,הם פנו למאלניק להבין את המשך דרכה של חבש בדיפלומטיה העולמית,תשובתו הדיפלומטית הקצרה הייתה : תודה לאל אני מולך ושולט בארצי .
כאשר גברה מחלתו בשנת 1908 מינה מאלניק ליורש העצר וממלא מקומו ,את נכדו בן השלוש עשר ליג יאסו ,עוד הוסיף והשיא ליורשו את נכדתו של יוהנס שניסה למרוד בו בשנת 1902 ,צעד פוליטי לעקר את ההתנגדות לשלטונו,כאשר מחלתו של מאלניק השני החמירה הוא מסר את השלטון לידי נכדו ושם עליו את מפקד הצבא תאסמה , עד שהורעל בשנת 1911 ,במקום מפקד הצבא מונו לייעוץ מועצת מושלי המחוזות , עש שבמותו של מאלניק השני ,נתמנה בפועל נכדו ליג יאסו, בן השבע עשר .
למרות שהקיסר החדש ליג יאסו הצעיר, נתקבל בסבר פנים בידי העם והמושלים, חסר היה הקיסר ניסיון שלטוני ,בפזיזותו ובחיי ההוללות שלו החל להשניא את עצמו על עמו,השיא הגיע כאשר הכריז כי איננו מגזע המלוכה מימי שלמה ומלכת שבא, אלא שהוא מוסלמי מחסידיו של הנביא מוחמד,,הוא גרש את אשתו החבשית ונשא במקומה נשים מוסלמיות,הוא זנח את הדת הנוצרית והחל מתפלל במסגדים,עוד הוסיף בשינוי בדגל החבשי והוריד ממנו את סמל האריה השלטוני וכתב על הדגל אין אללה מלבד אללה .
הוא החל לרדוף את הנוצרים ולקח מהם חלק מרכושם ,כמובן שהמעצמות האירופאיות החלו להקים קול צעקה לשינוי המתחולל למול עיניהם ,הוא אף צידד בצד התורכי במלחמת העולם הראשונה,במקום לשמור על ניטרליות , אי לכך החליטו מועצת המושלים להורידו מכיסאו בספטמבר 1916 ולכלאו לאחר הורדתו מכס הקיסרות, מינתה מועצת המושלים את בתו זודיטו של מאלניק השני למלכתם בחבש,ליורש העצר מונה ראס תפארי בן ראס מכונן ( לימים היילה סילאסי) , המלכה החדשה זודיטו החליטה לסגור מעט את ההשפעה האירופית במדינתה והחזרת עטרת ליושנה ולהחזיר את המסורת והדת לדומיננטיים מחדש בחבש .
לעומתה ראס תאפרי שרכש את השכלתו בצרפת ,שצידד בחדשנות הטכנולוגית האירופאית ואף שאף לשמור על תרבות לאומית בתוספת סממני חינוך אירופאים, לצורך זה אף שלח צעירים חבשיים ללמוד ולהתחנך באירופה, דבר אחד במשותף היה למלכה ולראס שנאתם לאיטליה ושאיפותיה.
ראס תאפרי פנה לחבר הלאומים בדרישה להחזיר לשליטת הכנסייה נוצרית החבשית את רכושה בירושלים,חבר הלאומים יסד ועדה שחקרה והחזירה בשנת 1926 לחבשים חלקים מרכושם בירושלים,בנוסף החל לשלוח קונסולים וצירים קבועים למדינות אירופאיות ,על מנת ליצור דו שיח קבוע דיפלומטי בעולם.
הבדלי דאות אלו גרמו לקרע בין ראס תאפרי לבין מלכתו זודיטו , שאותה הדיח ועלה לשלטון בשנת 1928 ,אלא שהסכסוך עם איטליה ושאיפותיה להחזיר את חבש מתחת לכנפם המשיכו לפמפם מהכוון האיטלקי ,במיוחד של מוסליני בשל רעיונותיו הבומבסטיות ,לחזור לימי האימפריה הרומאית הגדולה.
תקופת השלטון האיטלקי בחבש ( אריתראה )
התקנאה הממלכה האיטלקית והחליטה כי גם היא רוצה להיות בעלת אימפריה עולמית,לצורך מימוש זה החליטו לכבוש שטחים לאורך הים האדום,אכן שטחים אלו יש בהם מוצא לכוון האוקיינוס ההודי ,לאלוהים הפתרונות במימוש חלומם לתלות את דגלם בארצות שבהם הגשם יורד על פי הגרלה כמו במפעל הפיס,חלק מהפתרון נעוץ במדינאים האיטלקים שדחפו לרצון האימפריה האיטלקית.
בין הדוחפים את הרעיון נמנה פרדיננדו מרטיני שהי מושלה של אריתראה האיטלקית לאחר כיבושה ולהתבסס בהריה המערביים של חבש והעיר אסמרה ,כך השתלטו על הקטע האפריקאי הנאור והחכם ( מבין הכושים האפריקאים על פי הבנתם) ובל נשכח את הייחוס על פי דעתם צאצאי היהודים גור אריה .
למרבה המבוכה האיטלקית, צאצאי המלך מליאניק לא קבלו אותם בידיים פתוחות, אלא הכריזו כי הינם בני חורין כיוון שהם צאצאי מלכת שבא והמלך שלמה ולכן אינם מכירים בשלטון האיטלקי וחופשיים מעול הכובש,לצורך הסרת אות המרד הזה, ובניגוד לדעת רבים מאזרחי איטליה לאקט המלחמתי הממשמש ובא,להסרת קריאת התגר החבשית, נשלחו כחמישים אלף חיילים איטלקיים למלחמה וביסוס שלטונם בחבש ההררית.
הצבא האיטלקי והצבא החבשי נפגשו לקרב ליד באזור אדואה בחבש, תוצאות הקרב התבוסתני הזה המהדהד ,של מעצמה אירופאית כנגד עם אפריקאני ,טבועים עד עצם היום הזה בהיסטוריה העולמית ,כיוון שהתבוסה האיטלקית המהדהדת ,גרמה לאובדן ( הרג,פצועים ושבויים) של כשלושים אלף חיילים איטלקים מחיל המשלוח שמנה חמישים אלף חיילים האיטלקים ובנוסף אובדן הנשק הכבד והמקלעים של הצבא האיטלקי .
תבוסה זאת גרמה ביתר שאת לתושבי איטליה בהתנגדותם להתיישבות האיטלקית לאורך ים סוף, לאחר הקרב ולמרות ההתנגדות ,החליטו המדינאים האיטלקיים בראשם של פרדיננדו מרטיני וחברו רודיני , לחתום עכל אמנת שלום , לשלם עשרה מיליון פראנקים זהב צרפתיים שנשמר באוצר המלוכה החבשי מאז לחרום, החוזה שהותיר לאיטלקים לשמר חלק מהממלכה כשטח חסות שלהם שכונה בשם אריטראה האיטלקית לאורך ים סוף והעיר אסמרה .
התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה בחבש
כאשר הסתיימה מלחמת העולם הראשונה פנו אנשי המלוכה לחברי הברית בבקשה להצטרף לחבר הלאומים שהוקם ,בד בבד שלחו החבשים קונסולים לשרת במצרים ובעוד ארצות , כן נקבע כי יורש העצר ראש טוגרי יבקר במצרים ,בשנת 1925 החליטה חבש לשלוח קונסול לישראל שיחליף את ייצוג חבש בידי הקונסוליה האיטלקית בארץ ישראל.
בשנת 1923 התלוננו אישים בחבש על התגברות המשבר הכלכלי בעקבות המשבר הכלכלי שנוצר לאחר המלחמה , אישים אלו התלוננו שמנהלי ארבעת המחוזות הגדולים הנאגוסים, העלו את דמי המיסים למרות המצב הכלכלי הקשה,למרות הוראות השליטה המלכה ויורש העצר טגרי .
גדולי סוחרי חבש פנו ליורש העצר ראש טוגרי על מנת שיתערב בגבייה הגבוה ,דבר שלא היה אפילו בימי נאגשי מאנליק השני,שנקרא גם מאלניק הגדול עד שנפטר, ואפילו בימי יורשו שמשל עד שנת 1916 ושאומנם חבר לברית עם הגרמנים והאיטלקים , היה שלום ושלווה בממלכה, שיירות הסחורות עברו ללא הפרעה או מיסוי בכול מחוז ומחוז,דבר שייקר את מחירי הסחורות .
אך תושבי חבש האשימו את יורשו ראש טוגרי של מלאניק הגדול, בבגידה בנצרות החבשית כאשר נטה למוסלמיים והחל להתפלל במסגד ולהתלבש כמותם,בנוסף האשימו אותו שהשתמד וקיבל עליו את תורת האסלאם וזנח את הנצרות והמקורות היהודיים של המסורת החבשית.
כתוצאה מכך הודח יורש העצר ומונתה במקומו דודתו זודיטו ,בתו גם כן של מלאניק השני הגדול, ונקבע יורש העצר החדש ראש טוגרי בן מקונו,אפילו מינוי חדש זה לא חולל מהפכה והורדת כוחם של מנהיגי המחוזות ולכן כלל תושבי חבש סלדו ממנו כיוון שלא הגיע למשרתו בזכות היותו מהשושלת אלא משום תפקידו כשר האוצר.
השנאה כלפי יורש העצר ראש טוגרי ,הגביה שחקים ואפילו ידידיו עזבוהו משום שבגד בהם וחמס את כספם ,בצר לו ערך יורש העצר ראש טוגרי, ביקור בעיר עדן על מנת לכרות ברית עם הנציב הבריטי באזור,ולקבל לידיו את עיר הנמל זילע, דבר שיאפשר לו להביא דרך הים תחמושת ותותחים למניעת מרד בו.
תושבי חבש הבינו מיד ,כי הבריטים במסרם לידי החבשים את עיר הנמל זילע ,יבקשו בתמורה את חבל אבואק השולט על מקורות הנילוס הכחול, שהיה חשוב להם בשליטם במצריים , אותה בקשה למוצא לים דרך ג'בוטי הפנה לשלטונות צרפת כאשר ביקר בה ואפילו הציע חוזה וברית בינו לבין צרפת כרמז נגד לבריטים והאיטלקים .
לאחר זמן בה לבקר בעיר הבירה אדיס אבבה הקונסול הבריטי החדש , שמיד נטען שנגדו שכול מעשיו הוא לקבל את הזיכיון לסלול מסילת ברזל לאורך חוף ים סוף בואך מיצרים כול זאת בתמורה להעברת קצינים בריטיים שיאמנו את צבא חבש על חשבונם , אך בתנאי נוסף שחיילים אלו יהיו בזמן מלחמה תחת ידיה של אנגליה דבר שעלול להביא את חבש לחלק מהמושבות הבריטיות .
כתוצאה מהברית הסודית שכרתו האנגלים ביחד עם האיטלקים בשנת 1926 בעת שראש ממשלת אנגליה צמברלין והמנהיג האיטלקי מוסליני נפגשו בחופי איטליה על סיפון ספינת מלחמה בריטית,הסיכומים שנקבעו בברית הסודית שנקראה הסכם רומא ,ציינו בעיקרה את הרצון של האנגלים להשתלט על אזור אגם צאנה ( מקורות הנילוס הכחול ) והרצון של האיטלקים להקים ולשלוט במסילת הרכבת ,שהייתה אמורה לחצות את אדמת חבש ולחבר בין סומליה ואריתריאה .
כשנודע לחבשים על הברית הסודית החדשה כנגדם ,המנהיגים החבשים שלחו מכתב מחאה ,שבו ציינו שלא יתנו דריסת רגל לשתי המדינות בחבש שכרתו ברית נגדה , החבשים הצהירו כי היחסים בין אנגליה ואיטליה לא יעלו מדרגה דיפלומטית , והיחסים ימשכו כפי שהיו עד כה בידידות ואמון ,בהצהרה זאת קבעו שהסכסוך בינם נגמר.
יש לזכור כי לאורך השנים המדינה החבשית הייתה יחסית מדינה סגורה שלא קיבלה את עול המעצמות הגדולות והצעותיהם שמהם נדף ריח פוליטי עז,שמרנותם של מנהיגיה בדבקותם במסורת ובדת , רצונם לשמור על אורך החיים הצנוע ,הם ששמרו על עצמאותה של מדינת חבש .
כעשר שנים לאחר גמר מלחמת העולם הראשונה והחשדנות כלפי המעצמות איטליה,אנגליה וצרפת למטרותיהם הפוליטיות כצעד נגד מסרו החבשים זיכיונות לארצות הברית בשנים 1926-7 , אנשי עסקים אמריקנים שפעלו בחבש , הצליחו לקבל זיכיון לחיפושי נפט במערב חבש ושאיבתו מידי השלטונות החבשים ,הסיבה לנתינת הזיכיון הייתה המחשבה החבשית כי האמריקאים מחפשים רק עסקאות כלכליות גרידא ולא שילוב פוליטיקה ומסחר.
עוד הסכם ערכו שלטונות חבש עם חברת וויאט האמריקאית לבניית סכר באגם צאנה בעלות של עשרים מיליון לירות, ( מקורות מימי הנילוס הכחול ) , בהסכם גם נחתם הקמת מפעל השקיה והעברת מים לכול ארבעת המחוזות בחבש , וזאת הייתה המטרה של הקמת הסכר לאספקת מים לאזוריה הצחיחים וחסרי הממטרים של חבש, השליטים במצרים שנבהלו פנו מיד לקבלנים האמריקניים ,על מנת לבדוק ,באם לא יגרם להם נזקים מחסימת מים לאפיק הנילוס בדרכו למצרים ,המספקים כשמונה אחוז ממימי הדלתה המצרית .
שהחלו הקשרים הכלכליים בין האמריקאים לחבשים עלה הרעיון לשלוח קונסול אמריקאי קבוע שישב באדיס אבבה ,חתימת ההסכם לבניית הסכר בידי חברה אמריקאנית , יצר סכסוך חדש בין חבש לאנגליה שלטשו עיניים לאגם זה משנת 1902 .
הקיסר שלח משלחת כלכלית ברחבי העולם ,על מנת לנסות ולקשור קשרים כלכליים חדשים עם העם החבשי,בין חברי המשלחת ,היה אדם שלא היה יהודי, אך נולד בישראל ונקרא הול הוא היה בן תערובת של אם חבשית ואב אנגלי.
ול גדל והתחנך בארץ ישראל, אך רצונו להגיע למקורותיו מצד אמו בחבש ,הביאו אותו לממלכה שם קיבל מידי הקיסר את תפקיד שר העיתונות,כאשר עלו הגרמנים לשלטון בגרמניה ,הרצה הול באזני הקיסר את הבעייה היהודית של פליטים יהודים ממוצא גרמני ,שמדינות רבות סרבו לקבלם הקיסר הציע מידית מקלט ליהודים אלו בחבש.
מעבר להצעה ההומניות . ראה הקיסר את היתרונות שיכולים יהודים אלו לעשות בחבש הן מבחינה כלכלית,הן מבחינת הכנסת הקדמה ושיטו כלכליות חדשות שיכולים לעזור בהתפתחות חבש למדינה מודרנית, בלא לחפש מניעים פוליטיים לפליטים האלה בתמורת לעזרה זאת.
בשנת 1935 נפתח באדיס אבבה בית הפרלמנט החדש החבשי ,שהחל מיד לדון באיום האיטלקי המתחדש לקבל נתחים מחבש, נציגי השבטים בחבש מאיימים כי ברצונם להלחם באיטלקים שוב באם הם יפלשו לארצם, לצורך זה הם יעמידו כוח צבאי של שמונה מאות חיילים ,אומנם ללא נשק כבד ומטוסים ,החבשים הצהירו כי הם מקווים שבמשא ומתן שמתקיים בינם לבין האיטלקים יגיעו לנוסח של פשרה למרות שהאיטלקים שלחו כוח צבאי שמונה ארבעים אלף חיילים לאריטראה הסומלית שבשליטתם.
למרות המשא ומתן נרשמו מספר תקריות לחימה באזורי הגבול עם אריטראה הסומלית , בתריות אלו נפגעו חיילים משני הכוחות,האיטלקים העמידו עוד כוחות צבא והכינו אותם להעברה גם כן לאריתראה ,מנגד החל גיוס מסיבי של חיילים בחבש, על פניו נראה כי מוסליני שואף למחוק את התבוסה האיטלקית בשנת 1896 שנחל הצבא האיטלקי בחבש.
למרות האיום החבשי כי יגייסו כשני מיליון חיילים לצורך הקרב ,במלאי מחסני הצבא החבשי היה נשק רק לחצי מיליון חיילים ,חלקו הגדול של הנשק היה מיושן ודל ,הקונסוליה הבריטית באדיס אבבה ניסתה גם כן להיכנס לשיחות הפשרה על מנת למנוע את המלחמה שעלולה לפרוץ בחבש .
בפועל הצבא החבשי התחלק לשבעה מחנות,לכול החיילים חילקה המדינה כמאתיים חמישים אלף רובים ומקלעים ישנים, בסך הכול עמדו לרשותה כשלושים גדודים בני שלושת אלפים איש בגדוד , שאר הצבא היה חיילים של השבטים השונים שנעזרו בנשקם הפרטי,חלק מהרובים היו רובי שלל איטלקיים מהניצחון בשנת 1896 על הצבא האיטלקי , נשק פרימיטיבי כנגד הנשק החדש של העולם המודרני,עוד עמדו לרשותם כחיל אויר ששה מטוסים מאותה תקופה .
הצרפתים בסומליה הצרפתית ,החלו לעבות את כוחם הצבאי ושלחה כוחות צבא להגנת שטחה הגובל עם חבש ואיטליה ,נוכח האיום האיטלקי פנתה חבש לחבר העמים שבו היא חברה בתלונה לאיומים הטריטוריאליים האיטלקים כנגדה באזור החבשי אואלואל ,על מנת שחבר העמים יתערב בסכסוך, מנגד טענה איטליה כי השטח שייך להם בהסכם החתום בין איטליה לחבש ,משנת 1897 כשנה לאחר תבוסתם בקרב בחבש, מנגד טענו החבשים כי מעולם לא סומן הגבול בצורה מדויקת בהסכם .
מוסליני מנהיגה של איטליה שהייתה שרוייה במשבר כלכלי , המשיך לטפח את הרעיון של האימפריה הגדולה בעלת המושבות ,החליט להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות לנושא החבשי והחליט שבכוח הזרוע ,הוא ישיג את מטרתו ושאיפותיו ,איטליה וגדודי הצבא הפולש ,אף מסרבים להסיג את כוחותיה מהשטחים שכבשה באזור החבשי אואלואל ,חיל האוויר האיטלקי ממשיך להראות נוכחות והצבא האיטלקי משפר את הכבישים לתנועת כוחות בהמשך, מנגד ממשיכה איטליה ללחוץ על חבש להודות כי היא תקפה ראשונה ולכן עליה גם להודות במעשה ההתקפה וגם לשלם פיצויים לנפגעים.
האיום מצד מוסליני והתעלמות המדינות האירופאיות לרצונה של איטליה להלחם על מנת להחזיר לעצמה את השליטה על חבש מהלך שיביא לאובדן העצמאות של המלוכה והעם החבשי על שטחי מדינתו,למרות ששטחה של חבש גדול לאין ערוך משטחם של צרפת ואיטליה ביחד,מספר תושביה קטן בהרבה, האיטלקים ויתר האומות מתפתים להיכנס לשטח על מנת לנצל את המחצבים שנמצאים בשטחה של זהב ונפט ועוד.
גם בגבולה של חבש עם סומליה הצרפתית נערכו קרבות גבול,לאחר תום הקרבות החליטה חבש לסיים את הלחימה בינם ולשלם פיצויים לחיילים שנפגעו,על פניו נראה כי הקיסר היילה סילאסי מבין שכוחו לא יספיק לו ויוכל לעמוד במלחמה כנגד שתי אימפריות מזוינות בנשק חדיש, ראשי השבטים הזקנים בארצו ממשיכים ללבות את הסכסוך עם האיטלקים בהתרפקם על ניצחון העבר של המלך מלאניק השני , בניגוד לרצונו של הקיסר היילה סילאסי שמבין את גודל הבעיה , התנגדות מנהיגי השבטים ברחבי חבש ,מחלישה את כוחו של הקיסר להשליט את רצונו עליהם.
מוסליני בראותו את החלשות כוחו של הקיסר ,שולח עוד כוח צבאי נוסף לקראת המלחה הבאה ומתקרבת ,שבה מנה צבאו כמאה וחמישים אלף חיילים כולל חיילים ממושבות איטליה באפריקה ,בתגובה הקיסר החבשי מזמין קציני צבא ממדינות אירופאיות ,להגיע לחבש על מנת לאמן את צבאו בטקטיקות לחימה בסגנון אירופאי,מנגד מוסליני מכין ממשלה ומלך חדש שימליך בחבש כאשר יכבוש את שטחיה ,בשלב הזה קיסר חבש מנסה בכול כוחו ליצור הסכם לקו הגבול בין אריטראה האיטלקית לבין חבש.
עקב קרבתה של המלחמה ,נתינים זרים עוזבים את שטחה של חבש ביולי כולל נתינים בריטיים בחודשי יוני- יולי 1935 ,איטליה מנסה לבנות צבא שימנה ארבע מאות אלף חיילים למלחמה זאת,אפילו חבר העמים החל להרים ידיים לקראת המלחמה הקרבה,למרות מאמציו בועדת בוררות, אך משפסקה לפעול הבינו גם הם כי המלחמה וודאית,אלפי אזרחים חבשים נוטשים את עיר הבירה אדיס אבבה מפחד מפני הפצצות מטוסים על עירם.
בחודש אוקטובר 1935 פסקו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות בעידודו של מוסיליני,המדינות המסוכסכות החזירו את הקונסולים למדינותיהם ולמעשה החלה המלחמה בין שתי המדינות, מבחינה טכנולוגית איטלקית ,כשש מאות מטוסים וכחמש מאות טנקים שהשתתפו בלחימה ,ידם של החבשים הייתה על התחתונה ,הכוחות החבשים נסוגו ובתחילה לא ערכו קרב עיקרי ,הקיסר החבשי הכריז כי ארצו תסכים לועידת שלום רק לאחר נסיגת הכוחות האיטלקיים שפלשו לחבש.
בדצמבר 1935 עצרו התקפות הצבא החבשי ,חלק מהתקדמות הצבא האיטלקי ואף גרמו לו לסגת לקו הגנה מאחור,בנסיגתם זאת האשימו החבשים את האיטלקים בשריפת כנסיות נוצריות ,במיוחד מנסים הכוחות החבשים ,לנתק את הכוחות מאחור מהכוחות בקדמת החזית,לאחר זמן חודשו הקרבות והכוח האיטלקי התקרב על עיר הבירה אדיס אבבה שממנה החלו להוציא את המוסדות השלטוניים ,הארכיבים ואוצרות המדינה .
בחודש מאי 1936 יצאו הקיסר היילה סילאסי ובני משפחתו לגלות מארצם בתחילה למדינת גבוטי הצרפתית, במגמה שלא לגרום לנזק לעיר הבירה אדיס אבבה בהתקרבות הצבא האיטלקי לעיר,תחנתם הראשונה גבוטי שימשה קרש קפיצה להמשך מסעם לירושלים דרך העיר חיפה וברכבת לתחנתם השנייה ירושלים ,מיד לאחר עזיבתו את ג'בוטי , בתחילה השתכן במלון המלך דוד בירושלים .
לאחר המלחמה בחבש ,נתברר כי מטוסי איטליה הטילו פצצות תבערה של גז החרדל ששרף כול דבר , בשטחי הלחימה ניתן היה לראות סימני חריכה באדמה וצמחיה שרופה וכמובן כוחות צבא וציוד לחימה ,צריך לזכור שהאומץ בלבד של חייליו של קיסר חבש לא היו מסוגלים לעמוד בלא נשקים וציוד לחימה מודרני אל מול ההתקפות האכזריות של האיטלקים טריק נוסף שנקטו האיטלקים שבכל קרב כנגד הצבא החבשי הם העמידו כמות חיילים מצוידים במספרים של פי חמישה עד שמונה מונים ממספר הלוחמים החבשיים .
לאחר הגעתו לבית המלון יצא הקיסר לפגישה עם הנציב העליון בארמונו ,וביום השבת יצא לתפילה עם מלוויו ,בינם ממפקדי צבאו ,לכנסייה החבשית ברחוב החבשים, את הכספים הרבים שהביא הוא הפקיד בבנק ברקליס , לצורך זה גויסו שמונה פקידי בנק על מנת שהבנק יוכל לספור את הכסף הרב שהגיע עמו , בפיקוח על סופרי הכסף היו אנשי משטרה ונאמניו של הקיסר (יש הטוענים כי הקיסר היילה סילאסי הביא עמו כחמישה מיליון לירות אנגליות.
לאחר כיבוש חבש ועיר הבירה אדיס אבבה בידי הצבא האיטלקי ,נאם מוסליני בפרלמנט האיטלקי והכריז על סיפוח חבש לאיטליה,בנוסף הומלך המלך ויטוריו עמנואל כקיסר חבש ותוארו יהיה מלך איטליה וקיסר חבש, לצורך השליטה בחבש התמנה אלואיזי כמשנה למלך שמקום מושבו באדיס אבבה , עוד הוסיפה איטליה בהודעה לחבר הלאומים ,כי הקיסר היילה סילאסי אינו ראשי לייצג עוד את חבש ומבחינתם הוא נתין איטלקי, בשלב הזה עדיין חבר הלאומי לא קיבל את הנציג האיטלקי ,כנציג העם החבשי ואישר לנציג החבשי לייצג את עמו עד אשר תברר תביעת החבשים כנגד הכיבוש בבית הדין בהאג ומעמדם החוקי של אזרחיה והמדינה עצמה .
לאחר כיבוש חבש בידי האיטלקים ,גילה אחד ממפקדי הצבא האיטלקי כי רעיון הכיבוש נולד בשנת 1933 ומוסליני שיזם את הרעיון אמר, כי הכיבוש חייב להסתיים בשנת 1936 כפי שבאמת היה,למרות הצהרותיו לאורך שנות השלושים כי פניו להסכם שלום וכי הוא איננו איש מדנים,למלחמה הכוללת הוא הגיע לאחר התגרויות צבאיות בהן ניסה לגרום לשלטון החבשי לאבד את עשתונותיו למעשי פזיזות,אך משהבין כי השלטון החבשי פועל בשלווה עבר למלחמה כוללנית וכיבוש.
למעשה עד אז הוכן חיל המשלוח לפעול בתוכנית הגנה כנגד פעיחלות מלחמתית חבשית, אך משהבין מוסליני כי הקיסר אינו נופל בפח, שינה את תוכניות ההגנה לתוכניות מלחמה.
לאחר הגעתו לירושלים כינס הקיסר את העיתונות וסיפר כי הוא רואה שוני רב והתפתחות האורבאנית של העיר ,מאז ביקורו בשנת 1924 בירושלים,לדעתו העם היהודי אוהב שלום והקיסר ראה את זה אצל קהילות היהודים הפלשים בחבש, את נאומו נשא באמהרית,שר הטקס שלו תרגם לצרפתית ומתורגמן עברי תרגם לעברית, בדבריו סיפר הקיסר כי לא כול שטחה של חבש תחת ריבונות איטלקית וחלק ממנה עדיין בידי כוחות הצבא הנאמנים לו.
חלק ממפקדי צבאו שהגיעו עימו לישראל הגיעו עם פגיעות מהלחימה באיטלקים ונזקקו להמשך ריפוי בהדסה בירושלים,לאחר שהות קצרה עברה משפחת הקיסר היילה סילאסי להתגורר בלונדון ,אך יורש העצר הרווק נותר לגור בוילה של בבית איסמאיל חוסייני בשכונת נשאשיבי בעיר העתיקה עם מספר משרתים,את חיו מנצל יורש העצר הדובר אמהרית צרפתית ואנגלית ללמוד את השפה הערבית,כיוון שנותק ממשפחתו מרצונו קיוו האיטלקים להכניס טריז בינו לבין אביו וניסו להציע לו להימלך כקיסר חבש מטעמם בחבש.
לקראת סוף שנת 1938 החלו המעצמות צרפת ואנגליה ,לדון בחשאי בסוגיית הבעלות והכיבוש האיטלקי בחבש, על מנת לראות האם יש מקום להכרה במעשייה של איטליה בחבש,אך הוויכוחים בתוך המעצמות ובינן מנעו החלטה מידית ,למרות זאת הכריזו הולנד פולין ,ציכוסלובקיה,פינלנד, נורווגיה מצרים ורומניה על הכרה בריבונות איטליה על חבש.
איטליה הציעה עזרה צבאית לאנגליה לדיכוי מהומות ושביתת הערבים בארץ ישראל בתמורה להכרתה בריבונות האיטלקית בחבש, מצב מענין חדש נוצר בעת פגישת היילה סילאסי עם הלורד אליפכס האנגלי בעיר ג'נבה , שטען כנגד הקיסר ,שכיוון שהושלמה שליטת האיטלקים בכול רחבי חבש, והצהרות שבוטלו הסנקציות מחבר הלאומים במחצית 1938 כנגד איטליה , נוצר מצב שכול אחת ממדינות חבר העמים, עצמאית להחליט לבדה האם היא מכירה בריבונות האיטלקית על חבש, עוד הוסיף הלורד הבריטי כי הוא מכבד את ההתנגדות הקיסר לשעבר החבשי אך אינו מסכים עם דעתו .
היילה סילאסי טען כנגדו שהוא מתפלא על חוסר המוסריות הבריטית בהצהרה זאת, לויכוח הזה הוסיפה צרפת כי מדינת חבש הינה ארץ חופשית כרגע ולכן צריך לקבור את הפגר הקיסרי הישן בארון באדמה, כיוון שהאיטלקים הוציאו צו עיקול לרווחיו של הקיסר היילה סילאסי מרכושו שהעניק להם זיכיונות , תבע את הממשלה האיטלקית היילה סילאסי בבית המשפט האנגלי וזכה בפסק הדין המורה על החזרת הכספים וביטול העיקול כדין אזרח רגיל.
בשנת 1941 נותרו עדיין שבטים בהרי חבש שלא הניחו את נשקם ,צבא אנגליה שלך אליהם נשק וקצינים יועצים המלמדים אותם שיטות לחימה חדשות של פעילות קומנדו ושימוש בנשק החדש שנשלח אליהם,לאחר כיבוש חבש חדרו כוחות איטלקים לשטחי האימפריה הבריטית לעומק של 18 קילומטר וכבשו את העיר קאסלה ,בחלק המזרחי צפוני של אגם רודולף בחלק ההררי של חבש , הכיבוש של העיר קאסלה וסלילת שני כבישים אליה ,על מנת לשמש אזור כינוס לצבא בניסיון לכבוש חלקים מסודן , לאחר שלא נסוגו האיטלקים מהסיפוח החדש ,יצאו כוחות צבא בריטים וגירשו אותם בחזרה משטחי הכיבוש בשטחם .
בינואר 1941 החליט הקיסר היילה בילאסי לבקר בחבש בשטח שהיה מוחזק בידי השבטים המורדים,הוא נחת בשדה תעופה שדה שהוכשר בידי אנשי עמו על גבול סודן חבש, חצה את הגבול רגלית הניף דגל והמשיך לשטחי השבטים המורדים שבהם נימנים בנים של נכבדים חבשיים ובנו של אחיו ,לעזרת המורדים נוספה עזרה של דרום אפריקה בהתקפות מטוסים על בסיסי חיל האוויר האיטלקי ,והכנת מעוזים על הגלו החבשי ואיושם.
לקראת סוף שנת 1941 עזבו מרבית מפליטי חבש ,שהגיעו לארץ ישראל וחזרו למולדתם לשטחים של השבטים המתמרדים בארץ נותרו בעיקר הכמרים של הכנסייה החבשית הנוצרית,ומתי מעט מהפליטים בעיקר עקב הגיל והפצועים מהלחימה בשנת 1936.
בשנת 1942 נחתם הסכם באדיס אבבה בין הקיסר היילה סילאסי והממשלה הבריטיתעל חידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ,בנוסף החליטו הבריטים לממן את שלטונו של הקיסר לאורך ארבע שנים ,על מנת שלא יזדקק לעניבת חנק כלכליות ממדינות אחרות להסכם הזה נוסף נספח צבאי שבו התחייבה בריטניה לשלוח יועצים צבאיים לאימון הצבא החבשי החדש ונשק מהשלל האיטלקי שנתפס בקרבות כנגדם או שנעזב על ידם בנסיגתם מחלקי חבש במלחמת העולם השנייה .
במחצית מאי 1942 פונו מאדיס אבבה רוב תושביה האיטלקיים וחיל המצב האיטלקי של העיר בסך שלושים ושבע אלף , כאלפים תושבים איטלקיים אחרונים מחכים לאוניות שייאספו אותם בחזרה למדינתם ,חבש החלה להתכונן להצהרת העצמאות בחבש במהירות האפשרית ולעזיבת אחרוני החיילים האיטלקים משטחה של חבש, ממש בסוף שנת 1942 ולאחר שיקום חלק גדול מצבאה הכריזו השלטונות בחבש על הצטרפותם לכוחות הברית והכריזה על הצטרפותה למלחמה ביפן,גרמניה ואיטליה .
